האפשרות היחידה
השבוע יוסי רז פתח בפעם הראשונה את מגירת הלבָנים של אשתו. הגיג אופטימי על אושר
לפני שנים רבות, לאחר לימודיי באוניברסיטה, כשעוד חשבתי שאוכל לכבוש את העולם באמצעות תואר שני במינהל עסקים (עדיין לא ידעתי שהאושר לא נמצא בפקולטה ללימודי עסקים), יום אחד, החבר הכי טוב שלי, מתקשר אליי ואומר: "יוסי, תעשה לי טובה! קבלתי טלפון של בחורה. היא מהמשפחה הקרובה של הבוס שלי, אבל מה לעשות, אתה יודע, אני לא פנוי, ואילו אתה כרגע כן, לכן אמרתי לו שאעביר את הטלפון לחבר טוב שלי. אז בבקשה, יוסי, אני מתחנן, תתקשר אליה, אפילו סתם, גם אם לא יצא כלום, רק שזה לא יבאס אותו, כי הוא דתי, ולזַווג זו מצווה שמאוד חשובה לדתיים".
אחרי כל כך הרבה נימוקים, לא יכולתי לסרב לבקשתו. פתחתי את פיסת הנייר שהוא העביר לי, והתחלתי לחייג בזהירות. כשהגעתי לספרה השלישית,
עברו שבועיים, והחבר הטוב שלי מתקשר שוב. "למה אתה עושה לי את זה! אתה יודע איך התביישתי כשהבוס שלי בא וזרק לי בקרירות מול הפנים - 'החבר המיוחס שלך אפילו לא טרח להתקשר!' - למה אתה עושה לי את זה!!!". לא הועילו לו ההסברים, שמה פתאום הוא מציע לי בחורה מאנטרטיקה, ובכלל, אולי היא דתייה כמו הבוס שלו מבני ברק... באמת, תאמינו, לא עזר לי. הוא הכריח אותי להתקשר אליה, והפעם, הוא השביע אותי, שאם אני לא אעשה זאת, הוא - כבר לא חבר שלי.
היתה לי ברירה? לא. אמנם היא לא היתה מלבנון, אבל גם חיפה, לבחור מפונק כמוני, זה היה יותר מדי. בכל אופן, התקשרתי (אחרי שאספתי את הפתק המכווצ'ץ' שנזרק כמה ימים לפני כן בדרמטיות לפח), ושוחחנו. שעה ארוכה שוחחנו, ואחר כך עוד שעה, ועוד אחת, עד שלבסוף היא הציעה שניפגש. "איפה אתה רוצה?", היא שאלה. ב"תל אביב", עניתי מיד, כדי לא לתת לה אפשרות לקבוע את הפגישה בחיפה (לי היה אז אוטו חדיש, ולה היתה רק רכבת). "בסדר, יוסי", היא הסכימה. וואלה, אם בכזאת קלות היא מוכנה לעשות את הדרך מחיפה לתל אביב, ועוד בימים שלרכבת ישראל היתה רק רכבת אחת, אז משהו באמת מיוחד איתי (או אולי משהו מאוד לא בסדר איתה? נכנסתי לפאניקה). אה, כן, שכחתי לציין. שעת הפגישה נקבעה לארבע אחר הצהריים, על ידִי כמובן, כדי שאם הדוסית החיפאית הזאת לא תהיה לטעמי, אוכל לסיים את הסיוט הזה לאחר שעה, ואז כל הלילה אפצה את עצמי בהרפתקאות העליזות של מתחם שינקין בתל אביב.
אחרי הפגישה ההיא היו עוד כמה פגישות (ורובן כבר היו בחיפה). לאחר שלושה חודשים התחתנו.
ובכן, זה כל הסוד. כל העניין הזה שנקרא "אהבה" הוא בסך הכל להיות פתוח לאפשרויות. אפשרויות חיוביות נותנות סיכוי להזדמנויות חיוביות, והזדמנויות חיוביות מאפשרות אושר. אפילו פיזיקת הקוואנטים טוענת שביקום לא קיים שום דבר מלבד אפשרויות. לכן, אם אנחנו נתקעים בכל מיני פחדים ואמונות שליליות שחוסמות אותנו ממגע ומקשר, אנחנו בוחרים באפשרות להישאר אומללים. למשל, אם אני פוחד מטיסות, אני לא אעלה על מטוסים, ולכן אהיה סגור בפני כל האפשרויות שמציעות הטיסות: ליהנות מדברים חדשים ואולי אפילו להכיר את אהבת חיי טסה לרומא במושב שלידי. ולעומתי, מי שאין לו פחד טיסות, בכל טיסה וטיסה מרחיב ומגדיל את נוף ההזדמנויות שלו, הכולל כמובן את השמחה והאושר.
אפשר לומר שאנחנו חולקים את פרטי הפרטים של היומיום שלנו כבני זוג אוהבים כבר שנים רבות, ובכל זאת, עד שלא פתחתי השבוע, במקרה, את מגירת הלבנים של אשתי, לא הייתי יודע עד כמה היא באמת אוהבת אותי. מתחת לערימת הלבנים שלה מצאתי חתיכת נייר מקומט, וכשפתחתי אותה, זיהיתי את הפתק עם הקידומת 04, כרטיס האפשרויות החיוביות שהביא לנו את האהבה. אני יודע למה התחתנתי איתה. היו לה כישורים נְקֵבִיִים לסלק מגופי את כל המְכַשֵפות והשֵׁדִים, ועד היום היא יודעת (יותר טוב מכל שיטה ודרך רוחנית שלמדתי) איך להוציא ממני את כל הַאֶרֶס והרעל של הדינוזאורים המְשַׁחֲרִים.
מכתבים ליוסי רז אפשר להפנות למייל זה
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
לפורום מדיטציה ורייקי בקהילות NRG בניהול יוסי רז
עדכון אחרון : 8/9/2005 12:36
נא להמתין לטעינת התגובות
