דיים עדנה
קחו את ג'ון טרבולטה. שימו עליו פאה נשית, איפור כבד, שדי ענק ועוד כמה עשרות קילוגרמים. מה קיבלתם? את עדנה טרנבלאד, הדמות החדשה (והמפתיעה) שהוא עושה ב"היירספריי"
מי שעזר לטרבולטה להמציא את עצמו מחדש היה קוונטין טרנטינו, שנתן לו את תפקיד וינסנט וגה ב"ספרות זולה". בעיני רבים זה נראה כמו הימור על סוס מת, אבל טרנטינו, כמו תמיד, הוכיח שהוא יודע מה הוא עושה. טרבולטה קיבל על התפקיד מועמדות לאוסקר בפעם השנייה בחייו, וחזר לעניינים. הוא המשיך עם סרטים טובים יותר ( "עימות חזיתי", " תפוס את שורטי" ) או פחות ( "קוד שבור", " שם קוד: דג חרב" ), אבל שב ושקע לאטו אל תהום הנשייה הקולנועית.
עכשיו, בגיל 53, טרבולטה חוזר למה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לשיר ולרקוד - והוא עושה את זה בענק, במלוא מובן המילה. בלהיטון המוזיקלי החדש "היירספריי" נכנס טרבולטה לדמותה של עדנה טרנבלאד, אישה גדולת ממדים, שמתפרנסת מגיהוץ ומתביישת לצאת מהבית. אחרי "שיגעון המוזיקה" מדובר בדמות שנראית כאילו היא סובלת דווקא משיגעון המוסקה.
"היירספריי" הוא הגרסה החדשה לסרט הקאלט "ספריי" של ג'ון ווטרס מ-1988. מדובר בסיפור סינדרלה בסיסי, במרכזו עומדת טרייסי טרנבלאד, מתבגרת שמנמנה שחולמת להתקבל לתוכנית הריקודים הכי לוהטת בטלוויזיה של בולטימור. בדרך להגשמת המטרה (זהירות ספוילר! ), היא לומדת כמובן הרבה על טבעם הבוגדני של אנשים (ושל נשים), על גזענות נוסח אמריקה של שנות ה-60 (1962 ליתר דיוק) ועל חשיבות (או חוסר חשיבותו) של המראה החיצוני. ב-2002 הפך "ספריי" למחזמר "היירספריי" בברודווי, וזכה להצלחה מסחררת בדמות שמונה פרסי טוני. כעת הגיע תורו של המחזמר לשוב אל המסך הגדול.
את דמותה של עדנה טרנבלאד, אמה המגוננת של טרייסי, גילמו גברים גם בשתי הגרסות הקודמות (הקולנועית והבימתית) של "היירספריי". ב "ספריי" היה זה הדראג קווין המיתולוגי דיוויין (ואת טרייסי גילמה לא אחרת מריקי לייק), ואילו בברודווי ביצע את התפקיד הארווי פירסטיין. לכן הבחירה בגבר לתפקיד גם בגרסה הקולנועית הייתה אך טבעית, אך טרוולטה התעקש, שלא להופיע כגבר המחופש לאישה (כמו בגרסאות הקודמות), אלא להפוך לאישה של ממש.
"זו הייתה החלטה מייגעת מאוד בשבילי, משום שכשהציעו לי את התפקיד שאלתי את עצמי, למה אני? מה עשיתי כדי לשכנע מישהו שאני יכול לגלם אישה בהצלחה אחרי שגילמתי תפקידים גבריים מובילים במשך 32 שנה?", מסביר טרבולטה בריאיון שנערך עמו במלון ארבע העונות. "הרעיון לשחק אישה היה מאתגר, והתשובה שלי הייתה שאם יאפשרו לי לגלם אישה אני אעשה את זה, אבל אם זו בדיחה, כלומר שאני גבר שמגלם אישה, אז זה לא בשבילי. ואז, כשאפשרו לי להפוך לאישה ולא סתם גבר שמגלם אישה, התחייבתי לתפקיד. היה לי נוח יותר ככה, משום שאחרת הייתי מגלם הומו או טרנסווסטייט או משהו אחר".
מה העניק לך את ההשראה לגילום הדמות?
"נשות הקולנוע השופעות של שנות ה-60, כמו סופיה לורן ואליזבת טיילור. ראית אז גופות שהיו כל כך שופעים עד שלא טרחת אפילו לחשוב שאולי מסתתר שם גבר מתחת. רצית לדעת שיש שם אישה".
ניסית להיות העדנה טרנבלאד היפה מכולן?
"נשים מטבען יפות יותר מגברים, ולא רציתי שיהיה לה מראה גברי. אמרתי למאפרים שיעשו מה שהם יכולים כדי שהיא תהיה שמנה במידת האפשר, אבל עדיין שאנשים יאהבו להסתכל עליה, כי אם היא תהפוך לגרוטסקית אין בזה כיף".
כדי להפוך לאישה חלקה וגדולה ששוקלת כמה עשרות קילוגרמים יותר מממשקלו האמיתי נאלץ טרבולטה להידחס לחליפת השמנה הדוקה במיוחד, שכוללת חזה אימתני וישבן ברוחב של משאית קטנה. בתוך החליפה הכבדה הזאת הוא נאלץ גם לרקוד. "מה שמעניין הוא שביום הראשון שלבשתי את החליפה כולם ניסו לחפון אותי", הוא משחזר. "כולם רצו להרגיש את השדיים והישבן, זו הייתה אטרקציה ממש. חשבתי שמעניין אם הם בכלל יודעים שזה אני שם למטה. אולי אני זונה כי נתתי להם למשש אותי ככה".
איך הצלחת לתפוס את הנשיות בקטעי הריקוד?
"היה לי יתרון בכך שצפיתי בכמה מהשחקניות הגדולות ביותר על במות ניו יורק, ומהתמונות בזיכרון ידעתי איך לגרום לריקוד להיות נשי יותר מגברי. לפעמים מדובר בתנועה אחרת של מפרק כף היד בסך הכול, או בדרך שבה המותניים נעים קדימה, אבל החלק העליון של הגוף נע אחורה".
אבל איך מופיעים עם כל המשקל העודף הזה של הפרוטזות?
"למרבה המזל, החליפה הייתה הדוקה לגוף שלי כך שאם הייתי מזיז את המותניים הכול היה זז איתי באותו זמן. אם הייתה הפרדה בין החליפה לגוף זה כנראה לא היה מצליח".
עד כמה הריקודים במצב הזה היו קשים לביצוע?
"היו לנו הרבה מאוד חזרות, עוד ועוד, ועוד פעם ועוד. הריקוד בלי התלבושות והאיפור היה קשה, אבל מאתגר וכיפי. אבל כשלבשתי את החליפה זה הפך לאתגר מסוג אחר לגמרי: לסחוב יותר משקל, ולהיראות קל משקל יותר. רציתי להיות מעודן בריקוד, שזה מתאים הרבה יותר למחזמר קומי".
יצרת חלק מהכוריאוגרפיה של הריקודים שלך?
"הייתי אומר שהכנסתי לזה את הסגנון שלי. אתה צריך להיות מי שאתה, אז כאשר הציגו בפניי כוריאוגרפיה מסוימת ניסיתי אותה, ואם היה אספקט כלשהו שלא היה לי נוח איתו, או לא התאים לדמות, שיניתי את זה למשהו שיהפוך את זה ליותר שלי".
בשירה לעומת זאת שמרת על הקול הגברי שלך.
"לא היתה לי בעיה לשיר בקול האמיתי שלי. גם אם מסתכלים על ההיסטוריה של המחזמר רואים שלדמות היה קול אחד לדיבור וקול אחד לשירה".
מה דעתך על החשיבות העצומה שמוענקת היום לדימויים הגופניים, למשקל? לפעמים זה מגיע ממש עד כדי התעללות מהסביבה.
"עברתי תקופה שבה אנשים כתבו עליי הרבה דברים מרושעים משום שעליתי קצת במשקל. אישית, מעולם לא שפטתי באופן מיוחד אנשים בגלל הגוף שלהם, זה מעולם לא היה לי חשוב כל כך. כך שגם כשהייתי חשוף לביקורת על הגוף שלי, ניסיתי לקחת את זה תמיד בפרופורציות. הייתה לי תאווה
שדיים זה כוח.
"שדיים, והצורה הזו זה כוח, תסמכי עליי. כי את יכולה להיכנס לחדר כגבר, ולא תקבלי את התגובה שאת מקבלת בתור אישה".
עד כמה היה לך קשה להפוך לאישה?
"בתור ילד צפיתי באמא שלי נאבקת ללבוש את המחוכים שלה, את החזיות, הגרבונים, ומתהלכת בעקבים גבוהים במשך שעות. ראיתי שהיא סובלת וחשבתי שזה מאמץ גדול מאוד בשביל להיראות כמו שצריך. כשהייתי צריך לעשות את זה בעצמי זה היה מתיש. קיבלתי קוצר נשימה רק מללבוש את הגרבונים והמחוך. עכשיו אני מעריך הרבה יותר את המאמצים שנשים עושות, שהם הרבה פעמים למעננו".
היו רגעים שאמרת לעצמך "איזה מזל שאני לא אישה?"
"למען האמת, אני שמח להיות גבר ונוח לי יותר כך, אבל אני שמח שנשים נראות כמו שהן נראות".
מה אתה זוכר משנות ה-60, השנים שבהן מתרחש הסרט?
"זו הייתה תקופה מדהימה. האמריקנים הגיעו לירח, נושאים גזעניים עלו על סדר היום, תנועת שחרור האישה, המהפכה המינית ומהפכת האופנה התרחשו וגם אירועים מדהימים אחרים".
"הם משפרים כל הזמן את התסריט ומנסים למצוא את הבמאי המתאים", הוא מסביר את חוסר הוודאות סביב ההפקה. "המפיקים מחכים בכיליון עיניים לעשות את הסרט הזה וכבר החתימו אותי על חוזה, כך שזה אמור לקרות, אבל הם רוצים לעשות את זה הכי טוב שאפשר".
האם בתור ג'יי-אר תהיה דומה או שונה מהדמות הטלוויזיונית?
"זה אחד הדברים שמעכבים את הפרויקט, העובדה שעדיין לא החליטו מה תהיה הפרספקטיבה של הסרט. אנחנו עובדים עדיין על הזווית הקומית, כי בהתחלה זו הייתה הכלאה בין דרמה לקומדיה, וזה לא ממש הצליח, אז עכשיו הם כבר כתבו חמש טיוטות ונראה מה יהיה".
האם זו תהיה פרודיה?
"לא ממש, אבל אירוניה אולי תהיה שם".
סרט נוסף שבו מעורב בימים אלה טרבולטה הוא "אולד דוגז" (כלבים זקנים), שם משחקות גם אשתו קלי פרסטון ובתם המשותפת בת השבע, אלה בלו. "אני נרגש מאוד מכך שבתי משחקת, כי היא כישרון טבעי", הוא מספר. "הצעתי לה לפני שנתיים להתחיל לשחק, אבל היא לא רצתה. בשנה האחרונה, אחרי שעשיתי את'שימו גז' (שבו השתתפה אחותו - ג"ס), היא שאלה אותי מתי גם היא תעשה איתי סרט. שבוע אחר כך קראתי את התסריט ל'אולד דוגז' ואמרתי לה שיש לי תפקיד מושלם בשבילה, כזה של ילדה קטנה שמדמיינת כל הזמן. היא נהדרת בזה ואני מאוד נרגש מכך".
היכן אתה מוצא חלומות חדשים?
"כשאתה מתבגר, אתה צריך להכריח את עצמך למצוא חלומות חדשים. אתה צריך להתאמץ מאוד לממש את החלומות בפרק השלישי של חייך. אני טס כבר 37 שנים, וללמד אחרים לטוס זה מה שמעניין אותי עכשיו. אתה צריך למצוא זוויות חדשות לחיים, לחלוק הצלחות ולעזור לאחרים. להכניס את הבת שלי לקולנוע יהיה פרויקט בשבילי".
למטה: הטריילר של היירספריי
נא להמתין לטעינת התגובות
