בשידור חוזר: דריה
דריה היא בעיקר שריד לתקופה שבה ל-MTV עוד היה מונופול על הקוליות. הקסם של דמותה טמון בכך שהצופים מעריצים את החידלון המוחלט שבו היא מתייחסת לעולם, אך באותה עת מבינים שמדובר בפסאדה של נערה מתבגרת
כיום דריה היא בעיקר שריד לתקופה שבה ל-MTV עוד היה מונופול על הקוליות. הזכויות לשידור של הסדרה נקנו על ידי רשתות טלוויזיה ברחבי העולם, אבל אצלנו עדיין לא הרימו את הכפפה, מה שגורם לנו לתהות, איזה גב צריך לסבן בשביל שהעם יקבל שידורים חוזרים של דריה?
דריה, כאמור, פרצה לחיינו בתור חנונית העל מהכיתה של ביוויס ובאטהד. אבל דריה לא היתה חנונית טיפוסית. היא לא סבלה משום פגם מביך בדיבור, לא הפגינה בקיאות מוגזמת בתחומי המדעים ולא ניסתה בכלל להשתלב. נדמה שהיא נהנית ממעמדה כאאוטסיידרית חברתית.
המעמד הזה ליווה אותה גם כשעברה ביחד עם משפחתה ללונדייל – עיר דמיונית שהיא התמצית של הפרבר האמריקני. המעבר לעיר החדשה מהווה את נקודת הפתיחה של "דריה". הפרקים הראשונים מספקים זום אין על חיי המשפחה של דריה. הקשיים החברתיים שלה בתיכון מחווירים לעומת חוסר ההשתייכות שלה למשפחת מורגנדורפר.
הוריה של דריה, ג'ייק והלן, נציגים מובהקים של אמריקה הלבנה והשמרנית, לעולם לא מבינים את העקיצות הסרקסטיות שלה. הם מסתכלים עליה ורואים מישהי אחרת לחלוטין. אחותה הקטנה, קווין, היא ההיפך המוחלט ממנה – מלכת הכיתה, פופולרית ויפה, שכל מה שמעניין אותה זה אופנה, בחורים והיא עצמה. הבית של דריה הוא עוד מקום שאליו היא לא יכולה להשתייך. היא אינטליגנטית מידי, צינית מידי וגם טינאייג'רית מידי בשביל לתקשר עם המשפחה שלה באמת.
בבית הספר המצב לא הרבה יותר טוב. מוקפת בספורטאים, מעודדות, חברי מועצת תלמידים ושאר דמויות סטריאוטיפיות של תלמידי תיכון, דריה נבדלת מכולם לא רק בזכות היכולת האינטלקטואלית שלה, אלא בעיקר בגלל חוסר המוטיבציה שלה להשתמש ביכולת הזו. מה שמסמל
חברתה היחידה של דריה היא ג'יין ליין, אמנית בפוטנציה שחולקת עם דריה את השקפת העולם הצינית והאדישה. אבל גם ג'יין מנהלת חיים שמחים וחברתיים יותר מדריה. למעשה, הדבר הכי קרוב לנורמה חברתית שדריה כן ממלאת הוא הקראש שיש לה על טרנט, אחיה הגדול של דריה.
הקסם של דמותה של דריה טמון בכך שהצופים מעריצים את החידלון המוחלט שבו היא מתייחסת לעולם, אך באותה עת מבינים שמדובר בפסאדה של נערה מתבגרת, שרוצה להעצים את השוני שלה אל מול החברה אבל גם לצמצם אותו. דמויות המשנה בסדרה בנויות כסטריאוטיפים מוקצנים, אבל גם דריה עצמה היא סטריאוטיפ של אותה טינאייג'רית מופנמת שכולנו מכירים ואוהבים.
אחד הדברים המבריקים בדריה היה השימוש בפס קול מעודכן ורלוונטי, כולל שיר הפתיחה המצוין You're Standing on My Neck של להקת ספלנדורה. פס הקול הזה הורכב, בין היתר, משמות כמו דאפט פאנק, סקאנק אנאנסי, איגי פופ, הסניקר פימפז וקייק. העריכה המוזיקלית המדויקת של דריה חיזקה את הריאליזם בסדרת אנימציה, שאין בה, למעשה, שום דבר אמיתי למעט הסאונד.
אלמנט נוסף שמעריצי הסדרה עדיין משתגעים ממנו הוא דמויות האלטר אגו, שהופיעו בכתוביות הסיום של כל פרק. האנימטורים של דריה הכינו לכל פרק ציורים של דמויות מהסדרה, כשהן מחופשות לדמויות אחרות. הציורים הללו הפכו את כתוביות הסיום לחלק בלתי נפרד מהתוכנית, והם אופיינו באותה שנינות והומור שהפכו את דריה להצלחה כל כך גדולה. כך, למשל, אביה של דריה הוצג פעם בתור אנגוס יאנג, הגיטריסט האגדי של ACDC, אחותה הוצגה כדמות של המאייר המבריק רוברט קראמב ודמות אחרת התחפשה ל"גברת הביצים", הזכורה לטובה מסרטו הטראשי של ג'ון ווטרס, "פינק פלמינגוז".
צפיה בקליפים הבאים משכנעת שלכל אחד מאיתנו מגיע לפחות שלוש עונות של דריה בשידור חוזר:
בילוי משפחתי טיפוסי של המורגנדורפרז
ישיבה של "מועדון האופנה" האקסקלוסיבי של קווין וחברותיה הפופולריות
נא להמתין לטעינת התגובות
