בהונות הדרקון
איך קיבל סילבן מדרום ת"א את שיטת הליטופים הסימפוניים בתיקשור! הטור של יוס רז
במהותה, השיטה היא מגע מרפרף על בהונות הרגליים, אבל הסוד הגדול שמיכאל העביר לסילבן היה - איך לגרום לכל הגוף להדהד בצמרמורות עונג מלמטה עד למעלה. היו נשים שנשבעו שכשסילבן נגע להן, הן הרגישו (והיו כאלה שנשבעו שראו) את נחש הקונדליני מתעורר מרבצו השקט! וכך, בשעה שסילבן ליטף את הבהונות המטופחים שלהן, הן היו עסוקות בלצרוח בשקט " כן, אה, אהה, אההההה...." (שכן לא נהוג להוציא הגה בטיפולי מגע או רפלקסולוגיה).
אבל השבוע, כשידו של סילבן היתה נטועה כמו שצריך בכפות רגליה השמנמנות של מירי, עורכת דין צעירה מרמת אביב ג', ראשו היה טרוד בדברים אחרים, באמת בדברים אחרים, ואז, לפתע, הוא שמע צרחה אמיתית. לא. זאת ממש לא היתה צרחת כאב של אישה שלקתה ביבּלת הבהונות. צרחה
סילבן היה איש שנעים להתרועע עימו ואדם סקרן מטבעו. תאוותו הגדולה לדעת הביאה אותו לגוגל מספר פעמים ביום. כשהוא רצה לצאת לטיול עם חברים לדוּאֵה, תוך רגעים ספורים, עשרות דפים על ההיסטוריה והמנהגים של התושבים של העיירה הצרפתית שכוחת האל הזו, יצאו ברחש קליל מתוך מדפסת האֵייץ' פּי הישנה שלו. אני הכרתי את סילבן בימים שגוּגֵל ופְרוּגֵל טרם נולדו. אז, הוא עוד קרא לעצמו שלומי. זה היה בצבא. תמיד הייתי רואה אותו עם איזה כרך עב מידות פתוח ביד שמאל שלו, וביד ימין היה נשרך איזה עוזי או גליל, והניגוד הזה בין המתכת הקרה והמשומנת של הרובה, לבין הספר הפגיע, שלפעמים היה דוסטוייבסקי, ולפעמים הרמב"ם, או הכוזרי, הקסים אותי מאוד.
אני לא אשקר אם אומר, שלמרות ששלומי לא זכה מעולם לחינוך ראוי כלשהו, כל זמנו הפנוי היה מוקדש לספרים חשובים וגדולים. בכל-אופן, "כששמעתי את הצרחה הנוראית הזאת של מירי, נחרדתי!", אמר לי השבוע סילבן סְלֵאש שלומי בהתרגשות. מתוך תיק ניילון בגודל אֵיי ארבע שלומי הוציא דף שהוריד מהאינטרנט, וקרא לעברי, כמעט בהתגרות: "הנה ההוכחה!!!". לקחתי את הדף וקראתי את הקטע שהיה מודפס עליו:
"לדרקונים הסיניים יש חמישה בהונות בכל רגל. לדרקונים אינדונזיים יש ארבעה, וליפניים שלושה. כדי להסביר את התופעה, אגדה סינית טוענת כי אף על פי שמקורו של הדרקון בסין, הרי שככל שהתרחק מסין התמעטו בהונותיו, ודרקונים קיימים אך ורק בסין, קוריאה, אינדונזיה ויפן, מכיוון שלו התרחקו הדרקונים יותר מכך, הרי שלא היו נותרים להם בהונות כדי להמשיך בדרכם. באגדה היפנית יש סיפור הפוך, כלומר שמקור הדרקון ביפן, וככל שהדרקונים מתרחקים מיפן צומחים להם עוד בהונות, עד כי הם אינם מסוגלים ללכת כהלכה." [בהונות הדרקון,ויקיפדיה]
ההוכחה של שלומי היתה, שבגוף של מירי נכלא אחרון הדרקונים הסינים העתיקים. וכאשר נגע בבהונות שלה, הדרקון הרדום שבתוכה התעורר, קפץ עליו בכעס גדול והתנחל בגופו. כן, הוא הרגיש את זה, הצליב את ההרגשה שלו במידע שקיבל בתיקשור ממיכאל המלאך שלו, וכדרכו, הוא רץ לאמת את המידע החשוב הזה באינטרנט. למרבה הפלא, האגדה על בהונות הדרקון הופיעה שחור על גבי לבן שבריר שניה לאחר שהזין את מחרוזת החיפוש "בהונות דרקון" בגוגל.
מה בעצם שלומי רוצה ממני, שאלתי את עצמי. שלומי רוצה שאני אהיה עד לתובנה הגדולה שלו. אבל אני בסך הכל רציתי להיות חבר טוב, והיה לי קשה לראות אותו שוקע במבוכים ובדרקונים האישיים שלו עוד יותר עמוק. לכן, כדי לעזור לו, הייתי חייב לדבר במושגים שלו. המצאתי שיטה. השיטה היתה לטעמי הזויה, בדויה, אבל זה כל מה שהוא היה מסוגל לקבל ממני באותו רגע, לא היגיון, לא סדר במחשבה, נאדה. וכך לימדתי את שלומי טריק. אמרתי לו שזה טריק עתיק יומין, שחז"ל הסיניים השתמשו בו כדי לשחרר דרקונים שחורים שחדרו לגופם של האנשים הפשוטים.
"עכשיו, אני רוצה ללמד אותך טריק, שלומי", אמרתי לו. בפעם הבאה, כאשר תשב על האסלה, תעשה בדיוק, אבל בדיוק, את הדברים הבאים: כווץ את בהונות הרגליים שלך כלפי מטה, כך שכף הרגל תראה לך מין קשת קמורה ועגולה. תתרכז בכיווץ זה של הבהונות בשתי הרגליים, ובו זמנית תפתח את הפה שלך לרווחה, כאילו אתה צועק (תיזכר בתמונת "הצעקה" של מונק), ואז כל הדרקונים השחורים שלך ישתחררו לאט לאט.
מכתבים ליוסי רז אפשר להפנות למייל זה
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
לפורום מדיטציה ורייקיבקהילות NRG בניהול יוסי רז
עדכון אחרון : 17/8/2005 10:33
נא להמתין לטעינת התגובות
