לוסטיג על עלי דפנה
דפנה לוסטיג, הנערה הכי אלטרנטיבית בסביבה, קופצת ראש אל המים העמוקים של הפריים טיים, במסגרת תפקידה כשופטת באודישנים של "כוכב נולד 6". לרגל המטמורפוזה הדרמתית היא מדברת על המשפחה הלא שגרתית שלה, על הפרעת האכילה שלקתה בה ועל החרדה מפני ההתברגנות. אלוהים, היא אפילו כבר קנתה עציצים!
מוזר, אני אומר לה, קראתי את הראיונות הקודמים שלך ולכל המראיינים טרחת להודיע שאך לפני רגע חזרת מהפסיכולוג. טקטיקה שכזו? "ממש לא", היא צוחקת. "מה כבר יש לי לעשות בחיים? אני בחורה משועממת. אז אני הולכת פעמיים בשבוע לפסיכולוג ומקשקשת על עצמי".
בשלב כלשהו של השיחה, האינטימיות הזו, שלוסטיג מייצרת בכזו קלילות וחינניות, נראית לי קצת חשודה. מה זו החביבות הספוגה במעט פלרטטנות שהיא מגלה כלפיי, העיתונאי? האם היא מודעת לכך בכלל?
"כזו אני, קצת פלרטטנית", היא מבארת. "זה מרגיז את אסף שאני הרבה פעמים מפלרטטת למרות שאני ממש לא צריכה. זה ממש קשה לו לחיות איתי, אני חושבת".
- אני מכיר נשים שבאמת קשה לחיות איתן. את לא נראית לי קרוצה מהחומרים האלה.
"כי אני טיפוס כזה שעושה שטויות, אתה יודע. במחשבה שנייה, זה טוב שאני ואסף ביחד. הוא טיפוס מיוסר כזה וזה עשה לו רק טוב לפגוש באחת שהיא קצת נוירוטית ושטחית, שמה שהיא רוצה לשמוע כל היום זה את לילי אלן".
בזכות לילי אלן או יותר נכון, בזכות מוזיקה אנחנו נפגשים. לוסטיג היא הפנים החדשות בפאנל השופטים של שלב האודישנים ב"כוכב נולד 6" שעלתה בתחילת השבוע ב"קשת".
זו הנחיתה הראשונה שלה במכתש הפריים טיים, זאת אחרי שכתבה ביקורות מוזיקה (ב-ynet, nrgוואלה! ו"פרומו" וכיום משמשת ככותבת קבועה ב"רייטינג"), התברגה לפינות מוזיקה (ב"אקזיט" ובתוכנית הבוקר של "קשת"), ערכה והפיקה תוכניות ב"רדיו תל אביב" (ובהמשך גם שידרה בתחנה את "אלקטריק אבניו", תוכנית מוזיקה אלטרנטיבית) והגישה
אל "רדיו תל אביב" היא הגיעה כבת 17, בהמלצת חבר של אבא שלה. "בהתחלה באתי רק להסתכל על מה שקורה מסביב ומפה לשם עם הזמן זה נהפך לעבודה", היא אומרת. "מגיל צעיר אני בעניין של מוזיקה. היה לי חלום להיות שדרנית רדיו, מזה זה התחיל. למדתי את מלאכת העריכה המוזיקלית כשעבדתי בתוכניות כמו 'לחמניות' ו'היפות והאמיצות'. למעשה אני יכולה לומר ששם התגבשו הדעות שלי בענייני מוזיקה".
ואיך היה באמת לעבוד עם מיתולוגיות רדיופוניות כמו מרב מיכאלי ומיכל ניב?
"על ניב אני לא מוכנה לדבר. זה לא נראה לי נכון לדבר על מישהו שמת ככה. אני לא אוהבת את זה שפתאום אחרי שמישהו מת אז לכולם נורא דחוף לשלוף כל מיני סיפורים קטנים וריכולים עליו. לגבי מרב, אני רק יכולה לומר שלמדתי ממנה המון ושהתוכנית בהגשתה הייתה בית ספר מעולה".
כמבקרת, זכור לך מקרה שבו עלבת באמן בצורה יוצאת דופן?
"הייתה לי ביקורת קשה על הדיסק של בן ארצי. אחר כך קראתי ריאיון איתו, בו הוא אמר שהוא לא סובל את התוכניות האלה שאנשים מטנפים על יצירות של אחרים. מצד אחד, אני מבינה אותו. אם הייתי מקיזה דם שנתיים על דיסק ואז מישהו היה בא ובשתי דקות קוטל אותו, ברור שהייתי מתבאסת.
"מצד שני, אני משתדלת לא להיות אישית ומגעילה. מה גם שצריך לקחת דברים יותר בפרופורציות. היום, למשל, פגשתי את ג'קו אייזנברג, שגם עליו אמרתי דברים לא מחמיאים. ואף על פי כן הצלחנו לנהל שיחה נעימה על מוזיקה, מבלי להיכנס למקומות אישיים ונעלבים".
ואיך את הגבת לביקורות קשות עלייך?
"בטוקבקים קראו לי טיפשה, מכוערת, שרמוטה. ברור שאני מפחדת מביקורת קטלנית. אבל אם היא תגיע, אני לא אקח את זה קשה. מתבאסים ליומיים וממשיכים".
אגב ג'קו אייזנברג, את חושבת שהמנגנון של "כוכב נולד" מסוגל לעכל כוכב פופ עם אמירה?
"בתור מי שבנתה פלייליסט וישבה באולפן, אני חייבת להגיד לך שזה לא שאתה מקבל 30 סינגלים אינדי מעולים בשבוע ושלושה שירים של אריק ברמן ובסופו של דבר בוחר להשמיע את אריק ברמן. זה ממש לא נכון. לרוב, כל ה-30 יהיו פשוט גרועים ויישמעו בדיוק אחד כמו השני.
"אז אם אנשים אוהבים את נינט או את שירי מימון ואתה רוצה לשדר מוזיקה לכמה שיותר אנשים ולא לאיזו קבוצה קטנה ואזוטרית, אז יש גבול כמה אתה יכול להתעלם מהטעם של הקהל. ומי אמר שתרבות הארבעה אקורדים וה'אוי עזבת אותי בוא נעשה כביסה' היא עדיפה? אני עיתונאית מוזיקה ושדרנית. זה מה שאני יודעת לעשות וזה מה שאני אוהבת לעשות. מן הסתם אני ארצה ללכת למקום הכי גדול ויוקרתי ועם הכי הרבה חשיפה".
לחשיפה הזו יש מחיר. תהיי מוכנה לשלם אותו?
"בזמן הצילומים פגשתי את גל אוחובסקי ובכיתי לו שאני פוחדת שבגלל שהייתי ב'כוכב נולד', אז פחות יעריכו אותי כעיתונאית מוזיקה רצינית. הוא אמר לי:'רצית ערוץ 2? זה מה שיש'. ומה אני אגיד לך, הוא צודק. הבנתי את זה הכי טוב בזמן שצילמנו קליפ ל'כוכב נולד' ונדרשנו לרקוד.
"הייתי נורא מובכת, חשבתי שאני עושה מעצמי צחוק ובטח אני אכנס ל'שסק' (בר תל אביבי, י"א)ואנשים יריצו עליי קטעים. אבל אז חשבתי, רגע, אז 50 אנשים ב'שסק' יגידו עליי שאני מפגרת. אבל בגלל שהייתי בערוץ 2, אז עכשיו כשאני אתן מחמאה בתוכנית רדיו או בכתבה בעיתון לאיזה אמן צעיר, יהיה לזה הרבה יותר השפעה".
את חושבת שתוכלי לשבת בפאנל של "כוכב נולד" ולהגיד כל מה שתרצי על הדיסק החדש של נינט או של שירי מימון?
"אבל מי אומר שיהיה לי משהו רע להגיד? דווקא הדוגמה של שירי מימון מצוינת, כי אני חושבת ש'השקט שנשאר' הוא שיר מעולה. לא הגעתי ל'כוכב נולד' על מנת לשנות את המערכת, אלא כדי להיות חלק ממנה ולהביא אליה קצת ממה שאני יכולה להביא.
"בסופו של דבר, 'כוכב נולד' - ורואים את זה כשיושבים באודישנים - זה עסק רציני ומקצועי. באמת מחפשים את הזמרים הכי טובים מבחינה מקצועית, כאלה שירגשו אותך. כשאתה יושב באודישנים אתה מבין כמה קשה למצוא. נכון שמחפשים אותם בתוך גבולות של ז'אנר מסוים, אבל זהו הז'אנר וכאמור, אני אוהבת אותו. אני מתה למצוא פה כוכב פופ אמיתי, איזה רובי וויליאמס, אבל עם אמירה".
לאורך כל דרכך המקצועית ובמיוחד בתחנה האחרונה, "המגזין", הפגנת טעם מוזיקלי אלטרנטיבי מובהק. איך הוא מתיישב עם ההחלטה שלך לקחת חלק בחבר השופטים ב"כוכב נולד"?
"זה דיון שאני מנהלת עם עצמי הרבה זמן. נכון שבערוץ המוזיקה וברדיו יכולתי להגיד מה שאני רוצה על מי שאני רוצה וב'כוכב נולד' זה הולך להיות הרבה פחות חופשי, אבל זה מה שאני רוצה ולזה אני מצפה. בסופו של דבר אני אוהבת פופ, כשהוא עשוי טוב כמובן. אני מעריצה את רובי וויליאמס לדוגמה".
באמת?
"אני לגמרי זונה של מיינסטרים ופופ. אני יכולה להעביר עליהם ביקורת כשהם עשויים לא טוב, אבל אין לי בעיה עם העיקרון. ב'כוכב נולד' אני מנסה להכניס אל תוך המיינסטרים את האיכויות שאני מחפשת".
ובכל זאת חשוב לך לשמור על המיתוג האלטרנטיבי שלך. הנה את ממשיכה לשדר את התוכנית היומית שלך "אינבוקס" ב"רדיו 99 אף-אם".
" זה המקום שבו אני חופשייה ואני יכולה להגיד כל מה שאני רוצה. זה מקום שאני יכולה להרשות לעצמי להיות ולהיראות קצת פחות מוקפדת".
ואגב אלטרנטיביות, לגל אוחובסקי, עמיתה של לוסטיג לשולחן השופטים ב"כוכב" יש רק מילים טובות להגיד על רוחה החתרנית. "היא מביאה משהו מאוד לא ממלכתי", הוא אומר. "כולנו, כל ארבעת השופטים, כל אחד מסיבותיו וזה כולל גם אותי לצערי - אולי מפאת הקשרים שלנו לתעשייה - דופק חשבון. דפנה באה עם משהו שלא דופק חשבון וזה מקסים ומרענן.
"לדוגמה, היא אמרה לאחד המתמודדים שבזמן שהוא שר נורא התחשק לה ללכת לשתות קפה. היא באה ממקום שונה וזה מכניס המון פלפל ואקשן לתוכנית. אישית, אני נורא שמח שהיא בפאנל כי היא יותר כמוני, משהו תל אביבי. חוץ מזה, אני מאוד אוהב אותה ומעריך אותה".
גם יואב צפיר, במאי התוכנית ואחד מיוצריה, מתמוגג ממנה: "צירפנו את דפנה לפאנל בשל האהבה שלה למוזיקה והידע העצום שלה בתחום, כושר הניתוח המרשים שלה וכמובן, הרהיטות שלה. היא מורידה את ממוצע גיל השופטים, שכיום עומד פחות או יותר סביב ה-50. באמצעותה רצינו לפנות אל קהל צעיר יותר. אני מקווה שכיאה לתוכנית שנקראת 'כוכב נולד', אולי במשך הזמן ייוולד כוכב גם מקרב השופטים".
לוסטיג, 28, נולדה וגדלה בכפר שמריהו. יש לה שתי אחיות גדולות, בנות 31 ו-41. אמה , נעמי, היא אחות במקצועה שפרשה לפני כמה שנים לגמלאות ומאז עוסקת בפעילות התנדבותית. אביה, שמחה, הוא מהיהלומנים המוכרים בישראל ובבעלותו שתי חברות לייצור יהלומים. במהלך מבצע קדש, באחד האימונים, נפצע קשה וכיום הוא מוכר כנכה צה"ל. בקרוב יחגוג (7 והוא כבר מחשב את דרכו החוצה מעסקיו.
את התיכון היא סיימה ב"תיכון חדש" בהרצליה במגמת תקשורת וספרות ואת שירותה הצבאי עשתה בחיל הים כצפ"טית. חצי שנה בלבד הספיקה לה. "מה אני יכולה להגיד? ", היא אומרת. "באמת שעשיתי כמיטב יכולתי. לאף אחד אין זכות לשפוט אותי. אני שונאת את זה שלכל מי שלא עשה צבא עד הסוף, ולא משנה מאילו סיבות, מדביקים תווית של משתמט. באמת היה לי קשה ועברו עליי דברים באמת נוראים, כך שלאף אחד אין זכות להגיד לי שאני לא בסדר".
מה באמת קרה?
"לקיתי בדיכאון קשה שגרר אחריו אנורקסיה ובגלל זה שוחררתי מהצבא. מבחינת המשפחה הפטריוטית שלי, השחרור, ועוד על קב"ן, היה משבר איום. אבל עם הזמן זה הסתדר. אבא שלי הבין שטובת הבת שלו חשובה יותר. אני בכלל לא רציתי להתגייס, אבל הם הכריחו אותי. לא יכולתי לעמוד מולם. אז עליתי שלושה קילו, הרגשתי פרה, ובעיקר הרגשתי שאין לי שליטה בחיים שלי. אז החלטתי לשלוט על עניין האוכל וירדתי 12 קילו".
מה הדבר הכי קשה שאת זוכרת מתקופת האנורקסיה?
"שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא רציתי לטייל בעולם. אני זוכרת את עצמי יושבת אצל התזונאית והיא אומרת לי שאם אני אטפס על הר וייגמר לי הכוח, שלא אשכח לאכול סוכרייה. אני עוד זוכרת שאמרתי לעצמי 'נראה לה שאני אוכל סוכרייה? אין מצב בחיים'.
נסעתי ואחרי שבוע התמוטטתי לגמרי. חזרתי לארץ עם הכרה שיש לי בעיה רצינית ושאני אעשה הכול כדי לפתור אותה. לפני כן לא ממש הבנתי שיש לי בעיה".
איזו משמעות היתה לגדול עם אבא נכה צה"ל?
"לא ידעתי משהו אחר. גדלתי אל תוך זה וזה היה פשוט ככה. מעולם לא פנטזתי על אבא אחר או עם יכולות אחרות. להפך, כשהייתי ילדה היה לי צורך להוכיח שהוא כמו כולם. היום אין לי הצורך הזה".
ואיך באמת מקום כמו כפר שמריהו עיכל משפחה כמו שלכם?
"המשפחה שלי באמת לא שגרתית במיוחד: אבי נכה, לאמי יש ילדה מנישואים קודמים. גם כשיש כסף, זה לא אומר שנלווה לזה גם בורגנות, כמו שאתה רואה. כשאתה אומר 'כפר שמריהו' אתה בטח מדמיין קן של ילדים צפונים מגעילים, אבל זה היה לגמרי ההפך. נורא מגובש, קרוב, מוגן וכולם מכירים את כולם. כמו ילדות בכפר או מושב".
רק עם בריכה פרטית.
"לנו הייתה בריכה בבית, אבל זה היה בגלל מצבו הפיזי של אבא שלי, שלא היה יכול ללכת לבריכה הציבורית. כשאני גדלתי בכפר שמריהו בשנות ה-80, לא הייתה לה תדמית כמו היום, של משהו נורא עשיר ומנוכר. שוב, זה לגמרי הרגיש כמו בכפר או במושב".
איזו השפעה יש לעובדה שאת מגיעה ממשפחה אמידה מאוד?
"מה שתמיד היה לי חשוב ויישאר תמיד חשוב זה למצוא את המקום שלי בעולם. ויותר מזה, להיות עצמאית לחלוטין מבחינה כלכלית. אני כבר לא שואלת את עצמי למה בורכתי במשפחה עם כסף, ולא מרגישה בגלל זה אשמה כמו שהרגשתי כשהייתי צעירה, בורכתי וזהו".
כאמור, בן זוגה של לוסטיג הוא אסף הראל ("מסודרים", "שוטטות", "מ.ק. 22", "כל לילה עם אסף הראל"), עימו היא מנהלת זוגיות יציבה ומופנמת (יחסית לפאוור קאפלס של התעשייה) מזה שלוש שנים וחצי. היא פגשה אותו בפעם הראשונה בהקרנה חגיגית של סרט, אליה הגיעה עם ידיד שעבד כתחקירן בתוכנית של הראל. זמן מה אחר כך היא פגשה אותו שוב, הפעם בתוכנית "אקזיט", בה הגישה פינת מוזיקה. הראל לקח את מספר הטלפון שלה, אבל לא צלצל.
"והאמת, טוב שכך", היא אומרת. "הייתי אז בבלבלה ולא היה יוצא מזה טוב". אחרי כמה חודשים נקלע הראל אל ביתה של לוסטיג בחברת חברים משותפים. "באיזשהו שלב האנשים הלכו, והוא נשאר. עד היום".
מה חשבת עליו לפני שהכרתם?
"לא חשבתי עליו שום דבר מיוחד. רק אחרי שפגשתי אותו אמרתי לעצמי 'הממ, אפשר לבלות'. ואז הבנתי שאפשר איתו הרבה יותר מזה".
לוסטיג אולי משדרת שהמעבר שלה מהשוליים אל המיינסטרים קליל ואגבי, אלא שבפועל הוא מעורר אצלה חרדת התברגנות קשה. "נו, ההתברגנות הזו היא בלתי נמנעת", היא אומרת. "יש זוגיות יציבה, יש עבודה חשובה, אי אפשר להגיע אל העבודה שיכורה או עם הנגאובר, כמו שנהגתי לעשות בעבר לא אחת. קניתי עציצים. אתה קולט, עציצים?! ואני מתה מפחד".
ממה בדיוק?
"שישעמם לי, שישעמם איתי. אני מרגישה שאני מאבדת משהו, חלק מעצמי שהיה פרוע ומשוחרר ושאהבתי אותו. על החלק הזה ויתרתי בגלל אסף, אבל הוא גם מת לבד עם הגיל וגם הצלחתי להדחיק אותו. אני מקווה שהצד הפרוע הזה בי לא יתעורר בגיל 45 ובפורמט הפתטי. אסף אומר שזה יקרה בכל מקרה. ממילא נהפוך להיות זקנים פתטים ומשעממים, אז יאללה, בואי כבר נעשה ילדים".
התמונות צולמו בחנות האוזן השלישית בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
