ראשי » תרבות » מוזיקה

לא קל, פורים

אבי לבקוביץ' יצא לחגוג את פורים בהופעה של היהודים. אחרי התחלופה המהירה של להקות החימום ואמירות הזויות של יובל מנדלסון, כולם שאגו כמו אריות ביחד עם היהודים. נפגש אחרי הלידה

אין לי עניבה, אבל יש לי פאסון ובפורים הזה התחפשתי לגינקולוג. הילדות הקטנות עטו שמלות של מלכת אסתר, חבריהן עטו חליפות של הפאואר ריינג'רס ואני עטיתי פוזה של ידען עם התמחות בהריון, וביחד הלכנו לציין את החג במסיבת פורים בהאנגר 11 - אנחנו ועוד כמה ילדי אמו, כדי להריע ליהודים, aka להקת הרוק המצליחה בישראל, ועוד כמה נושאי כלים, מי מוכר יותר (שייגעצ) ומי פחות (Fell About, שיהיה) - בערך שש הופעות חימום של להקות שהפופולריות שלהן עולה בטור חשבוני ככל שהערב מתקדם.

בחישוב מהיר, בשביל שלוש השעות שלפני הופעת הדגל, מדובר היה בעשרים דקות לכל הופעה, שזה אומר שבכל מקרה גם אם נהנינו (יוזלס איי.די, לדוגמה) וגם אם לא נהנינו, לא הספקנו לעשות את זה להרבה זמן כי זה כבר נגמר, אבל מילא. האנרגיות התחממו עם הזמן, עם הזמן גם יותר ויותר ילדים ידעו לדקלם את המילים, האווירה הפכה מעת מעת לפחות סינתטית וכן, היה ממש שמח (ילדות חמודות חילקו בחינם דיסקים של "צ'וקה", שפתחו את הערב) וגם מבדח, למשל יובל מנדלסון: "אסתרינה טרטמן היא כמו המן הרשע, רק עם פה של סוס. והיא גם נראית כמו ערביה".

ליהודים, שבאו בסוף (הופעה של שעה וחצי, כבוד!) היתה אורה ושמחה. בראש ובראשונה אורה – תאורה מושקעת והמון פרוז'קטורים מרצדים בעיניים, הפקה בינלאומית של ממש - והמון עוצמה, לראשונה באותו הערב אפשר היה לחוש אותה באוויר, וככל שאנחנו נכנסים לעומק המופע היא רק מתחזקת, יותר ידיים מונפות באוויר, יותר אייר-גיטארס, יותר ילדים מתלהבים וצורחים, יש אפילו פוגו בקדמת הבמה ואפשר גם לדמיין מעריצות מתעלפות למרות שאני לא בטוח שהיו שם באמת. 

האולם שאג ביחד עם תום פטרובר כשהיהודים ניגנו את הלהיטים הגדולים שלהם בביצועים ארוכים. וגם אחת, אורית שחף, אישה עם סרעפת של היפופוטם בערך, שגנבה את כל ההצגה, עם בטן של חודש שישי היא הוציאה את כל מה שאגרה בתוך הבטן הזו, חוץ מאת העובר בערך. אלוהים, יש לה סרעפת טובה. וזה, לטעמנו, היה הסיפור הגדול של הערב.

למרות שבתור גינקולוג לרגע אני יכול לפסוק בוודאות שפעילות גופנית היא הדבר הכי מומלץ לנשים שנמצאות בסיטואציה ההריונית שלה - פעילות גופנית

שמועילה הן להרה והן לעובר, הן מבחינה אסתטית, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזיולוגית - כמעט חששתי שהמאמץ המסיבי של אורית שחף עשוי לגרום נזק לעובר שהיא נושאת ברחמה. שלא לדבר על המוזיקה שמענגת את העובר, בכל המקרים שמענו על באך ושוברט, עם כינורות מלטפים, לא דיסטורשנים ודאבל-בסים. אני רק יכול לקוות שהעובר שלה לא נקלע למצוקה במהלך המופע, לבנו בכל אופן איתו. אגב נמסר שההופעה הזאת היתה אחת לפני האחרונה של היהודים לפני הפוגה בריאותית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...