לא ארץ לזקנים
הם חוזרים. עם זקנים. ג'יי לנו וקונאן אובריאן עלו בסוף השבוע לשידור והוכיחו מחדש כמה כישרון יש להם ככותבים וכמגישים. התסריטאים נשארו מאחור
הראשונה שהצליחה להשיג עסקה עם התסריטאים היא רשת CBS. במהרה יצאה הודעה לתקשורת כי לטרמן ישוב במתכונת מלאה לשדר השבוע. לכן, כאשר בישרה ההודעה כי לטרמן חתם עסקה עם כותביו, מיהרו NBC להודיע על שובם של אובריאן ולנו לזירה. אך בניגוד ללטרמן, כאשר לנו ואובריאן חזרו לשדר ביום רביעי האחרון, הם עשו זאת ללא עזרת כותבים, דבר שהוביל לניסוי טלוויזיוני מעניין. ניסוי שאילץ את שני המנחים לנקוט גישות שונות למתיחת זמן השידור.
מצד אחד יש לנו ג'יי לנו, שבחר בחזרתו לשגר אווירה של "עסקים כרגיל". הוא אמנם פתח את התוכנית בהצהרה על חשיבות השביתה ובהבעת תמיכתו בה, ואף הבהיר כי אין צורך ש-160 איש יישארו מובטלים בגלל 19 כותבים ששובתים, אך במהרה המשיך את המונולוג הרגיל שלו. אמנם חסרו בדיחות המקסיקנים ובדיחות הקלינטון הרגילות, אבל עדיין זה נשמע כמו מונולוג של לנו עם הערות מתחכמות על רדידות החברה האמריקנית בכלל והוליווד בפרט. ההבדל הוא שהפעם לנו כתב את כל החומר, ועשה זאת בצורה מהוקצעת ומדויקת כמו בימיו כקומיקאי צעיר ומבטיח.
אך מנקודת סיום המונולוג ניתן היה להרגיש את השפעת השביתה. בהיותו חסר מערכונים ובדיחות, על מנת להמשיך את התכנית, נאלץ לנו לפנות למיקור חוץ - האחים גרג ואוון מהאתר JibJab, שיצרו עבורו סרטון פלאש לסיכום השנה האזרחית. בהמשך הוא ניהל סבב שאלות ותשובות עם הקהל (סבב רציני, לא מתוסרט כמו של אובריאן) ומיהר לעבור אל הראיונות.
אך גם בגזרת האורחים הורגשה דלות בשל חוסר המוכנות של סלבריטאים אמריקאים להתמודד עם הפגנות השובתים. אז מה קיבלנו? קטע בישול עם השף אמריל לגאסי, שיר של צ'ינגי וראיון יותר מדי ארוך (כעשרים דקות) עם המועמד הרפובליקני מייק הקאבי. אמנם מתוקף היותו מנחה תכנית ראיונות, לנו צריך להיות מופקר אידיאולוגית, אך לטעמי זה מוגזם (אפילו בזמן שביתה) להעניק זמן מסך רב כל כך וראיון מפרגן וקליל כל כך לאחד הפוליטיקאים השמרנים, הפאשיסטים והפונדמנטליסטים בתולדות ארה"ב.
ראיון עם פשיסט. ג'יי לנו מעניק זמן יקר למייק האקבי
AP
הפכו את הלימון ללימונדה
לעומת לנו, איכשהו אובריאן יצא כשידו על העליונה. הוא לא בחר לעקוף את השביתה, אלא הפך אותה למרכיב המרכזי בתוכניתו, וגם בהופעתו. קונאן פתח את התוכנית בהפתעה - למען סולדיריות עם הכותבים, אובריאן והמפיק שלו גידלו זקנים (למרות כל הבדיחות שלו בעבר על חוסר יכולתו לגדל זקן). את המונולוג שהוקדש לדיבורים על השביתה הוא תיבל באינספור בדיחות על מצבו האומלל ועל זקנו השעיר.
משם הוא בחר להדגיש את הצורך למתוח זמן, להפוך את הריקנות לנכס. הוא התעכב על כל דבר קטן, פטפט עם מקס או עם המפיק שלו, ערך ניסיון בלשבור שיא בסיבוב טבעת הנישואים שלו, התמקד בזקנו ואפילו בכל פעם שבה שתה כוס מים. הוא הפך את התוכנית לאסופת קטעים ייצוגיים, ובכך עמד באתגר של למלא תוכנית בכלום. בשיא התוכנית הוא אף הציג קטע בו הוא מראה את שגרת חייו בזמן השביתה, שגרה שברובה הורכבה מהצקה לעובדים במשרדי האולפן וממשחקי "גיטאר הירו" עם צוות ההפקה.
איכשהו אובריאן, שאין לו האמצעים
אז אמנם עדיין לא חזרו להפיק תוכניות דרמה, קומדיות ותוכניות בידור. אבל לפחות אנחנו יכולים ליהנות שוב מתוכניות אירוח. זה לא אותו דבר בלי הכותבים, אבל הן עדיין מצליחות במסגרת המגבלות החדשות לבדר את הצופים שלהן. וככל הנראה, כפי שהוצג לנו במקרה של אובריאן, ייתכן שאפילו יש בשביתה הנוכחית גם דברים חיוביים. כנראה שהקלישאה אודות הפרידה שמועילה לזוגיות נכונה גם כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
