עידן התמימות
עידן יניב מצליח מכל הסיבות הלא נכונות, אפרת גוש משחררת לאוויר העולם את השיר הטוב בתולדותיה, נעה בביוף מלכה ומלכה אינגדשט מזכירה את עופרה חזה. סינגולר
אי אפשר להתעלם מעידן יניב. ההצלחה האדירה שלו, בכל מצעד אפשרי (מגדול ועד קטן) כמו ההצלחה באגף המכירות - האחרון שלו הולך להגיע לזהב בקרוב מאוד, בשוק הרינגטונים מישהו החליט שהוא מקבל "פלטינה".
ועכשיו, ברשותכם, בואו ננסה לפצח את מרכיבי הלהיטונים. הטענה הפשוטה היא שיניב, כמו קודמיו בכיתה הים תיכונית, החליט ללכת על הברור מאליו וליצוק עוד קצת שמן לסיר הטיגון בו בחשו בעבר זמירים דוגמת אייל גולן וליאור נרקיס. אלא שהטענה הזו לא ממש מחזיקה מים. בכל חודש מודפסים עשרות סינגלים מאותו האגף ממש, שלא הצליחו לתפוס את האוזן הציבורית.
אז מה בכל זאת הופך את יניב לכזה מגה סטאר של חתונות
"בא הביתה" יכול להצליח בענק גם בלי העורכים המוזיקליים ביפו. עם המקצב הלטיני שלו והמילים שמבקשות לא להגיד כלום, הוא יזנק בענק אל תוך כל פלייליסט חתונה. משם הדרך אל האוזניים שלכם קצרה ביותר. העממיות, בדמותה של יניב, הופכת מקובלת יותר ויותר. למישהו מכם יש התנגדות?
מילים: רמי לב, לחן: עדי לאון
ערן צור, שהפיק את השיר (ואת הפסקול היפהפה במלואו) לכבוד הסרט, נמלך בדעתו והחליט לוותר על הדרמטיות הרבה שמאפיינת לרוב את יצירותיו שלו. הוא הסתפק בנגיעות פסנתר עדינות ורביעיית כלי מיתר שמלווים את גוש. היא מצדה שמרה על הטון הבובתי-ילדותי שלה, מבלי ליפול לקלישאה של בובת חרסינה חיוורת.
גם הטקסט של מאיר אריאל (שעטוף כולו בתוגה הטיפוסית) לוקח את גוש למקומות מסקרנים. מתוך תפילה ("מודה אני") מתפתחת השירה לכדי ניגון יומיומי שלוקח את קדושת המקור ומהתל בה. גוש, בחוכמתה הרבה כמבצעת מבריקה, מטעינה את כל זה בנוכחות מצמררת ממש. זהו, נגמרו לי הסופרלטיבים. עכשיו תקשיבו.
מילים ולחן: מאיר אריאל
שמחנו להיות הראשונים לכתוב על נעה בביוף, יוצרת שפרצה דרך המייספייס ופועלת באופן כללי בשדות השקט. בלי יותר מדי רעש וצלצולים היא הצליחה להשתחל לרשימת האמנים של "דראג סיטי" לצדם של פועלי אינדי עולמיים דוגמת ג'ואנה ניוסום ובוני פרינס בילי. אם לשפוט על פי סינגל הבכורה שהיא משחררת, ברור לגמרי מה קנה את האנשים בלייבל היוקרתי.
בביוף היא קודם כל מגישה צנועה. יש בה את האלמנט הזה שגורם לך לרצות ולשבת איתה לכוס קפה ביום סגרירי. מצד שני, יש בשירה שלה ובמוזיקה שמלווה אותה מין כוח דרמטי שמניע את הגלגלים הפנימיים ביותר. בשיר הנוכחי, לדוגמה, היא מלווה בצ'לו וכלי מיתר שרק מבליטים את הנוכחות הקולית שלה על שלל השינויים שהיא מעבירה אותו לאורך הרצועה.
באופן כללי, שדה האינדי בישראל מלא יוצרים שמקשיבים לסיימון וגרפינקל תוך כדי ניסיון ליצור את הגרסה המקומית ל"Kings Of Convenience". בביוף, ייאמר לזכותה, נשמעת עצמאית גם במובן העמוק של המילה. אז נכון, גם אצלה אפשר למצוא קווים מקבילים באגף הנשי של הסינגר-סונגריטריות (ג'וני מיטשל מככבת בגאון ברשימת ההשראות שלה במייספייס) אבל בניגוד למנהגי הקופי פייסט, נראה שבביוף מצליחה למצוא נתיב שעוד לא נחרש לרוב. נשמע כמו התחלה מצוינת.
אפתח בהתנצלות: הסינגל הראשון של מלכה אינגדשט יצא לפני כשבועיים ומסתובב חופשי בעולם למעלה משנה. איכשהו, ולגמרי בלי כוונה, קצת התפספסנו אחד לשני. ואז, עם קצת עזרה מחברים, הבנתי שאני מפספס פה משהו טוב במיוחד. והקשבתי. התוצאה: כיבוש מוחלט.
הסיבה, אגב, פשוטה: מוזיקת הנשמה בישראל סובלת ממחסור חמור באמנים לא מתלהמים. אם בא לכם להסתפק במרגול וחומות החימר שלה - תבורכו. לי, באופן אישי, חסר קצת מהחומר החמקמק הזה שמרכיב את האגדות השחורות שממלאות את הלב והאוזן בצמר גפן מתוק.
מלכה, שקיבלה את סאבו וקותי כמפיקים מוזיקליים, נותנת את קולה בבלדה הקטנה הזו ומצליחה להעיף את המאזין לספרות כל-כך לא מקומיות עד שלרגעים ממש צריך להתאמץ כדי לשמוע שמדובר בעברית. הקול העדין והמתוק (שהזכיר לי את עופרה חזה) שלה מסמן אותה כבר מעכשיו כיוצרת מעניינת. עכשיו נשאר לראות כמה נשמה יש לכם כדי להכניס אותה הביתה.
מילים ולחן: מלכה אינגדשט
כאן תוכלו לשמוע את "תחת עיניך"
רמי פישנטיין כבר הצליח להגיע אליכם בדרך האחורית. שיר הבכורה שלו "טרמפ" שהפך את אורלי ויינרמןלפנטזיה מינית לגטימית, קיבל חשיפה לא מועטה בשל הגימיק השקוף שנצבע בצלילים מבית "פורטרט". עכשיו הוא עושה פניית פרסה ומביט פנימה כדי לשגר בלדת רוק בהפקתו של נדב ביטון (שהולך ומשתלט על כל פינה בזמן האחרון).
"שומדבר" נשמע כמו יצור כלאיים. מפלצת דו-ראשית שלא ממש החליטה לאן היא רוצה לגדול. מצד אחד תמצאו כאן את המלודרמה של בית "רימון" עם כל הכינורות שהולכים ומתעצמים כדי ליצור פיק רגשי וידוע מראש, מצד שני תוכלו לשחות במים עמוקים של טקסט אעלק חושפני שמנסה לספר הרבה ולא מספר כלום.
יכול מאוד להיות שפינשטיין מכיל בחובו פוטנציאל מרשים. המתקתקות שלו לא מחוייבת במציאות, ואם רק יעז לוותר על כל הקלישאות שאופפות אותו כרגע, ייצא משם מחוזק. אנחנו נמתין בסבלנות.
מילים ולחן: רמי פינשטיין
נא להמתין לטעינת התגובות
