אירוויזיון: זאת לא המסיבה שלנו
אסף שניידר לא מבין מה יש לישראל לחפש בתחרות הארוכה והמגוחכת הזאת. לעומת זאת, הוא לגמרי מבין למה עינב גלילי קיבלה תוכנית משלה
בועז מעודה באירוויזיון. צילום: רויטרס
האירוויזיון, יכול מאוד להיות, מעניין רק אותנו. כלומר: רק את הצוות הנצחי של הערוץ הראשון, את בוגרי רשת ג' ההיסטורית, שניים-שלושה אנשי פורומים שעד היום מעבירים את חייהם בוויכוחי ווב סוערים סביב השאלה אם מארי מרים, הצרפתייה מאירוויזיון 1977, יהודייה או לא (מה לעשות, זה ההובי שלהם, קורה) ועוד כמה דראג קווינס חובבי/בות "אבבא" שעדיין לא השתחחרו מהטרנד המעיק שהבזיק לרגע אי שם בשנות ה-90. בסך הכל, בחשבון קר, משהו כמו 50 איש, פלוס מינוס.
אבל הנה, כיכר העיר של בלגראד מלאה. מה שנראה כמו רבבות גודשים אותה, מריעים בהתלהבות. יש עדיין צרכנים, עשרות מיליונים מהם, לסחורה הסהרורית הזאת. שנה אחרי שנה זה מגיע, שנה אחרי שנה פוחתים הסיכויים שצופה ישראלי שפוי יהיה מסוגל לעכל את בליל התלבושות, הצווחות, הזיופים, עדשות העיניים המפחידות, התסרוקות המופרכות, ההעמדות המטופשות וההומור המפוקפק (בשביל זה בדיוק המציאו את האודישנים של "כוכב נולד", לא?). אך האירוויזיון בשלו, סוחב עשרות מיליונים אל המסך.
את ההסבר אפשר למצוא בטבלאות הניקוד: האירוויזיון הפך מזמן לבלקנוויזיון. זו חגיגה של מדינות הגוש המזרחי לשעבר ושל שלל הבוסניות-הרצגובינות למיניהן, והקשר לאירופה מטושטש.
אם פעם שאלנו את עצמנו חצי בצחוק מה יש לנו לחפש בתחרות אירופית, עכשיו צריך לבקש לשנייה את סליחתה של מחתרת האירוויזיון של הערוץ הראשון, ולשאול בקול רם יותר: מה יש לנו לחפש בין המלאכים מעוררי הפלצות מאזרביג'אן לבין הגרסה האלבנית של מריה קארי? כשבועז מעודה שר, נקודת אור אמנותית בתוך ביצה של טראש, סימן השאלה התפוגג סופית: אין לנו מה לחפש שם. בדיוק כפי שאיטליה, אושיית אירוויזיונים, נטשה השנה את הספינה הצוענית המטורפת הזאת. אולי שווה לחשוב בכיוון של פסטיבל ג'אראש בירדן? למרחב הזה לפחות אנחנו שייכים, גיאוגרפית ותרבותית.
האירוויזיון, ערוץ 1
קחי את הלפיד
מתוכנית חדשה, שמונחת כולה על כתפיה של עינב גלילי, יש ציפיות מוגדרות מאוד. למשל, שגלילי תרבה לכווץ את שפתיה, לשאוב פנימה את לחייה - ולסנן איזשהו פאנץ' ליין מה זה ציני על אולמרט או ביבי. בקיצור, כל מה שצפוי, אפילו מאוס, בתכנים שנהוג לכנות אותם אצלנו "סאטירה".
והנה , הפתעה הפתעה: "באה בטוב" נמצאת אמנם בשלבי ההרצה הראשונים שלה, אך ברור כבר עכשיו שגלילי נמצאת באחד מהרגעים האלה, שבהם טאלנט יכול להמציא את עצמו מחדש (בין אם תכנן לעשות זאת, ובין אם התגלגל לכך במקרה).
בתוכנית של יום חמישי זה בלט בראיון שערכה גלילי עם יהודית רביץ. פתאום, במקום סוג של סטנד אפ קטילות
עלק ארסי על ענייני היום, היה לנו ביד טוק שואו קולח, חכם, משועשע - וכן, גם ציני כשצריך.
פתאום, נפתחת ההזדמנות למלא את החלל שנותר אחרי המעבר השגוי של יאיר לפיד ל"אולפן שישי" (ובאמת נותר חלל, כי אחרי שנאמר הכל על פרצי הצחקוקים והמחמאות למרואיינים והשאלות העדינות - לפיד היה מצוין במה שעשה).
בקיצור, צריך לנצל את תקופת ההרצה, לשייף איפה שנדרש - בעיקר לנכש את שלל הפינות והמערכונים המביכים - וגלילי עשויה למצוא את עצמה נקלעת למקומות שאולי לא חשבה שתגיע אליהם. ואם זה יעזור לה במשהו, היא תמיד יכולה להעיף מבט בתוכנית של אלן דג'נרס (משודרת מדי יום באקסטרה הוט).
באה בטוב, חמישי, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
