לא נגענו, עכשיו תצחקו

יובל צוקר מצא עצמו נבוך מול הטייק הנוסף של טל ברמן בגזרת הלייט נייט

יובל צוקר | 7/2/2006 10:23

מבין שתי הפיגורות המקריחות המרכזיות שנסקו מהתחנה הצבאית אל ערוץ 2 הנכסף, אם ארז טל הוא הווינר, הרי שטל ברמן כתמונת מראה הפוכה שלו הוא הלוזר. הבדל נוסף וחשוב בין השניים הוא שבגיל ההתבגרות שלי נמשכתי קלות לטל ברמן. לארז טל לא נמשכתי. (בסוף זהותי המינית התייצבה, במגרש של הבנות דווקא). על כל פנים, בלי או עם העגיל בגבה, אני חושב שברמן הוא אחד מסמלי המין המפוספסים ביותר שקמו לתרבות הישראלית לדורותיה.

בתוכניתו החדשה "אחרי הכל", שעלתה אתמול למרקע, מנסה ברמן במסגרת המרחב בו הוא יכול ומורשה לנוע, הלייט נייט, להתקרב אל עבר אחיו המקריח הידוע גם בכינויו מר טלוויזיה. תוך דקות מתחילת התכנית, מתחוור כי זוהי תנועה ברברס. ברמן שכנראה מאס בתוכניות הלייט נייט בפורמט "אני מנחה חמוד ותמים שמנסה לעשות סדר באולפן כאוטי עטור שלל סייד קיקים בשקל שבאמתחתם בדיחות פיפי קקי", החליט לעבור לפורמט "אני מנחה בתוכנית אולפן שתהיה ספין אוף על החדשות עם סלבז בשקל", או במילים אחרות, רימייק של "רק בישראל", רק בלי אורנה בנאי ובלי תקציב. עד כדי כך אין תקציב שכנראה גם אין כסף לכותבים, דבר שהצריך את הסלב בשקל שהתארח באותו ערב, רמי ורד (כל יום יהיה סלב/"מצחיקן" אחר), לייצר בדיחות משום מקום שכנראה גם לא יועדו לאף אחד, לא אחד שיצחק מהן בכל מקרה.

האלמנט המנצח של ברמן הסתמן בטכניקת ה"לא נגענו" שהמציא אחיו הגדול והמוצלח, והסיפתח של הערב היה גדעון עזרא מסביר שלהיות שוטר זה לגדול כמו שוטר ולעשות קורסים של שוטר. עילגותו של עזרא נוצלה עד זרא, וכל צל צילה של בדיחה נחלבה עד דק מהאייטם הזה, שלא היה מאכלס יותר מעשר שניות מסך אצל האח המוצלח. ואכן, היה מביך לפרקים. ואין מצב איום לצופה רגיש כמוני, שנאלץ להיות נבוך בשביל גיבור נעוריו ומושא תשוקותיו מפעם.

ברמן באולפן. צילום: ערוץ 2 יוני המנחם

בשלב כלשהו, כאשר רווח לי כשהבנתי שהתכנית תמשך רק חצי שעה ואוכל להפסיק להיות נבוך בשביל ברמן, ואחרי שהבנתי בוודאות כי התוכנית דווקא כן מתיימרת להצחיק באיזה שהוא אופן, פתאום גם הבנתי שברמן עושה בעצם סאטירה פוליטית. אבל לא נראה שהשינוי הרדיקלי בקריירה של ברמן ייצלח. פרצופו של ברמן ירחי ומתוק מידי, והפרסונה שלו חפה מכל עוקצנות הדרושה כדי לייצר סאטירה חריפה אמיתית.

נראה כאילו מאז פרוייקט המדע שלו, ברמן מנסה להפטר מתדמית הילד השטותניק עם העגיל בגבה ובדיחות הקרש. הוא רוצה לשחק במשחק של הגדולים, כמו "ארץ נהדרת", ולחבוט בפולטיקאים הפתטיים שלנו. שם נמצא הפריים טיים, שם נמצא הכסף הגדול. אני אישית העדפתי אותו בגירסת החרמן המתבגר עם הסייד קיקים ההזויים, שבדרך כלל התעלו על ברמן - תראו איפה רן תלם היום, שכם אל שכם עם מר טלוויזיה מיודענו טל. וגם נזכור לברמן חסד נעורים שהוא

היה זה שגילה לנו את הציצים של איריס אברמוביץ' ב"פרפר לילה" הותיק. בכל מקרה, הם בהחלט עדיפים על אבי נוסבאום, פליט הריאליטי סטנד אפ שלא מוכן להעלם מהמסך, ואולי זו ההזדמנות לומר לו שהוא מעולם לא היה מצחיק, ושברמן הורס לעצמו את הקריירה מספיק טוב גם בלעדיו. הסייד קיק השני היה דווקא בסדר, והסתמן כנקודת האור היחידה שהצליחה לדלות ממני רבע חיוך (טוב, הוא צחק על מתנחלים אז זו לא ממש חוכמה).

יתכן שהיה זה רמי ורד העבש, שמרוב חוסר הרלוונטיות שלו אני אפילו לא יודע אם לשייך אותו לניינטיז או לאייטיז, או נוסבאום המיותר, שגרמו לברמן להיראות כל כך רע, ואולי הערב עידן אלתרמן ייתן לו תנופה חדשה. ואני יודע שאין תקציב, ואין כותבים, והכל מוטל על כתפיו הצרות בזמן שלארז יש סוללת כותבים מקיר אל קיר. אבל בעצם, בשביל רצועות לילה מאוחרות ומופרכות מסוג זה המציאו את ערוץ עשר, לא?

"אחרי הכל עם טל ברמן", ראשון עד שלישי, ערוץ 2, 23:00