שושלת מינק
כבר בגיל שמונה הבנו את זה: שום אירוע בחיינו האפרוריים לא ישווה למחזה של שתי נשים עשירות כקורח הולכות מכות רצח במיטב מחלצותיהן, בבריכה. 'שושלת' בקאלט דה בולשיט
"נילס הולגרסון"? ימים שהייתי "חולה" ונשארתי בבית, עטוף בשמיכה ומורעף אהבת-אם, דאגה ומרק העוף הטוב ביותר ביקום. "מנהרת הזמן", "משימה בלתי אפשרית" וקליפים של אר.אי.אם? "רואים שש:שש" באחת עשרה בבוקר של אוגוסט כזה או אחר, אגלי זיעה של קיץ אשקלוני לוהט וקולה קרה שאני מוזג לכוס גבוהה עד הגבול האחרון האפשרי של הדופן שלה. "פרקליטי אל.איי" ו-"בלוז לכחולי המדים"? ערבי בי"ס בהם נלחמתי בהורי בעוז כדי לגלח עוד חצי שעה מעוצר השינה שלי ולראות את קורבין ברנסן החלקלק מנצח עוד תיק בעורמה ובחליפה של ארמאני או את שוטרי המקוף האמיצים של "בלוז" נלחמים בתלאות היום-יום.
את אותן מלחמות לא-בא-לי-לישון שניהלתי לעיתים עם הורי (בהן ניצחתי לעיתים קרובות. אני בוכה באופן משכנע ביותר) אני זוכר בקשר למספר רב יחסית של סדרות, בעיקר משום שההגדרות של אמצע וסוף האייטיז לגבי מה ראוי לצפייה לילדים, שונות בתכלית מימי ה"כן, מתוקונת, זה באמת הכוס של בריטני" בהם אנו חיים. חוץ מ"פרקליטי אל.איי", ו"בלוז לכחולי המדים", זכורה אצלי באופן בולט המלחמה השבועית בקשר ל"שושלת" ששודרה בדיוק חצי שעה לאחר הדדליין הלילי. לילה בלי אלקסיס, אם כל המילפיות (בזמנו. עכשיו היא אם כל הגילפיות, ומי שלא מבין-עדיף לו כך) הוא לא לילה, אתם יודעים. המון דמעות נשפכו בגלל העניין הזה.
רגעים מופלאים מ'שושלת':
בלייק וקריסטל מתנשקים בבית החולים
אלקסיס וקריסטל הולכות מכות
הפתיח של הסדרה
"שושלת", קיבינימאט! אתם זוכרים? בטח שאתם זוכרים. מי לא ראה "שושלת" בימים החד-ערוציים שהיו ואינם עוד? האמת היא שראינו את "שושלת" בכזו להיטות שהמילה עצמה הפכה מטבע לשון, שם נרדף להסתעפויות טלנובליות מופרכות וגדולות מהחיים. דוגמא? "בוא'נה, שמעת שמיכל וחבר שלה חזרו שוב? ממש שושלת, אלה". אז זהו, שלא. אף אחד מאיתנו, בחיינו האפרוריים, לא עבר "שושלת" כמו שהחבר'ה של "שושלת" עברו "שושלת".
שימו לב, רשימה חלקית: ריגול תעשייתי, ניתוחים פלאסטיים מופרכים, רמאות פיננסית, אונס, הומוסקסואליות מוסתרת, מכות, מחלות חסרות-מרפא, היעלמויות בלתי מוסברות וחזרות בלתי מוסברות אף יותר, חטיפות, גילוי עריות, רציחות, וגם, כמובן, נישואין לנסיכים מולדביים שנגמרים בהתקפות טרוריסטים רבות נפגעים. רומא העתיקה קקה לידם, וזה לא שמאחורי הקלעים הדברים היו שונים בהרבה. מלבד היותה הסדרה היקרה להפקה
אז למה שילד בן 8 ירים מאבק אפי בהיקפו כדי להישאר ער למשך שעה נוספת כדי שיוכל לראות את התככים המוגזמים של משפחת איילי-הנפט מדנוור, קולוראדו? הסיבה פשוטה. הילד ידע אז, בליבו, את העובדה שתמיד גרמה ותמיד תגרום לאופרות סבון (מהסוג המתוחכם והנוצץ, הוא לא עד כדי כך נואש) להיות מצרך נחוץ במפה התרבותית שלו ושל כולנו: שום אירוע בחיינו האפרוריים דאז ובחיינו האפרוריים העתידיים לא ישווה למחזה של שתי נשים עשירות כקורח הולכות מכות רצח, במיטב מחלצותיהן, כשהן בבריכה. פירוק:
אלימות: אני לא הולך לחזור על הרשימה שמקודם, אבל אגיד את זה: תודה לאל שאנשי "שושלת" היו עשירים ויכלו לממן את מיטב ניתוחי השחזור הפלסטיים להם הזדקקו אחרי הזוועות שעוללו זה לזה(וזו לזו).
מושא אהבה: פחחחח. 2 מילים: אלקסיס קולבי. אתם יודעים מה? עוד 2 מילים: "סאמי ג'ו". או "הת'ר לוקליר". או "כוסית על". או "למרות הפוני".
כוחות מיוחדים: להיחלץ מהתקפת טרוריסטים באמצע חתונה לנסיך מולדבי כשרק הבגדים שלך קרועים, קריסטל.
יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית מק'גייוור): היכולת להישאר מילף גם כשאת חובשת את מגוון הכובעים המכוערים בהיסטוריה, אלקסיס.
פוטנציאל נשי: גם כאן יספיקו 2 מילים, ויסלחו לי בלייק, סטיבן, אדם ושאר האפסים שאכלסו את הסדרה: דקס דקסטר.
מצב לרימייק: למה לא? יש מישהו שיתנגד לעוד קצת "שושלת"?
מצב צפייה: תסניפו נפט, תתעטפו בפרוות מינק ותארגנו כוס שמפניה, עדיף מסוג "קריסטל".
מבחן הזמן: 95. 5 נקודות ירדו מפני שקריסטל הייתה נשואה במציאות לזמר היווני יאני.
סיכום: סטיבן הומו.
נא להמתין לטעינת התגובות
