דפנה ארמוני: "ללכת ל'היכל התהילה' זה כמו לקנות חתול בשק"
אחרי החוויה ב"היכל התהילה" דפנה ארמוני מדברת על הכול: על יחסיה עם שלום חנוך, על מתנת הפרידה שלו ממנה, על הבחירה להיות אם חד-הורית, על השנים הקשות שכמעט הביאו אותה לפשיטת רגל ועל הפרק החיפאי בחייה. ראיון מיוחד
על הקו הייתה מפיקת תוכנית "היכל התהילה" שהציעה לה להצטרף לתוכנית. אלא שהשיחה לא הייתה עוד שיחה מהפקת תכנית, זאת הייתה שיחה שסגרה עבור ארמוני מעגל קטן בחיים.
"התברר שהבחורה הזו הייתה הבת של המורה לעברית שלי מגיל 15, שבעלה היה זה שלמעשה נתן לי את הצ'אנס הראשון לשיר", משחזרת ארמוני. "הרגשתי שממש מדובר באירוע מיסטי, כי הרי 55 זה 'חמסה חמסה', שזה סימן למזל".
ארמוני נולדה בקיבוץ רביבים שבנגב, ובגיל שנה עזבה עם הוריה ומשפחתה לכפר גלים שליד חיפה. ההחלטה הייתה יותר של אימה של ארמוני, שהייתה מטפלת מוסמכת ורצתה לגדל את ילדיה בעצמה ולא בחדרי הילדים בקיבוץ. להחלטה הזאת הצטרף גם האב, שרצה לצאת וללמוד בוטניקה.
בשלב מסוים אביה של ארמוני קיבל מלגת לימודים יוקרתית בגן הבוטני הגדול ביותר באירופה, "הקיו-גארדן". הדבר אילץ את המשפחה לנדוד ללונדון ולנדוד בין שלושה בתים בעיר הבירה האנגלית, במשך שמונה שנים, כשמשם הם עוברים לחיות שנתיים בשפילד - לטובת עבודת עבודת המאסטר של אביה.
"בגדול אני גם תוצר מוזיקלי של כל מה שנחשפתי אליו באנגליה", מסבירה ארמוני את המשיכה שלה למוזיקה האנגלית עד עצם היום הזה. משיכה שלא אחת באה לידי ביטוי בבחירת השירים של ארמוני במהלך התכנית "היכל התהילה". "גיבורי הנערות שלי היו 'פינק פלויד', 'לד זפלין', 'הביטלס', 'הרולינג סטונס', ולצידם 'בלאק סאבת'', 'קרים', 'הקינגס', 'המונקיס' ו'הקרפנדרס'- וזו רשימה חלקית בלבד", מסבירה ארמוני עם חיוך נוסטלגי.
"מעבר לכך, גם למדתי במהלך שמונה שנים בלט וכינור קלאסי, ככה שהיה לי ספקטרום מוזיקלי נרחב. פתאום חזרתי לכאן ולא הכרתי כלום, חוץ מאותם שירים שההורים שלי היו שרים בשירה בציבור- כמו 'הסלע האדום' ו'מתחת לסלע צומחת רקפת'".
החזרה של ארמוני ארצה בגיל 15 הייתה קודם כל לבית סבתה בחיפה, יחד עם אחיה שהיה אז בן 7. הוריה המשיכו לטיול של חודשיים באירופה, ולאחר שובם גרה המשפחה לתקופה קצרה בשכונת רמת חן בחיפה. משם הם העתיקו את מגוריהם לרמת גן.
כאן אנחנו חוזרים אל אותה מורה לעברית, שאצלה למדה ארמוני עם חזרתה ארצה. "כשהיא יצאה לרגע מהחדר להכין תה, הרגשתי שזה רגע מתאים מבחינתי לשיר בסלון- וזה היה באנגלית כמובן", נזכרת ארמוני. "בעלה שמע אותי והציע שאשיר באולם בית צבי בעיר. מאוד התביישתי, כי לא הכרתי שירים בעברית.
"אבל הוא הרגיע אותי ואמר שאני יכולה לשיר באנגלית ובכל מקרה מדובר בהופעה מול ילדים בני 8. זה נתן לי את הביטחון לעלות לבמה בפעם הראשונה בחיי, וממש יום לאחר מכן כבר הופעתי מול ילדים בני 10. מתוך הלהקה הצעירה איתה הופעתי, גם צמח לו טריו שכזה במסגרתו שרתי וניגנתי בגיטרה. בשלב מסוים אפילו הופענו מול חיילים פצועים בתל השומר במהלך, מלחמת יום כיפור".
ושוב ההתגלגלות שלך בחיים קשורה לעבר, שרת לחיילים עוד לפני שהגעת ללהקה הצבאית.
"האמת שבהתחלה בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה 'להקה צבאית'", מתוודה ארמוני. "החברות שלי באותה התקופה - איתן אני בקשר עד היום - חנה וענת, סיפרו לי שהן הולכות להיבחן לדבר הזה. באורח פלא, אני היחידה שהתקבלה לבסוף.
"כך או אחרת, כיום שתיהן עוסקות במה שקורה מאחורי הקלעים - ענת עורכת עיתון באנגליה וחנה עובדת באולפנים ועושה הפקות. מעניין שלפני כשנתיים חידשתי את הקשר עם ענת, בעקבות פגישה מקרית בארץ, והיא הזמינה אותי להופיע בלונדון בפני ישראלים ואנשי עסקים, וכך היה".
ארמוני התקבלה ללהקת גייסות השריון ב- 1974, שם שרתה שנתיים-
"לי היה 'מזל' ושמו אותי להיות פקידה באיזה חור בחולון. ממש לא הייתי מוכנה להתבזבז שם, אז הלכתי לאחראי על הלהקות ואמרתי לו שעשיתי כבר דברים ואני יכולה לתרום בדרך אחרת ופרקטית יותר. הוא אמר לי שבדיוק התפנה מקום לסולנית בצוות הווי חיל האוויר, אבל אצטרך לחתום קבע לשנה".
חתמת?
"מה זה חתמתי? אמרתי שאני מוכנה לחתום אפילו עשרים שנה, רק תביאו לי את המסמך ואני חותמת".
את ההכרה הראשונה קיבלה ארמוני למעשה במסגרת רביעיית הזמר של חיל האוויר, שכללה קליברים במשקל רציני, כמו דני בסן, טליה ודויד ברוזה. שם היא גם שרה את השיר המיתולוגי והנצחי "בתוך", שכתבה יעל טבת והלחין יאיר רוזנבלום. זאת גם הייתה המקפצה שלה הלאה, כאשר באותה העת חיפשו אבי נשר ושרון הראל שחקנים למה שהפך לאחד מסרטי הפולחן של הקולנוע הישראלי - "הלהקה".
ארמוני הפכה לכוכבת בכל הארץ. אין מי שלא הכיר אותה, ביקש חתימה, או נערות שרצו להיות כמו "נועה", דמותה מהסרט "הלהקה" שהפכה בין לילה לסולנית וכוכבת ההרכב הצבאי. אלא שארמוני בחרה, כמו בפעמים רבות במהלך חייה, כיוון לא צפוי:
"לאחר הסרט החלטתי ללמוד ציור באבני, ויצא שהייתי עם רמי מאירי באותה הכיתה ( צייר הגרפיטי המפורסם בארץ ח.ל.). אחרי שלושה חודשים קיבלתי הצעה של פעם בחיים, שאם הייתי מקבלת אותה בארצות הברית- היא הייתה מקבילה להצעה להופיע עם דיוויד בואי ומיק ג'אגר, שני טייקונים שאי אפשר להגיד להם 'לא'".
"אז לא ג'אגר ולא בואי פנו אליה, אבל במקום זאת היא קיבלה פנייה מאריק איינשטיין ושלום חנוך לבוא ולהופיע עם שני הטייקונים של המוזיקה הישראלית. ארמוני הופיעה עם השניים במשך שנה. אחריה לקח אותה איינשטיין לסיבוב ההופעות של "חמוש במשקפיים".
בתחילת שנות השמונים, מצאה עצמה ארמוני עסוקה מעל הראש בשיתופי פעולה, הופעות בטלוויזיה ובקולנוע- וכמובן בתיאטרון הקאמרי, שם קיבלה בין השאר תפקיד ראשי במחזהו של חנוך לוין "הוצאה להורג". קצת לפני כן, היא אפילו כמעט והצליחה להרים קריירה בחו"ל.
"ב- 83', החליט מפיק שחי בקאן להפוך אותי לכוכבת בינלאומית", היא משחזרת. "במהלך אותה השנה הרגשתי ממש כמו סינדרלה. הוא לקח אותי להקלטות באנגליה- שם הקלטתי לראשונה את 'אלה', כצד אחד של תקליט שנקרא 'פיקצ'ר דיס'- מהדורת אספנים שממנו הודפסו רק חמישים עותקים והיה תקליט שחתוך על פי הפנים שלי, כאשר בצד השני הופיע שיר שנקרא 'דונט יו נואו א ליידי, וואיין יו סי וואן'.
"הייתה זאת הקדמה לתקליט אריך נגן שכבר הייתי בהקלטותיו, והוא נועד להיות מופץ ביריד כזה שבו אמרגנים מביאים את האמנים שלהם ומנסים לעניין חברות תקליטים- ובאמת רצו לקנות אותי מכל העולם. בסופו של דבר, הפרויקט נפל בגלל שאותו מפיק ירד מנכסיו. לאחר מכן חזרתי לארץ והקלטתי את הגרסה המוכרת של 'אלה', שהתאימה לאלבום הבכורה שלי מבחינה סגנונית".
היה זה ב- 1986 כאשר שלום חנוך הפיק לה מוזיקלית וכתב לה שמונה שירים מתוך עשרה שהופיעו באותו אלבום, הנחשב עד היום לאחד האלבומים הטובים שיצאו כאן. באלבום היו שירים כמו: "ספק ילדה, ספק אישה" (מילים שלה ללחן של מיקי גבריאלוב), "רגיש מדי", "אלה", "אוהבת אותך, עוזבת אותך", "היא תיקח אותך" ו"אתה הגבר".
"אחרי ההופעות המשותפות עם אריק ושלום, אני ושלום הרגשנו משיכה הדדית והפכנו לבני זוג במשך כשש שנים", מספרת ארמוני על מערכת היחסים שתפסה את ראש מדורי הרכילות באותן שנים. "אלא שבצורה אבסורדית, דווקא האלבום הנהדר ששלום כתב והפיק לי היה מעיין מתנת פרידה כזאת, כי בעצם לפני שהוא יצא כבר נפרדנו".
שנתיים אחר כך היא הקליטה עם שלמה גרוניך את אלבום הילדים "בגלל המנגו". בשנות התשעים היא חזרה לאהבתה הגדולה: הציור, וכן השתתפה במשך כשנתיים אינטנסיביות בתוכנית האלמותית "מוצ"ש"- שם גם שרה לרוב. ב- 1992, יצא אלבום הסולו השני שלה- "אישה אחת פחות" בהפקתו המוזיקלית של יוסי פיין. את רוב הטקסטים בו היא כתבה, כאשר שלום חנוך תרם לו שני שירים- "רק מתוך פליאה" ו"גשר צח".
"אי אפשר כיום להשיג יותר את האלבום ההוא, בגלל שהמאסטר שלו נעלם אי שם", מגלה ארמוני. "הפרידה משלום ממש לא הייתה קשורה להצלחת או אי הצלחת אותו אלבום, זאת למרות שהוא כותב מדהים ונדיר".
אחרי האלבום הזה נולדו לארמוני התאומים אלה ועדן. "כתבתי כל הזמן ויש לי מגירות מלאות בטקסטים- שאני מאמינה שאשיר בהמשך, אבל באותו השלב החלטתי לבחור אחרת", היא משחזרת. "מה לעשות שהחיים לא הולכים בקורלציה עם הזמנים שלי? ברגע שהחלטתי להיות אם חד-הורית, השקעתי את כל האנרגיה שלי בגידול הילדים.
"באותו הרגע שנכנסתי להריון, הייתה לי אפשרות לזרום עם זה, או לא. לדעתי, על דבר כזה לא מוותרים. אם הקדוש ברוך הוא החליט להפקיד עליי את העניין הזה, מי אני שאתווכח איתו? אין לי ספק שהוא צדק. שמתי את הילדים בעדיפות עליונה ואני לא מצטערת לרגע, זה היה הדבר הכי נכון לעשות אז. אם לילד רגיל יש אבא ואמא- אני הייתי ארבעה הורים בבן אדם אחד. אבא ואמא של אלה ואבא ואמא של עדן".
אתה נשמעת ונראית אדם מאוד רוחני, מאיפה זה בא?
"יש לי אמונה ואת סידור התפילה שלי, שקיבלתי לבת מצווה שלי בבית כנסת בלונדון- אליו הייתי הולכת כל שבוע. זה עוגן כזה. מקום של ביטחון ונחמה. מפלט כזה שתמיד אפשר ללכת אליו. מצד שני, החיים קצרים מדי ואני יותר מדי אוהבת אותם בשביל למצוא עצמי מתעסקת בזה יותר מדי והולכת לצד הקיצוני של זה. בסך הכל אני מקדישה לתפילה כמה דקות ביום".
באותם הימים הקונספט של אם חד הורית, לא ממש היה מקובל. האם היחס של האנשים כלפיך בעניין הזה, פגע בך?
"הוא לא פגע בי, אבל כן חשבתי הרבה על הרדידות של אנשים - שלא מבררים דברים לעומקם ולמרות זאת יש להם דעה נחרצת עליהם. זה קשור גם לחוסר חוכמה של אנשים. שזה קורה יותר מדי פעמים וחבל לי מאוד".
הבחירה המפתיעה של ארמוני, דווקא אחרי ההצלחה הענקית של אלבום הבכורה שלה, לזוז הצידה ולהפוך לאמא במשרה מלאה, לא רק גרמה להרמת גבות. ארמוני סיפרה לחבריה ב"היכל התהילה" על הזמנים הקשים שעברו עליה ועל ילדיה, במהלך השנים. שנים שארמוני רואה בהם כמקור החוסן שלה: "במקביל לגידול הילדים המשכתי להופיע כמה שיכולתי, כדי להתפרנס כבעבר וגם השתתפתי בקלטת הילדים של דתיה בן דור", מסבירה ארמוני.
"אבל בעקבות פציעה שעברתי הכל נפסק. זה היה ממש קשה, הייתי על סף פשיטת רגל והכל בגלל שבמשך תשעה חודשים לא עבדתי, כשגם במהלך אותה תקופה התאשפזתי פעם אחת. אתה יודע איך זה, מספיק שאדם לא עובד חודש אז נהיה לו מינוס- ואם הוא לא עובד תשעה חודשים, גם אם יש לו ביטוח, נוצר גרעון- שבתוספת ריבית והצמדה יוצר מפלצת.
"לשמחתי, אני בדרך החוצה מהמקום ההוא - עכשיו אחרי שהילדים שלי הגיעו לגיל 18, התוכנית שעשיתי וההליכה לקראת דברים שעוד אעשה, יוציאו אותי מהגירעון הזה. אמן שהעניין הזה יסתיים מהר".
האם מעצבן אותך שאנשים שואלים אותך "לאן נעלמת"?
"זו בחירה להיעלב, ואני בוחרת לא להיעלב. אין ממה. אותם אנשים שאומרים את זה, ברור לי שהם לא הולכים לתיאטרון - אחרת הם היו יודעים שאני כבר 13 שנה משחקת בתיאטרון 'הבימה'. בין היתר שיחקתי בהצגות 'בוסתן ספרדי' - לאורך שנים רבות, 'מניין נשים' ו'ערב נגד אלימות'. הופעתי גם בפסטיבלים, בערבי משוררים ובמופעים שונים.
"העניין הוא שאם לא רואים אותך בטלוויזיה, אז אתה לא קיים. פעם היה רק ערוץ אחד ולא היה אינטרנט, ככה שהכל היה יותר קל. היום, אם למשל בשבועות האחרונים השתתפתי פעם בתוכנית אירוח, ומישהו לא ראה- מבחינתו אני לא קיימת".
אלא שההופעה של ארמוני בריאליטי הזמרים של ערוץ 24 החזירה אותה לאותה תודעה בקרב ההמונים. מספיק היה להציץ באופן חטוף בטוקבקים כדי להבין שארמוני, יחד עם הזמרים אדם ורוחמה רז, זכתה להערכה ואדה גדולה מצד הקהל – בעיקר בגלל האישיות שהיא חשפה בתכנית. "התגובות של האנשים בעקבות התכנית היו מדהימות", היא מודה. "אנשים מגיבים בצורה מדהימה: 'איזה זמרת את', 'איזה מקסימה את' וכל מה שאתה רק רוצה".
הזוכה הפורמלי ב"היכל התהילה" הוא בני אלבז, אבל מסתבר שדפנה ארמוני עצמה זכתה בעולם ומלואו - גם ללא זכייה של ממש, לאחר שהודחה לפני כחודש.
כמה ימים לפני הגמר פגשנו אותה לשיחה בבית הקפה האינטימי "סימה" שבשכונת המשתלה בתל אביב. שעה לפני שהיא עתידה להעביר שיעור פיתוח קול, כשיום עמוס לפניה. "מעבר לכיף שהיה לי שם ופתח לי דלתות חדשות, זה גם היה פתרון כלכלי שהכניס אותי לתקופה מסוימת של שקט בחיים",
אומרת ארמוני על "היכל התהילה".
"במהותי אני קצת הרפתקנית ורגילה לנדוד. זה היה מסע אל מקום מסקרן. להיכנס ל'היכל התהילה' היה עבורי כמו לקנות חתול בשק. אף אחד לא ידע מה הולך להיות שם. מצד שני, סמכתי על עצמי שאוכל להתמודד עם כל מצב. אני מודה שעבורי זה היה משהו שכל כך הייתי זקוקה לו - דווקא בטיימינג ההוא, אחרי שנתיים בהם גרתי בדירת 2.5 חדרים, אפילו לא היה לי חדר בבית הזה ובקושי היה סלון", מספרת ארמוני בגילוי לב שובה.
נשמע שהווילה הייתה עבורך ממש כמו בית הבראה.
(צוחקת) "מה זה בית הבראה? הייתה שם מיטה כזאת שאתה לוחץ על איזה כפתור שמעלה את הראש שלך... השפע המטורף שהיה שם... כל כך הצטערתי שלא יכולתי לחלוק אותו עם הילדים שלי. יותר מזה, כשזכיתי במשימת 'להפיל את המיליון' עם מייקל הרפז, המחשבה הראשונה שלי הייתה לתת את זה למישהי מסוימת, לאשתו של מייקל או לילדים שלי.
בסופו של דבר זה לא קרה, כי כשהגעתי לבית החלטתי שהמטרה שלי ללמוד אחרי המון שנים לשים את עצמי במקום הראשון. האושר הכי גדול שלי היה רק מלחשוב שהילדים שלי יושבים בבית, רואים את זה וקופצים מאושר ומגאווה שאמא שלהם זכתה בדבר הזה.
"זה קרה לי בעבר כשזכיתי בסכום של 5000 שקל במסגרת 'אחד נגד מאה', שהיה נגד יואב קוטנר. לכן כבר ידעתי שדבר מהסוג הזה ישמח את הילדים שלי. המטרה הזאת שהשגתי, היא משהו קטן אבל גדול מאוד. זה שינוי דרך החיים והפרספקטיבה עליהם. ברגע שהבנתי שאני לא צריכה להרגיש אשמה על ההצלחות של, זו הייתה התרגשות של ממש עבורי- ובכלל לא ראיתי זאת כמובן מאליו לאפשר לעצמי לכבד את עצמי". ארמוני אומרת דברים אלו ודמעות עולות בעיניה.
למרות הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה ולמרות הידיעה שחיי אומן הם הכל חוץ מלהיות קלים, פשוטים ונטולי עליות וירידות מטורפות, ארמוני אפשרה לביתה אלה, כבר מגיל צעיר, לעלות על הבמות. אלה ארמוני שיחקה מגיל צעיר בהצגות ומחזות זמר ורק השבוע התבשרה כי התקבלה לתיאטרון צה"ל.
ארמוני מודה, שלמרות החיים הלא קלים, היא לא התערבה בכיוון אותו לקחה הבת. "אדם באשר הוא, יש לו מאווים וכמיהות. מי אני שאקח את זה ממנו? בוודאי אם מדובר בבתי", מבהירה נחרצות ארמוני.
"אנחנו בני אדם חופשיים. זה שהיא בתי, זה לא אומר שאני צריכה לכפות עליה משהו. אני יכולה רק לתפקד בתור אמא שלה ולתת לה את דעתי, ואפילו כלים להתמודדות פה ושם. היא כל כך עצמאית, מקצוענית ויודעת מה היא רוצה, שזה באמת מדהים. בקרוב תהיה לה פרמיירה לסדרה '2.3' . אני לא מעורבת לחלוטין, אבל היא אמרה לי שזה משהו לא פשוט- שיהפוך את ההתייחסות אליה משחקנית-ילדה לשחקנית-בוגרת.
"יש שם סצנה מאוד לא פשוטה. היא כזאת שחקנית טוטאלית שכבר כשהייתה בגיל 7 הייתי בהלם ממנה. היא עשתה אז אודישנים, ושאלו אם ארצה להיכנס. לא רציתי, אבל אלה התעקשה והדהימה אותי במשחק שלה. אגב, גם אחיה התאום עדן היה איתי על הבמה. הוא שר ומשחק יפה, אבל הוא לא רצה ללכת לכיוון הזה. בכלל הוא כיוון את עצמו להיות שוער כדורגל במכבי תל אביב, והיום הוא עוסק בדברים אחרים לגמרי".
אם כבר מדברים על העולם הזה, לפני הכניסה לבית בחרת לקחת את קורס "מדיה באזז", של אלון גל ויאיר ניצני. מה הוא תרם לך?
"זה קורס שמלמד איך מתנהלים בכל תחומי המדיה ומה קורה מאחורי הקלעים. הוא נתן לי המון ביטחון וכלים לדעת דברים על המקצוע הזה ועל אחורי הקלעים - ועניין אותי גם בתור אמנית. אמן צריך לראות מה קורה מאחורי גבו, כדי שלא יעשקו, אותו או דברים מהסוג הזה".
את מרגישה שלמדת משהו בבית "היכל התהילה"?
"בן אדם פתוח שמוכן להקשיב, לומד בכל יום משהו חדש".
למי הכי התחברת בבית ולמה?
"התחברתי הכי הרבה למייקל ולאדם, אבל בצורה מסוימת גם לאיגי ואלונה- ששתיהן היו מעט זמן בבית ובחרו להתחבר כל אחת לאילנה ולרוחמה. עם אלונה החיבור בא, בגלל שכמה חודשים לפני התכנית שפטנו יחד עם שורטי באיזה תחרות- והחלטנו לעשות יחד משהו. פתאום נפגשנו שתינו שם, לגמרי במקרה.
"עם איגי זה היה בגלל שהיא ישנה מיטה לידי- היא הייתה חמודה, מצחיקה ומתוקה מאוד. למייקל התחברתי בצורה מדהימה, בגלל הקו המשותף- שנינו חננות עם נימוסים של חו"ל, שגם אוהבים לעזור לאנשים מתוך טוב לב אמיתי. עם אדם זה היה קשר לא פחות טוב. הוא בחור נפלא ולדעתי החיבור בינינו נוצר בגלל היכולת שלנו לאבחן דברים נכון, להכיל אנשים אחרים ולהיות שם בשבילם".
אי אפשר שלא לזכור את העניין שהיה לך עם אבי ביטר, כשהוא התנפל עלייך בעקבות השיפוט שלך להופעה שלו.
"היה לו קשה עם העובדה שדיברתי על זה שזה לא הז'אנר שלי- אז הוא היה קצר סבלנות לתגובה שלי. יחד עם זה, הוא כיבד והמשיך לכבד אותי. גם אחרי שהוא סולק וחזר לבית לדבר על כולם - הוא ציין אותי כזמרת שהוא מעריך גם כאדם.
"העניין הוא שהרבה פעמים אנשים בחוץ עשו פיל מזבוב, במיוחד על כל פיפס שהיה בבית סגור עם אנשים נוספים - כשאתה כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. שם היה קל לצאת מפרופורציה, אבל אני תמיד שמרתי עליה".
איך את מסבירה שכמעט כל הנשים בבית הודחו ודווקא רוחמה רז, שנחשבה פחות פייבוריטית מכולן- הגיעה עד לגמר?
"זה נראה לי מוזר. כולם מרימים גבה לגבי זה. כל כך הרבה שואלים שאלות ומדברים על זה, אז אולי יש דברים בגו. אני בכל אופן לא יודעת".
האם היית ממליצה לזמרים אחרים להיכנס לפורמט כזה?
"למה לא. זו חוויה של פעם בחיים".
עם מי היית רוצה להקליט דואט, ומי היית רוצה שיכתוב לך שיר?
"יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים בארץ. אני למשל מוכנה עכשיו להקליט שיר עם אמיר דדון, הוא מדהים בעיניי. גם שיר שכתב אביב גפן הייתי מקבלת בשמחה רבה. משלום, ברור שבכל מקרה אקח שיר. כבר עכשיו יש לי טקסטים שמוכנים לעבודה, בהם שירים של ארקדי דוכין, לאה שבת, ורד קלפטר, לירון לב ודורון מדלי. אם מישהו רוצה לפנות אליי וחושב שיש לו שיר מתאים עבורי - אז הוא כמובן מוזמן לעשות זאת בשמחה".
אם כבר אביב גפן, אני חייב לשאול- מדוע בגלגל ההצלה החלטת לבצע את "אתה פה חסר לי"?
"זה שיר שהיה צריך להופיע באלבום השני שלי, אחרי שלא נכנס לאלבום הראשון בסופו של דבר, כי נגמר לי הכסף ולא יכולתי להקליט שיר נוסף. בעבודה על האלבום הבא, נתתי לשלום לעבור על הטקסטים שהיו לי. הוא מאוד אהב את השיר וצלצל לאביב להגיד לו איזה יופי של שיר הוא נתן לי- אבל אופס, מסתבר שהוא כבר נתן אותו לנורית גלרון.
"במקום זאת, קיבלתי מאביב את 'בין הצדפים' שהוא הלחין לטקסט של אבא שלו. ב'היכל התהילה', היה לי כיף לשיר את השיר הזה והרגשתי סוג של סגירת מעגל בנוגע אליו- אחרי המון שנים. אבל זה לא היה פשוט. זאת הייתה הפעם היחידה בה זכיתי בהגרלה לבחירת השירים, כשהאנשים בהפקה כבר ידעו מה אני אבחר. לצערי, עשר דקות לאחר מכן הודחתי מהתוכנית.
"שבוע לאחר ההדחה חזרתי כמו שמקובל בתוכנית ויכולתי לבצע אותו, אבל בחרתי לבצע את 'סיפור בג'ינס'- שהרבה פעמים בהופעות שלי מבקשים אותי ושגם הבן שלי אוהב. ואז כשהגיע גלגל ההצלה אמרתי לעצמי שזה בדיוק הזמן הנכון לבצע את השיר.
"הרי בסופו של דבר כולם ידעו שלא אחזור, אז לפחות רציתי שייצא לי מהחוויה הזאת שיר אהוב שממש חיכיתי לבצע אותו. אתה יודע, לפעמים בחיים נשאר לך משהו פתוח- ותמיד מומלץ לסגור אותו. פה זה לא רק היה לשיר את השיר, אלא גם לעבוד עם להקה ותזמורת שלמה, עם הפקה מוזיקאלית וכמובן לצלם הכל. לא יכולתי לבקש יותר מזה".
לסיכום חווית ה"היכל", האם את מודעת לכך שבביקור המשפחות הכוכבת הגדולה הייתה דווקא אמא שלך, שהתגלתה ככדור מרץ ואנרגיה ופלרטטה עם כל הזמרים בבית?
"אני מודעת לזה שנדלקו עליה. היא כוכבת אצלנו במשפחה, ואני מוסיפה גם תותחית על. אין דברים כאלה".
איך היית מגדירה היום את הסגנון המוזיקלי שלך?
"אני שרה בסגנון שהוא ורסטילי וערבוביה של כל מיני אלמנטים: של זה שאני מורה לפיתוח קול- אז הדיקציה וכל הדינמיקה מאוד מורגשת בשירה שלי, ויחד עם זה יש בשירים שלי הרבה סול, רוק, בלוז- וכמובן גם ג'אז. כל שיר ומה שמתאים לו".
יש סיכוי שתעשי עוד אלבום ילדים, אם כבר מדברים על מגוון סגנונות?
"לשיר לילדים זה כיף עצום מבחינתי. בזמנו איכשהו התפספסה הזדמנות שהייתה לי לשיר עם יהודית רביץ, גידי גוב, ויונתן רכטר.
"זה היה צריך להיות במסגרת יציאת ספר שלם של שירי יונתן גפן על חתולים. לגידי הייתה מחויבות כלשהי, והפרויקט של יונתן לא יצא לפועל. זה אחד הפספוסים הכי גדולים של כל הזמנים. אפשר לשמוע את זה בשיר ששרד מתוכו, אותו הקליט לבסוף אריק- 'כמה שרציתי כלב'".
ובצפייה דרוכה, מתי צפוי האלבום הבא שלך לצאת?
"קודם כל יקדים אותו מופע חדש, ואחר כך אני מקווה שהוא ייצא בתוך כמה חודשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם