"הייתי בטוח שישראל זה בשמיים"

רעמות של שיער לבן ועשרות שנים על הבמות לא מנעו מחברי "הקונגוס" להקפיץ את הבארבי. חוץ מלדקלם מנטרות ראסטפריות, נאמרו שם גם כמה פנינים. עמית יולזרי ורביד אורן היו שם

רביד אורן ועמית יולזרי | 22/5/2007 13:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
Get Microsoft Silverlight
וידאו : תרבות : הופעה ברבי קונגוס : nrgtv
הקונגוס, הרכב הרגאיי שעמד אתמול בלילה על הבמה במועדון ה"בארבי" התל אביבי, היה ונותר במידה רבה תעלומה עבורי. גם אחרי שעתיים של הופעה מהפנטת לא הצלחתי לענות לעצמי על שאלה מרכזית אחת: כיצד ארבעה זמרים שכבר מזמן חצו את גיל השישים הצליחו לקפץ על במה לאורך דקות ארוכות, להמיס בקולות מרוככים את הלבבות ולהרקיד את הקהל, שבקלות יכול היה להיות הבנים או הנכדים שלהם. פשוט תעלומה. אבל אולי דווקא מצב אוקסימורוני זה היא שיצר את הקסם שריחף בחלל המועדון, באחת ההופעות הטובות והמרגשות שידע, לטעמי, הרגאיי בישראל.

ספק אם כל הצעירים שגדשו את ה"בארבי" בכלל הכירו את ההרכב הג'מייקני הוותיק שהופיע אתמול. אחרי הכל, הקונגוס אינו נמנה עם ההרכבים ששיריהם מתנגנים תכופות בתחנות הרדיו שלנו, והרגאיי השורשי – הרוטס – כבר מזמן נזנח כאן לאנחות. אבל כל העובדות הללו התאדו לאוויר דקות ספורות אחרי שהלהקה עלתה לבמה. החששות מיד התפיידו: לא גיל שישים פלוס, לא שערות שיבה, לא דובים ולא יער – רק הופעה מהפנטת של הרכב מחשמל, ששר ופיזז במרץ אינסופי, עד שלפעמים נדמה היה שאילולא הגיל היה כתוב בתעודות הזהות של חבריו - אפשר היה בקלות לטעות ולחשוב שהם דווקא הבנים של הקהל.

צילום: רותם פלדנר, עריכה: דפי פרבמן, ראיון: עמית יולזרי
"המסרים במוזיקה ריקים"

שלושת חברי ההרכב המקורי, דריק וואטי ברנט, סדריק מייטום ורוי "אשאנטי" ג'ונסון – שעמד במרכז ההופעה - הגיעו לכאן מלווים בזמר קנרוי פייפ ובצי נגנים מפואר. מאחורי כולם עשורים ארוכים של הופעות על במות. המיומנות שהם רכשו במהלך השנים ניכרה גם אתמול על הבמה. בקלילות מדהימה הם ריחפו משיר לשיר, גלשו ממקצבים אפריקאיים, דרך סול, בלוז ועד לרוקנ'רול. שילוב של ישן וחדש, ג'מייקני ומערבי. הכול מהכול, כך גם מי שלא חובב רגאיי מושבע הצליח להתחבר. אבל המילים היו העיקר. השירים של הקונגוס מצטלצלים כמו תפילות: לאדמה, לים, לאלוהים. המון נשמה עם נפח רוחני. "כשאנחנו שרים אפשר ללמוד מאיתנו, אם אתה מקשיב לשיר ולא יכול ללמוד ממנו – אין בו טעם", אמר לי אשאנטי רוי בסוף ההופעה. "הדור החדש שר סגנון רגאיי שונה, הדאנסהול. זה מוזיקה, אבל המסרים בה ריקים".

מבחינה ווקלית הביצועים בהופעה היו כל כך מרשימים ומדויקים, עד שהם דמו להפליא לביצועים המקוריים באלבומים של הלהקה. השינוי הגיע לקראת סוף ההופעה, אז נדמה היה שחברי הלהקה התחילו באמת להשתחרר, להיסחף בהתלהבות שאחזה בקהל ולגוון יותר.

מבחר השירים היפהפיים

היה עצום, אבל מרשימים במיוחד היו דווקא הביצועים לקלאסיקות שלהם “Fisherman”  ו"Sodom and Gommorow", מתוך האלבום המופלא שלהם “Heart of the Congos”, שיצא בשנת 1977 בהפקתו של לי סקראץ' פרי האגדי. אגב, תקופה קצרה אחרי אותו אלבום מעולה הפסיקו חברי הלהקה להופיע יחד ושבו רק כשני עשורים מאוחר יותר.

הגעת הלהקה לארץ מתקיימת לרגל יציאת האלבום החדש שלהם "Swinging Bridge". זהו אלבום שמהווה למעשה סוג של גשר מעל ומעבר לזמן, קטעי רוטס קסומים שנדמה שהגיעו משנות הזהב של הרגאי, עם באסים עבים יותר ומצילות דקות יותר. "כבר שנים שאנחנו שומעים על ישראל וקוראים את התנ"ך, ורק עכשיו הגשמנו חלום והגענו לכאן. באיחור. עכשיו, כשיש מלחמות במזרח התיכון, אנחנו צריכים להאיר את העולם עם מסרים מהאל", גורס אשאנטי רוי.

כך או אחרת, את אותה תחושה קסומה של מעבר לזמן הצליחו הקונגוס להעביר גם אתמול. הם סיפקו יותר משעתיים מענגות של רגש ורוחניות, בהופעה מדויקת ומהוקצעת ועם סאונד מצוין. למי שהחמיץ את ההרכב המופלא הזה יש עוד הזדמנות אחרונה לראות את הקונגוס, בהופעה הערב (ד') במועדון ה"בארבי" התל אביבי. 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים