ההתבזות הגדולה של שמעון מזרחי
הימים האחרונים רק הרימו את המסך מעל מה שהתרחש תמיד באיגוד: מוסד שמטרתו העיקרית היא לסדר ג'ובים למקורבים ולאפשר למכבי ת"א להמשיך לשלוט בנוחות בענף
הם מנסים לשכנע ילדים בני 15 לנטוש את הוריהם, את חבריהם, את בתי הספר ואת הסביבה המוכרת לטובת חלום שסיכוייו להתגשם קלושים למדי. מאמנים מהאגודות, שמוחים נגד הניסיון לגנוב את שחקניהם, מוקעים כאגואיסטים חסרי חזון, בעוד נערים שמעזים להסס לגבי ההצטרפות בחברת מאמני האיגוד חוטפים מיד מקלחת קרה בסגנון "כנראה שאתה לא רוצה להיות שחקן."!
טוב יעשו השחקנים המגויסים והוריהם אם ישקיפו על הנעשה באיגוד הכדורסל בימים אלה: זוהי ההנהלה של הקבוצה שמנסה לגייס אתכם לשורותיה, והיא רקובה עד היסוד, צינית ומושחתת. רוצים להיות שחקנים? מוטב שתנוסו משם כל עוד נשמה באפכם.
האיש שהתפטר מאותה הנהלה, אבנר קופל, זה שנודד בין האולפנים כקדוש מעונה, הצליח להשכיח את עברו הקודר כיו"ר בית"ר ת"א, קבוצה שאותה דירדר עד כדי היעלמות. הוא קוצף על ניגוד האינטרסים של שמעון מזרחי, אף שכיהן בעצמו במקביל לחברותו בהתאחדות לכדורגל כיו"ר מינהלת הליגה, ובהמשך כיו"ר איגוד הכדורסל; ומתהדר בהישגים לא לו, כמו חזרת העתודה לדרג א' (פרט שולי: זה קרה בזכות החלטת פיב"א להעלות את מספר המעפילות.(
על האנשים שנשארו במוקדי ההשפעה נמנים שאול איזנברג, לו רזומה דומה לזה של קופל כיו"ר קבוצה; מוטי אמסלם, שהעביר מועדון ממרכז הארץ לאילת בהינף יד; וצביקה שרף, שמתעקש לסקר את הנעשה בספורט הישראלי בזמן שהוא ממלא בו תפקיד, כי אתיקה זה לפראיירים.
התרחשויות הימים האחרונים בסך הכל הרימו את המסך מעל מה שהתרחש תמיד באיגוד: מוסד שמטרתו העיקרית היא לסדר ג'ובים למקורבים ולאפשר למכבי ת"א להמשיך לשלוט בנוחות בענף. אחרת, קשה להסביר את ההתרפסות הקולקטיבית של כל המעורבים בפני היו"ר הזמני שמעון מזרחי. מזרחי תמיד היה האיש החזק באיגוד.
על אף שעורך הדין התעקש הפעם להתכחש לקוד האתי המחייב, שאסר על בעל תפקיד בקבוצה להתיישב על כסא היו"ר, מבקריו יגידו שהוא יכול היה להשפיע על שופטי כדורסל, לכאורה, גם מהעמדה מספר .2 כמו עמיתיו, גם מזרחי חבר במוסד שנועד לסייע לטובת הכלל, אך בפועל מקפיד לשמור על טובתו שלו - ובעיקר של קבוצתו.
ההבדל בין אנשים כאיזנברג ואמסלם לבין מזרחי, הוא שלאורך השנים השכיל האחרון לעסוק במלאכת העסקנות הקטנה והקטנונית הרחק מעין הציבור, והצליח למצב את עצמו כדמות גדולה מהחיים, שראויה לפרס ישראל. לא עוד. במקום להסתפק בהישגיו הכבירים הוא התעקש לצלול שוב אל הביצה בגיל .72 את הלכלוך שדבק בו הפעם יהיה קשה להסיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם