מלכת הלבבות

אחרי הגירושים, הכתבות, הכישלונות במכירות והסיכולים הממוקדים - בראיון שנתנה לערוץ 2 ריטה ממתגת את עצמה בתור גורו של אותנטיות, מדיום של רגשות, "ההיא שקמה מהעפר". מד הקיטש של פוריה גל סגר אתמול את הסקאלה

פוריה גל | 30/1/2008 9:29

מי לא ראה את ריטה מדברת על הכל? ומי לא קרא את שברי המילים הצפות ומשייטות בחלל, "חרטה", "חולשה", "חמצן", "חיפוש", מעין פרומו מתומלל למה שריטה עומדת לדבר עליו בעוד שנייה? או אולי בווריאציה אחרת - "סוד", "סיום" "סקס", "כסף", "סוף"? מה זה היה הדבר הזה? מה, שני עורכים התערבו ביניהם לפני התוכנית ואחד אמר שהוא יכול לעשות את זה אפילו יותר בנאלי ממה שזה? במה זכית, במבה?

האמת, אפשר לכתוב טור הכי ציני בעולם על ריטה והמופע המרהיב שלה אמש. אפשר להגיד שהמחוות המתיילדות והקול המאנפף-נרעד-נסדק-אך-עם-זאת-"חזק מאי פעם" שלה, כבר מוכרות עד זרא, מוכרות עד שכבר קשה להבחין בהן. אפשר להגיד שכל השטיקים האלה רודפים אותנו כבר יותר מ-15 שנה, ואם אפילו אנחנו כבר התבגרנו והחלפנו את השטיקים של אז בשטיקים חדשים, אז למה שריטה לא תעשה את זה? אחרי הכל היא ריטה ואנחנו לא.

אפשר גם להגיד שבעידן הביצ'יות והפוסט-ביצ'יות, אין מקום לאישה שמישירה מבט מלא מסקרה אל המצלמה ואומרת ברצינות תהומית, "רמי הוא קארמה", "משי היא החיים שלי" ו"כשאני בהופעה אני רואה מולי רק אדם, אדם, אדם, נשמה, נשמה , נשמה".

אז כן, סיכמנו שאפשר להיות ציניים. אבל לא חייבים. קודם כל, כי ריטה הוכיחה אתמול שהיא עדיין יודעת לייצר שואו. אין הרבה אנשים שמוכנים ללכת עד הקצה רק בשביל לקבל חיבוק. לקבץ אהבות ברחובות, להקליש קלישאות, ולהסתכל בעיניים של הקהל עד שמתחילים לבכות איתה ביחד. אמנם כן, אפשר להתווכח על הסגנון. יש כאלה שהיו מעדיפים את איגי פופ, משהו שהולך טוב עם מוות, אימה, ניכור, תעשייתיות, מוזיקה צורמנית ובגדים שחורים.

ריטה,רמי ומשי קליינשטיין ברק פכטר

הגורו של האותנטיות

בשלב המי יודע כמה בקריירה שלה, ריטה סוף סוף הגיעה לרגע שבו אם לא תמציא את עצמך מחדש, אתה מת. ולכן היא "נולדת מחדש", רוצה לחיות את החיים", "מרגישה חזקה מאי פעם". וגם: "הבינה שלא הקשיבה לאני הפנימי שלה" אבל עכשיו "רוצה לחבק קודם כל את עצמה" וכן הלאה, כל מיני דברים שקורים לזמרות אחרי שהן נכשלות במכירות התקליט הקודם ומוציאות אחד חדש. אז מה? מותר לה, לגלי עטרי זה היה קורה פעם בשנתיים: "פעם הייתי עלה נידף, היום אני יודעת מה אני רוצה, בתקליט האחרון באמת גיליתי מי אני. היום אני הרבה יותר שלמה". רק מה, שאצל ריטה זה איכשהו עובר יותר אותנטי. וגם הגירושים לא יכולים להזיק – אחרי הכל, הגרושות הן ה"בורן-אגיין" החדש, ולא מהיום. אין כמו גירושים בשביל לתקתק "שינוי אמיתי", "לעשות מה שתמיד רציתי" ו"להתחיל מאפס".

העניין עם ריטה, שהיא באמת משווקת את עצמה עכשיו בקפסולות חדשות-ישנות. "אהבה לכל פועל", כתוב על האריזה, והיא צבועה בוורוד. מי שצפה אתמול בתוכנית, שלא החליטה אם היא ראיון או מונולוג, יכול היה לראות את הדימוי החדש שריטה שוקדת עליו, גם אם זה בא לה לגמרי טבעי:

אחרי הגירושים, הכתבות, הכישלונות במכירות והסיכולים הממוקדים, ריטה ממתגת את עצמה כגורו של האותנטיות, כמין מדיום של רגשות, של "לפתוח את הלב", של הטוב בעולם. ההיא ש"קמה מעפר", ש"נפגעה אבל הבינה שאין כמו אהבת הקהל". ובעיקר, ההיא ש"לא מפחדת להרגיש" ("אל תפחדו זה יבוא, כמו הטבע, זה רק מחכה"); ההיא ש"רק רוצה לחבק" ("אנשים תמיד מביאים לי תמונות שלי שאני עם הידיים פתוחות ככה"); שלא מפחדת לבכות בשידור, לדבר על אמא שלה, לקום ולתת לילדות שלה שני פרחים באמצע ההופעה ולהגיד שהם החיים שלה. שיאים חדשים של קיטש נשברו אתמול.

במערכת היחסים של המקל והגזר שהיא מנהלת עם התקשורת והקהל, היא החליטה ללכת עד הסוף. אחרי הרבה מפגשים אינטימיים עם המקל, היא לא מסתפקת בפחות מעוגת גזר. אמרו לה שהיא קיטשית, בנאלית, צפויה? קבלו קיטש בריבוע. כי ריטה לא יכולה להיות איגי פופ. נשאר לה רק להיות מלכת הלבבות. אתם יכולים לדחוף את האצבע לגרון. זה בסדר. יום אחד זה עוד יקרה גם לכם. הלב ייפתח, העיניים יצטעפו, וגם אתם תפתחו חלון, נשמת אפי. יכול להיות שזה יהיה בשביל לקפוץ למטה.

ריטה מדברת על הכל, ערוץ 2, 21.00