הנהדרת
קייט בלאנשט וג'פרי הקימו חזית אוסטרלית בסרט ההמשך "אליזבת: תור הזהב": עם שמלות מנופחות ופאות מהודקות בלאנשט מרגישה מצוין. ראיון
"מה, זה קורה בקרוב? לא ממש."
כן, בטח. זה לא הפסלון המוזהב שגרם לה להיחנט בשמלות כבדות ובמחוכים מהגיהינום, לעמוד בעירום מול המראה, ולגלם (שוב) את המלכה הכוחנית ביותר שידעה אנגליה. "לא," אומרת קייט בלאנשט, "אני רק רציתי להבין מה הניע את אליזבת הראשונה בתקופה הזו של חייה, שהייתה סוערת ואינטנסיבית מאוד."
בלאנשט, שנחשבת לאחת השחקניות האיכותיות ביותר בהוליווד, מחבבת דרמות תקופתיות כגון אלה, וככל שהמאות מוקדמות יותר - מה טוב. גם אם בקרת האיכות לא תמיד פועלת, ברוב המקרים מעטר שמה יצירות קולנועיות שהן תמיד מעניינות. אבל כשהיא נכנסת לחדר שבו מתנהל הראיון, המלכה קייט נראית די עייפה. "האמת היא שהדיבור על הסרט השני התחיל ממש כשהראשון נגמר, כי הבמאי שקאר קאפור רצה שנמשיך לעבוד יחד," היא אומרת. "אבל אמרתי לו 'תראה, יש בעיה קטנה. כשהארמאדה הספרדית ניסתה לפלוש לאנגליה, אליזבת הייתה בת 50 ואני רק בת .'28 אז הוא נכנע. גם נדרש לא מעט זמן לפתח את התסריט, כך שממילא לא הייתה לנו ברירה וחיכינו עד עכשיו."
ובמה הסרט הזה שונה מקודמו?
"מי ששונה היא אליזבת עצמה. הסרט הראשון עוקב אחריה כשהיא הופכת מצעירה שסיכוייה די זעירים - לכהן כמלכת אנגליה, והיא נאבקת על מקומה. בסיבוב הזה היא כבר הרבה יותר בוגרת, כבר לא מפקפקים ביכולתה למלוך, אבל נוסף על ההתמודדויות עם כוחות חיצוניים היא צריכה להיאבק בעצמה."
למטה: הטריילר של אליזבת
הסרט "אליזבת: תור הזהב" מתרחש בשנת ,1585 כמעט 30 שנה אחרי שאליזבת עלתה לגדולה. אלה אינם זמנים קלים: היא צריכה להתמודד עם מלחמות דת מבחוץ, עם מתנגדים מבפנים וכמובן - עם החתיך התורן סר וולטר ראלי (בכיכובו של קלייב אוון,( מגלה ארצות נלהב שמנסה לגייס מהמלכה כסף למסעותיו, ועל הדרך כובש את לבה. אלא שהמלכה נדרה להתנזר ממין - אכן בעיה. "האלוהות היא פן חשוב מאוד בחייה של אליזבת," מסבירה בלאנשט. "היא באמת האמינה שכל המלכים והמלכות מונו לתפקידם מתוקף זכות שניתנה להם מאלוהים עצמו. בכך שהיא הקדישה את עצמה לממלכה, אליזבת מיתגה את עצמה כאייקון, משהו שאינו אנושי, אחת ויחידה. התוצאה הטרגית מבחינתה הייתה הצורך להתעלם מרגשות טבעיים כמו אהבה, קנאה ופחד, מה שגרם לה לחיות בבידוד מוחלט."
ברקע הסרט מתפתלת לה עוד עלילה, סיפורו של סר פרנסיס וולסינגהאם (ג'פרי ראש,( המופקד על רשת הריגול מבית ומחוץ. גם ראש נמשך
למרות המניפולציה ההיסטורית בפרטים מסוימים בתחום התסריט, הרי שבתחום הוויזואלי ביקש הסרט ליצור העתק מדויק של אנגליה במאה ה-.16 הצילומים נערכו לא רק באולפנים ממוזגים, אלא גם באתרים היסטוריים כמו קתדרלת ווסטמינסטר, בית האטפילד בהרטפורדשייר וקתדרלת ווינצ'סטר. בתקציב הפקה משוער של כ-60 מיליון דולר נרשמת גם הפעם התפעלות אמיתית מהתלבושות ומהשיער - בלאנשט זכתה ב-16 פאות ג'ינג'יות, אחת לכל מצב רוח כמעט, ובעשרות שמלות צבעוניות.
אז איך קרה ששחקנים אוסטרליים (בלאנשט וראש) מצאו את עצמם בסרט אחד, של במאי הודי (שקאר קאפור) על המלכה הכי אנגלייה שחייתה אי פעם? "מישהו שאל פעם את שקאר למה הוא עובד עם שחקנים אוסטרליים," מסביר ראש בצחוק, "והוא ענה שמי שמסוגל להתמודד עם הבידוד הגיאוגרפי שלנו, חייב להיות אדם נחוש מאוד ובאופן טבעי גם שחקן מוצלח יותר. לא יודע אם זה נכון, אבל אני זכיתי באוסקר."
אתה היית רוצה לחיות באותם ימים?
"ברור, זו התקופה שאני הכי אוהב בהיסטוריה. מצד אחד נוצר אז הבסיס לכלכלה האנגלית, ומן הצד האחר המופע האהוב באותם ימים היה קרבות דובים. במובן הזה וולסינגהאם הוא בן תקופתו - מצד אחד הוא אינטלקטואל שלמד באיטליה והיה שגריר בצרפת, אבל בה בעת הוא הכניס אנשים לכלובים עם מסמרי פלדה."
וההפך, האם וולסינגהאם היה שורד בימינו?
"נראה לי שכן. אני מאמין שהוא היה מחזיק בעמדה בכירה ממש כמו שהייתה לו במאה ה-,16 איזה מזכיר בכיר בממשלה, אולי שגריר באו"ם."
נראה אתכם בסרט נוסף?
"בסוף הסרט הזה אני די גוסס, אבל יש לי פתרון שיאפשר את חזרתי. אני אשוב כרוח רפאים. היום אפשר לעשות כל מיני דברים כאלה. יום צילום אחד, אני אתן כמה עצות, ואלך. מושלם, נכון?"
נא להמתין לטעינת התגובות
