של מי השורה הזאת?
התסריטאים של תוכניות ההומור המובילות בארץ אולי מקנאים בטירוף של מונטי פייטון ועלי ג'י, אבל בבית הם שותים נס, דבוקים ללפטופ ומעריצים את הבדיחות של עצמם. סדר יום? תשכחו מזה. הצצה לתוך המוחות הכי מצחיקים בטלוויזיה
מי אתה?
יובל שגב, בן 30, נולדתי בחיפה, ויש לי בולבול בינוני.
השכלה?
למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, קולנוע באוניברסיטת תל אביב וליצנות בפריז. כותב שירים וסיפורים מגיל צעיר, ומופיע עם חומרים שכתבתי לעצמי על במה ובטלוויזיה.
מה ברזומה?
תסריטאי, במאי, מפיק בתוכנית "חיות פשע". תסריטאי , שחקן בתוכנית "עולמו של רנו פסקאל", שחקן ב"אמאל'ה", " של מי השורה הזאת", " ארץ נהדרת", כותב ושחקן במופע "ישבנים קוראים שירה".
איפה אתה עובד?
"היום יש לי חברת הפקה משלי, "קקי הפקות", אני עובד כרגע מול ערוץ "ביפ" ויוצר רעיונות לתוכניות טלוויזיה עתידיות".
איך נראה יום עבודה שלך?
"תלוי באיזה שלב אני. כשאני כותב אני הולך לישון מאוד מאוחר, כי אני אוהב לכתוב בלילה ואז אני קם מאוחר, אוכל צהריים, מטייל עם הכלב שלי וממשיך לכתוב. כשאני מצלם תוכנית, היום מתחיל מוקדם, לא תמיד אוכל צהריים ולא מוציא את הכלב, ישן מעט מאוד בלילה. כשמצלמים, אני יותר אונס לעצמי את המוח".
מה נותן לך השראה?
"אני מאוד אוהב הומור בריטי, החל מצ'רלי צ'פלין ועד מונטי פייטון. אני מכור ל"סאות' פארק". אני גם אוהב לנשק את המחשב, לחבק אותו, לאכול בננה ולדמיין שאני בננה, לשמוע מוזיקה ואז להתחיל לכתוב".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"ב'עולמו של רנו פסקאל' היו המון בדיחות מאולתרות שעד היום מאוד מצחיקות אותי. אני אוהב בדיחות פיזיות, כמו לרקוד או להציץ ממקומות, בדיחות שהן רק צלילים שיוצאים לי מהפה,
על איזו בדיחה אתה מצטער?
"אני לא מצטער על בדיחות".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"אני אוהב לכתוב לעצמי וגם לשחקנים שאני מעריך ויודע שהם יוסיפו מהקסם האישי שלהם לבדיחה".
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
אני לא אוהב לגנוב בדיחות, אבל אני מאוד אוהב שצ'רלי צ'פלין עושה את הנאום של היטלר בסרט "הדיקטטור הגדול".
מי אתה?
אדיר מילר, בן 33, נשוי לשלי ואבא להילי.
השכלה?
"אין לי השכלה פורמלית בכתיבה אבל החל מגיל 20 התחלתי לכתוב חומרים לסטנד-אפ שלי ולבדוק אותם על הקהל. לאחר 13 שנים של כתיבה קומית ובדיקה מיידית אל מול תגובות הקהל, אני חושב שבית הספר הטוב ביותר ללימוד הכתיבה הוא בית הספר של החיים".
איך נראה יום עבודה שלך?
"מאחר שאני לא רק כותב אלא גם שחקן בהבימה וסטנדאפיסט שמופיע שלוש- ארבע פעמים בשבוע, סדר היום שלי אינו סובב אך ורק סביב הכתיבה. אבל בתקופות שאני כותב, סדר היום כולו מוקדש לכתיבה".
מה נותן לך השראה?
"קשה להסביר מה גורם להשראה. במופע הסטנד- אפ שלי רוב הבדיחות נוצרו על הבמה תוך כדי אלתור עם הקהל. בסדרה "הרמזור", שתעלה בחודש הבא בקשת, הרבה רעיונות נלקחו מהחיים שלי תוך כדי שימת דגש על הפן ההומוריסטי והקצנת הסיטואציה".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"קשה להחליט על דבר כזה. אני רוצה להאמין שבמהלך חיי כתבתי הרבה בדיחות טובות. אני חסיד של קהל. מבחינתי יש לי בוס אחד בעבודה הזו וזה הקהל, והבדיחה הכי טובה שלי היא הבדיחה שהבוס שלי הכי אוהב ולכן, הדבר הזה משתנה כל הזמן מכיוון שכל הזמן אני כותב דברים חדשים".
על איזו בדיחה אתה מצטער?
"במהלך השנים שאני כותב יצא שעשיתי פרודיות על אנשים כאלו או אחרים. לפעמים ישבתי בבית וחשבתי לעצמי שמאחורי הפרודיה שלי עומד בן אדם, שיקום למחרת בבוקר וכולם יגידו לו "ראית איך צחקו עליך אתמול? ". המחשבה הזו תמיד גרמה לי לנקיפות מצפון".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"הייתי חוזר 20 שנה אחורה וכותב לעצמי מחדש את הדרשה לבר מצווה. הייתי משנה את הקטע של "מודה אני להורי". נראה לי שהיום, אחרי שאני כבר אבא, הייתי מודה יותר.
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
"לא הייתי מעוניין לגנוב לאף אחד. נהנה מאוד להיות מקורי בחומרים שלי ונהנה מאוד לצחוק מחומרים של אנשים אחרים. הבדיחות הטובות ביותר מבחינתי הן כאלה שאני מסתכל עליהן ואומר "איך לא חשבתי על זה".
מי אתה?
ימי ויסלר, בן 29.
השכלה?
תואר ראשון בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, תואר שני בחוג לתורת הספרות הכללית, כותב דוקטורט על הקולנוע הציוני וגם בנו של הסופר פוצ'ו.
מה ברזומה?
"בעודי גימנזיסט עול ימים ביימתי וידאוקליפים עבור להקות וזמרים כושלים שלא יכלו להרשות לעצמם להעסיק אדם בוגר בתפקיד. אשתו של אחד מהם חיבבה את ההלצות היבשות שלי והציעה לי לכתוב תוכניות ילדים לערוץ הראשון. משם המשכתי כתחקירן בתוכניות חברתיות, כתסריטאי פרומואים ביס ובקשת, כמרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב וכגיטריסט בלהקת הבילויים. בימים אלו מביים וכותב - יחד עם מעיין בלום ועודד סמו - את "מקום לדאגה", תוכנית של מערכונים טראגיים שתעלה בערוץ 10. לעבודה על התוכנית הגעתי דרך רנן מוסינזון שהפגישה אותי עם המפיק עמי אמיר שאהב את העיניים היפות שלי".
איפה אתה עובד?
"הכתיבה עצמה מתבצעת בבית מול המחשב או בבית הקפה על מפיות נייר שמנוניות. סיעור המוחין בין הכותבים מתבצע בסלון ביתו של עודד על רקע הנביחות מחרישות האוזניים של בובו, הכלב מהגיהנום".
איך נראה יום עבודה שלך?
"אני קם בבוקר, יושב בבית הקפה ורושם רעיונות למערכונים שמסתכמים בדרך כלל בשמות של תקופות בהיסטוריה כמו למשל הרעיון "רנסנס". מגיע לישיבה באיחור. במהלך הישיבה כל אחד בתורו מקריא את המערכונים שכתב והאחרים מסבירים לו בנימוס למה הם גרועים, מה שמייצר דכדוך ועוינות כלליים. אחר כך אנחנו שותים קפה ואוכלים טורטינה (ואפל שנמכר במבצע של ארבעה בעשרה שקלים בסופרמרקט מול עודד). אחר כך אני מקריא את הרעיונות שהכנתי, נתקל בתגובה אדישה ואז בדרך כלל אני מכריח את עודד ומעיין לצפות בסרטים רוסיים ישנים עד שמישהו מהם אומר שהוא חייב ללכת".
מה נותן לך השראה?
"בעיקר סרטי טבע על החיים התת מימיים. זה כמו להסתכל על ערוץ הסבטקסט של העולם שבו אנחנו חיים: עולם של יצורים חלקלקים ומשועממים שמנסים לאכול אחד את השני בכל מיני טכניקות".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"הבדיחה על הנזירה והקקטוס".
על איזו בדיחה אתה מצטער?
"הבדיחה על פרימו לוי בבית הזונות בבנגקוק".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
דניאל פאר.
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
"רוב הקריקטורות של גארי לארסון, וכמובן גם מערכון המכה בכנף של דן חלוץ".
מי את?
שחר סגל (לא הבמאי ולא שחף סגל), בדרכי לגיל 30.
השכלה?
"אני חסרת השכלה רשמית ובשר טרי יחסית בשוק הכתיבה. עד לפני כשנה וחצי בעיקר ערכתי תוכניות ופטפטתי פה ושם בתוכניות שונות ומשונות. התחלתי כמעט בטעות כשכתבתי לחברתי מרב מיכאלי טקסטים ל"משחק מכור" ומאז נשארתי שם שתי עונות. מאוחר יותר כתבתי לחבר אחר, אביעד קיסוס, ב"מועדון לילה". די מהר הגעתי לכתוב עם צוות של תסריטאים את "שולץ", תוכנית קומית יומית שתעלה בלוויין בקרוב".
איך נראה יום עבודה שלך?
"בימים אלה רוב העבודה שלי מתבצעת בבית. כולם באים לסלון שלי, מכינים משהו קטן לאכול, וכותבים עד שיוצא עשן. בין לבין אני כותבת מאות אס.אם.אסים וצוברת הודעות קוליות שאני מתמודדת איתן רק בלילה".
מה ההשראה?
"אני לא מחכה למוזה אלא כופה את עצמי עליה. המשהו הקטן לאכול (מהשאלה הקודמת) בדרך כלל עוזר לה להגיע".
על איזו בדיחה את מצטערת?
"אני מצטערת על תקלת פמיניזם קטנה שקרתה לי ב"שולץ". בראיון שטרם שודר עם אנה ארונוב התפלקה בדיחה שהיא בדיחת ציצים נטו. אלוהים והדף יודעים שמגזרים רבים נופלים קורבן למילים שלי, אבל הבנות שחוטפות מעל ומעבר מכותבים אחרים, בדרך כלל נשארות אצלי יבשות".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"למי שיהפוך את הדברים הדי מצחיקים שכתבתי למאוד מצחיקים בזכות כשרונו ואישיותו".
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
"כל דבר שמודי בר-און כתב ויכתוב בחייו הייתי מנכסת לעצמי בעונג".
מי אתה?
עמרי מרכוס, בן 28.
השכלה?
"תואר ראשון בהסטוריה ובקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. היכרות מקרית עם דודו גבע הובילה לכתיבה במדור הסאטירי שלו ב"מעריב". אחרי שהבנתי שמכתבות ב"סופשבוע" אי אפשר להתפרנס, עברתי לכתוב בטלוויזיה. אחרי כמה שנים ב"ארץ נהדרת" וב"משחק מכור" אני היום בצוות הפיתוח של רשת ומתעסק בעיקר בכתיבה של התוכנית המתגבשת של עינב גלילי".
איפה אתה עובד?
מחלק את הזמן בין מחלקת התוכניות בבניין רשת להפקה של עינב במשרדי "וסלי הפקות".
איך נראה יום עבודה שלך?
"קפה וכתיבה, עיתון וכתיבה, סידורים וכתיבה, פורנו וכתיבה, טלוויזיה וכתיבה".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"אני יכול לחשוב על רגע שבו שעשעתי את עצמי. לפני כמה שנים טיילתי באמסטרדם ובעודי משוטט בעיר חלפה על פני קבוצה של גרמניות, הן עצרו לידי ושאלו: "איפה בית אנה פרנק? ", ואז עניתי להן: "מצאתם פעם אחת, תמצאו עוד פעם".
על איזו בדיחה אתה מצטער?
לפני כמה חודשים רציתי להתנתק מהוט והתקשרתי למוקד השירות. הם אמרו שישלחו למחרת טכנאי בין עשר לחמש. ביקשתי שיהיו יותר ספציפיים והם אמרו שזה הטווח שהם נותנים. "או. קיי", אמרתי , "אני גר בדירה 7 עד 45. זה הטווח שאני נותן. אז כשאני יושב בבית, הטכנאי מוזמן לחפש אותי". אני לא מצטער על הבדיחה, רק על זה שבגלל זה לקח להם שבוע נוסף לנתק אותי".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"לאבא קובנר. אני חושב שיש לנו הומור דומה".
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב?
אני רוצה למות בשלווה תוך כדי שינה, כמו סבא שלי, ולא בפחד וייסורים כמו הנוסעים באוטובוס שבו הוא נהג. לא זוכר ממי זה גנוב.
צמד הכותבים הראשיים של "ארץ נהדרת" מפחדים שימצא להם יורש. שיחה עם האנשים שכתבו 36.2 אחוז רייטינג.
מי אתם?
"דוד ליפשיץ, בן 32, ואסף שלמון, בן 33, נתנייתים במקור, עובדים ב"ארץ נהדרת" מיומה הראשון. תחתיהם עוד כשבעה כותבים. השניים החלו בכתיבה משותפת לצמד אלי ומריאנו, ומאז הם מלווים אותם בכל פרויקט. הרייטינג העצום, 36.2 אחוז בתוכנית הפתיחה, לא מבלבל אותם. "זו כבר שנה חמישית שאנחנו עושים את זה", אומר ליפשיץ. "זה מגניב, אבל אנחנו בסופו של דבר תסריטאים. אני תמיד קורא על אנשי הטלוויזיה האלה, כמו ארז טל וכאלה, שקמים בבוקר וקוראים את העיתונים. אנחנו באמת לא כאלה". הצילומים מתקיימים בימי חמישי או שישי. "אתה מתחיל את השבוע עם מערכונים שלא תלויים באקטואליה", מסביר שלמון, "השבוע מתחמם לקראת הסוף שלו. מאמצע השבוע אנחנו מתחילים בכל בוקר עם ישיבת סיעור מוחות. אחרי זה מתחלקים לקבוצות וכותבים את מה שהוחלט בישיבת הבוקר".
קורה שאתם מצלמים ביום השידור?
אסף: אם יהיה רצח פוליטי בשבת בערב, אני מניח שנפתח אולפן.
דוד: שר ומעלה. חבר כנסת אני לא בטוח.
הדמות שמסתמנת כלהיט של העונה היא גיא זוהר. "זה אחד הדברים שהיה לנו ברור שנעשה בעונה הזו", אומר ליפשיץ. "גיא זוהר היה אצלנו בתוכנית לפני שתי עונות במערכון הסיום של משפחת מוסקונה, הוא היה מקסים, סבל אצלנו יומיים והיה אחלה לגמרי. אנחנו מאוד מחבבים אותו".
יש קוד אתי כלפי דמות?
דוד:"פוליטיקאים ייצאו פחות טוב. אנחנו פחות עדינים איתם. אנחנו משתדלים לא לעשות את זה יותר מדי אישי. לא נבליט נכויות, למשל. היו תקופות שהיו מחקים את אריאל זילבר ועושים אותו נכה. אצלנו זה לא יהיה. חוץ מזה הכל פתוח".
יש חוקים ברורים להומור שלכם?
"יש המון טכניקות", אומר אסף, "יש מתמטיקה שאתה יודע שאם תשים את הפאנץ' בסוף המשפט זה יעבוד יותר מאשר אם תשים אותו באמצע המשפט. אותיות מסוימות בדמויות מסוימות ינעצו את הפאנץ' יותר טוב. אף פעם לא ישבנו וכתבנו חוקה. זה משהו טבעי. אבל יש לזה מתמטיקה, הרבה פעמים אנחנו אומרים על משהו,'זה נשמע כמו בדיחה, אנחנו לא ממש מבינים את זה, אבל זה עובד'".
דוד : לפני שמונה שנים, כשהתחלתי לעבוד בדבר הזה, יצא לי להיתקל בכל מיני בדרנים שהיו אומרים, "זו מילה מצחיקה". למשל מישהו שהיה אומר "קסטינה", או "קומביין". לנו אין כאלה. אבל יש מילים שנכנסו לפנתאון. "שקר כלשהו" של אורי גלר, למשל, התפלק לתוך המערכון. לא ישבנו על זה. זה נהיה המשפט היותר מזוהה. זה התחיל ממקום מאוד תמים, היום אנחנו יותר מודעים לזה. גם כשכתבנו את לובה, "קשה, קשה", לא דמיינו שיצטטו את זה ושהקהל שישב באולפן יעשה את זה איתה. זה פשוט נראה לנו מצחיק ונכון שהדמות תעשה את זה.
אסף: זה מאוד עוזר לדמות שיש לה חותמת, שיש לה מנגנון, יש בזה משהו שנועל את זה נכון.
כמה שנים עוד תמשיכו עם "ארץ נהדרת" ?
אסף : אם האנשים החדשים שהצטרפו לקאסט יצליחו לתפוס את מקומם ולחדור כמו שאנחנו באמת רוצים, אז התוכנית הזו תוכל להמשיך שנים.
דוד: באיזשהו מקום אנחנו האבא או האמא. יש את הרגעים שאתה פתאום אומר "אולי מספיק". זה עובר הרבה בראש. אבל אז מתחילה העונה, אתה אומר, "מה, אני לא אהיה שם? ". אתמול יצא לי לחשוב כשתהיתי איפה ערן זרחוביץ, שהיה איתנו בעונות הקודמות. אמרתי "מעניין איך זה לשבת ולראות את זה בטלוויזיה". זה כמו לראות את אשתך לשעבר מבלה בפריים טיים. אני למשל מפחד מהתחושה הזו. שזה יהיה ושאני לא אהיה שם".
מי אתה?
ארז בן- ארי, בן 36.
השכלה?
גדלתי ברחובות, ליד מכון ויצמן; תואר ראשון בגאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון".
מה ברזומה?
"מגיל צעיר התעניינתי בסאטירה, ולכן התחלתי לעבוד ברשות העתיקות. בגיל 28 הגשמתי חלום ילדות כשהתחלתי לכתוב ל"דרך אל האושר", המדור הסאטירי של דודו גבע ב"מעריב". אחרי שגבע עזב, המשכתי בעיתון עם המדור הסאטירי "סוף הדרך" שכתבתי עם ליאור שליין, עמרי מרכוס וערן פורת. מאז הספקתי לכתוב בין השאר ב"ארץ נהדרת" וב"אחורי החדשות", ולהיות חלק מצוות הכותבים של "משחק מכור" והתוכנית "הלילה עם ליאור שליין".
איך נראה יום עבודה שלך?
"הכתיבה לתוכנית יומית שונה מעבודה על תוכניות אחרות, כי הדד ליין מעבר לפינה ואין מקום לטעויות. כדי שהתוכנית תצליח לאורך זמן צריך ללמוד לרוץ מרתון ספרינטים. בישיבת הבוקר מחליטים על איזה נושאים ללכת ואיך לתקוף אותם, ומתחילים לכתוב".
מה נותן לך השראה?
"דודו גבע, דני סנדרסון, סטיבן רייט ואמא שלי".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"אל תשאל מה המדינה עשתה לך, תשאל מה אתה יכול לעשות לה בחזרה".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
לאחיין שלי ניר. היום הוא בן שנה וחצי. אם אני אהיה בעניינים גם בעוד 20 שנה - אני אהיה מאושר".
איזו שורה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
"לא תרצח" ; אני אוהב את הניסוח.
מי אתה?
ליאור כפיר- רפאל, נשוי ללילך פלוס שלושה.
השכלה?
אני בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה (מגמת הפקה) באוניברסיטת תל אביב. התחלתי לכתוב כי הגעתי למסקנה שזה משהו שאני באמת רוצה לעשות בחיים וגם כי היתה לי המון פרוטקציה בתחום".
מה ברזומה?
"אמיר בן סירה ואני הגשנו קופי טסט לפינת הסאטירה של התוכנית "אברהם ויעקב" והתקבלנו. בהמשך עבדנו ב"חלומות בהקיציס" וכמה שנים בתוכנית של "יצפאן" בערוץ 3, " אחד העם 1", " משחק מכור". בהמשך התחברנו לעדי אשכנזי והמשכנו איתה לאורך כל הדרך".
איפה אתה עובד?
"פיזית? ליד המחשב".
איך נראה יום עבודה שלך?
"אנחנו קמים, מצחצחים שיניים, מתלבשים, אוכלים משהו, מתפשטים ומתחילים לכתוב".
מה נותן לך השראה?
"סאות' פארק", "סימפסונס", " סטרדי נייט לייב", מל ברוקס, עלי ג'י, "קונאן אובראיין", " המלון של פולטי" וגם אכילת קרמבו.
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"בדיחה שהופיעה בפרק של עדי אשכנזי על ירושלים. "מה זה הדת הזאת האיסלאם? מה חשבתם שלא נרגיש שהעתקתם מהיהדות? אל אחד, ירושלים, משה- מוסא. אתם הפפסי של הדתות".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"לפולי".
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב?
"קנטטה לשווארמה של הגשש. מערכון שכל פעם שאני שומע אותו אני מלא קנאה".
מי את?
רונה תמיר, בת 29, נשואה.
השכלה?
תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, לימודי קולנוע ב-FAMU (בפראג) וקצת לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב לתואר שני שמעולם לא הושלם".
מה ברזומה?
"בלימודי הקולנוע שלי כתבתי תסריטים (בעיקר קומיים) לסרטים שביימתי, אבל עבדתי דווקא בתחום התוכן הדוקומנטרי בטלוויזיה.ב-2005 התחלתי להגיש עם אור ישראלי תוכנית הומור וסאטירה ברדיו תל אביב. אחרי שנתיים עברתי לטלוויזיה: השתתפתי בכתיבת העונה הרביעית של "ארץ נהדרת", והייתי כותבת ראשית (יחד עם ניר ממון) של הסדרה "לצחוק או למות" עם גורי אלפי".
איך נראה יום עבודה שלך?
"אני קמה כמה שיותר מאוחר, מתיישבת ליד המחשב כדי לכתוב ומכלה שעות בגלישה חסרת תכלית באינטרנט. כשכבר נהיה ממש מאוחר ולא נעים ובעלי חוזר הביתה ושואל מה עשיתי כל היום, אני מתחילה לכתוב, בדרך כלל עד לפנות בוקר".
מה נותן לך השראה?
"זאת שאלה מכשילה. מה אני אגיד, שתמיד חלמתי להצחיק אנשים כמו שמונטי פייטון או האחים מרקס או וודי אלן הצחיקו אותי, זה הרי פאתטי".
למי הכי היית רוצים לכתוב?
"הייתי שמחה להצטרף לישיבות כתיבה עם אנשים כמו ריקי ג'רוויס ( "המשרד", " ניצבים" ), סיימון פג ואדגר רייט ( " שוטרים לוהטים", " מת על המתים" ) ונראה לי שיהיה ממש כיף לעשות מלחמת כריות עם הקומיקאית האמריקנית שרה סילברמן.
איזו בדיחה היית רוצה לגנוב למישהו אחר?
"הייתי שמחה להיות חתומה על מערכון ההתגוננות מפני תקיפה באמצעות פירות של מונטי פייטון".
מי אתה?
אורי כץ, בן 36, רווק .
השכלה?
בוגר בית הספר היסודי ממלכתי ב'.
מה ברזומה?
"הישראלים", " היכל התרבות", " ערב אדיר", " כוכבי השכונה" עם גרייניק ואלתרמן.
איפה אתה עובד?
"יש לנו משרד עם נוף לכיכר. לא כיכר מיוחדת, סתם כיכר תנועה".
איך נראה יום עבודה שלך?
"קם בבוקר, שותה קפה, כותב בדיחה, צהריים, עוד שתיים - שלוש בדיחות - חלקן קשורות לעבודה - והולך הביתה".
מה נותן לך השראה?
"אבי אטינגר".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"זאב רווח משלב בין סרטי בורקס לתאטרון ומעלה את המחזה "גברת תפתחי זה גודו".
על איזו בדיחה אתה מצטער?
"יש בדיחה שאני מצטער שלעולם לא נכנסה ושאני מנסה לדחוף כבר שנים: הדבר שהכי מרגיז אותי בגלידת פיסטוק זה הסגורים".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"הלן קלר. בשפת סימנים, כמו ביידיש, הכל הרבה יותר מצחיק".
איזו שורה היית רוצה לגנוב?
"הפעם האחרונה שהייתי בתוך אישה היתה כשביקרתי בפסל החירות", וודי אלן.
מי אתה?
יגאל שפירא, בן 34, רווק .
השכלה?
תואר ראשון בתקשורת.
מה ברזומה?
"הישראלים", " גלגל החדשות", " היכל התרבות", " ערב אדיר", רמי ורד בערוץ 10 ואתר הסאטירה "נונסנס".
איפה אתה עובד?
"במשרד, תוך כדי משחק פוז בול (כדורגל שולחן)".
איך נראה יום עבודה שלך?
"בא בבוקר, פותח מסמך וורד חלק, משם הכל מטושטש.
מה נותן לך השראה?
" Little Britain, League of Gentlemen, Alf".
מה הבדיחה הכי טובה שכתבת?
"ירושלים היא בירתנו הנצחית ובלבה שוכנת העיר העתיקה. יש היסטוריונים שטוענים שהעיר העתיקה היא לא באמת עתיקה אלא שפשפו אותה כדי שתיראה ככה".
על איזו בדיחה אתה מצטער?
"אפרת גוש? אני אוהב את החומוס של אבא שלך, אבו גוש".
למי הכי היית רוצה לכתוב?
"ג'ון סטיוארט".
איזו שורה היית רוצה לגנוב?
"של אסי דיין".
נא להמתין לטעינת התגובות
