נהיה פה קארל
אלוהים נתן לסטיב קארל את כל מה שצריך כדי להיות כוכב. ניב שטנדל חושב ש"מבול של צרות" זו לא הדרך הנכונה לממש את הפוטנציאל
וידאו: סינמה, מבול של צרות nrgtv
יותר משהוא סיקוול, "מבול של צרות" הוא ספין-אוף על "ברוס הגדול מכולם", שנוטל דמות משנית לחלוטין שגולמה ע"י שחקן שהיה אז אלמוני למדי, ומעביר אותו לפרונט. סטיב קארל לכד את העין כבר אז בתפקיד אוון בקסטר, קריין החדשות שמאבד שליטה על העוויותיו בחסות ההשגחה האלוהית של ברוס (ג'ים קארי). סירובו הנבון של קארי להשתתף בסרט המשך סלל את הדרך ליצירה חדשה, נטולת כמעט כל קשר למקור, בכיכובו של קארל, שהפך מאז תפקיד הקריין לקומיקאי מוכר ונחשב בפני עצמו (בעיקר בזכות "בתול בן ארבעים", שזוכה לעקיצה קטנה בטוויסט תנ"כי בסרט).
בקסטר, מסתבר, עזב את השואו-ביזנס ורץ לקונגרס. הוא עוקר עם משפחתו לבית מפואר בוירג'יניה, ומתכנן כיצד ישנה את העולם. רק שהוא לא יודע עד כמה הוא קרוב לעשות זאת. שורה של צירופי מקרים והתרחשוית מוזרות נקרים בדרכו: משלוחים גדולים של קורות עץ ענקיות מושלכים בפתח הבית; השעון מתעקש להעיר אותו ב-6:14 מדי בוקר; ונדמה שכל חיות תבל, זוגות זוגות, הולכות בעקבותיו. שלא לדבר על הבעיות בגילוח. בקיצור, רוצה בכך או לא, אוון במהירה נאלץ לקבל את העובדה שהוא חלק מתוכנית אלוהית גדולה, ותפקידו בה פשוט: לבנות תיבה. אולי השכנים של נוח לא שאלו שאלות כשהם ראו תיבה ענקית בחצר ובעלי חיים עומדים בתור להיכנס אליה, אבל להסתובב בעולם המודרני עם גלביה, זקן עבות ונבואת זעם – זה עלול להרים גבה או שתיים.
למטה: הטריילר של 'מבול של צרות'
אין הפתעות גדולות
בהתחשב בכך שהקוריוז ידוע, והסיפור התנ"כי ידוע, אל תצפו להפתעות גדולות. ההתנגשות בין אוון, הלכוד בנבואה האפוקליפטית מבלי יכולת לפרוק את העול מכתפיו, לבין החברה הציניקנית בת זמננו, היא המוקד הקומי של הסרט, ויוצרת שלל סיטואציות משעשעות, שמקצתן גם מצחיקות ממש, שמנצלות את יכולותיו הפיזיות והסלפסטיקיות של קארל.
"מבול של צרות" הוא בעצם (כמו קודמו) וואן-טריק פוני שחוזר על בדיחה אחת במגוון ואריאציות: אדם נורמלי צריך להסביר לכל העולם שסביבו למה הוא לא מטורף, למרות שהוא נראה כמו איש-זאב (או, בהמשך, כמו ניצב שנמלט מהסט של "עשרת הדיברות" של דה-מיל), בונה תיבת עץ ענקית ומסתובב עם להקת חיות בעקבותיו משל היה החלילן מהמלין. לפעמים
זה מצחיק יותר, לפעמים פחות. וכששום דבר לא עובד, תמיד אפשר להראות קוף עושה פרצוף.
כמובן שכיאה לקומדיה אמריקאית לכל המשפחה, "מבול של צרות" גם מתהדר במסרים חברתיים-משפחתיים-נוצריים. למסר האקולוגי של הסרט (שמעמיד את אוון מול מזימת הנדל"ן של הסנאטור הנכלולי לונג, בגילומו של ג'ון גודמן), לתמה הפוליטית שלו (נוסח "מר סמית הולך לוושינגטון" של פרנק קפרה) ולפן המוסרי של פרשת נוח והמבול מצטרפים ערכי משפחה מוכרים בנוסח "איש ציבור - עשה לביתך", "גם מסע גדול מתחיל בצעד קטן" ו"אלוהים נותן הזדמנויות – צריך לדעת לנצל אותן". ספרו את זה לסטיב קארל. אלוהים נתן לו הזדמנות להיות כוכב. לא בטוח ש"מבול של צרות" זו הדרך הנכונה לנצל אותה.
עודף מעשרים מילה: הוא אמנם וואן-טריק פוני, אבל בהתחשב בכך שנקלע לאסון בקנה מידה תנ"כי, אוון הגדול מכולם יוצא מזה לא רע.
מבול של צרות
יחצ
נא להמתין לטעינת התגובות
