טלוויזיה: סיקור עדות טלנסקי
שלושת הערוצים הגדולים ביקשו לסקר את עדות טלנסקי בבית המשפט, הבעיה היא שאסור להכניס מצלמות לאולם
זה היה צעד מתבקש. לא בכל יום תושבי מדינה זוכים להצצה כה פרנטית וחושפנית הישר לתוך הכביסה המלוכלכת של הפוליטיקה.
אלא שבעיה טכנית קטנה העיבה על המעמד החשוב, ושיוותה לו אופי קומי: בישראל אסור להכניס מצלמות אל תוך האולמות של בתי המשפט. כלומר מותר, עד לשלב שבו הרכב השופטים תופס את מקומו.
כך שהמאמץ של שלושת הערוצים סיפק תנובה עיתונאית דלה: כתבים שעומדים בפתח בית המשפט, ומספרים את מי זיהו בין היושבים באולם, או מדווחים שסביבם יש המון עיתונאים ובלגן, או שהדיון נדחה כי ממתינים למתורגמן.
בקיצור, כל מה שבלשון מכובסת נהוג לכנות "פכים קטנים", ובלשון פחות מכובסת אפשר לכנות "פטפטת וקשקשת בניסיון נואש להעביר איכשהו את הזמן".
כשהבוקר זרם לו, עברו ערוץ 2 ו-10 למתכונת "חצי פיגוע" (ערוץ 1 החזיק אולפן מיוחד, עם אורי לוי). כלומר, לא אולפן מיוחד, אלא שימוש בתוכניות הבוקר-אותן תוכניות שבהן רופאים נוהגים, למשל, לספר על החידושים האחרונים בטיפול בפסוריאזיס-כפלטפורמת דיווח לנעשה מאחורי דלתות בית המשפט.
מן הסתם, כתבי המשפט סיימו את היום הזה עם אגודלים מיובלים וטלפונים סלולריים מעלי עשן. זו היתה שעת מבחן לכישורי הסימוס שלהם.
במקום השידורים המסורסים על ידי דלתות בית המשפט המוגפות, עדיף לאפשר לצופים לקבל את הסמסים של הכתבים הישר אל הסלולריים הפרטיים שלהם. אולי נגיע לזה פעם.
עד שעות הערב, כבר עשו היועצים והפרקליטים את שלהם: הם החדירו היטב את המסר שאין בפרשה כלום. לא שוחד, לא שערורייה.
רק מאכער יהודי מאמריקה, שאהב לפנק את הפוליטיקאי האהוב עליו. מגעיל-אך ככה זה עובד ואין לסיפור הזה שום קשר למבחן משפטי כלשהו, הם ניסו להסביר. אבל למעמד התקשורתי המשונה, הלוקה בדיווח
ראשית, הוא הדגיש עד כמה האיסור לצלם דיונים חשובים במיוחד בבתי המשפט הוא ארכאי ומיותר. יש לקוות שהחומה הבצורה והשמרנית הזאת נסדקה מעט אתמול, ותתפורר סופית בעתיד. שנית, גם אם הטענות ממחנה אולמרט נכונות, ואין שום משמעות פלילית לפרשת טלנסקי, ההליך המשפטי החריג (העדות המוקדמת) הביא אלינו משהו חדש, שלא ידענו כמותו.
הוא תפקד ממש כמו השימועים הפומביים בקונגרס האמריקני. בשימועים האלה, המצולמים והמשודרים, בעלי תפקידים נקראים להעיד ממש כמו במשפט, ואז נצלבים מימין ומשמאל, לעתים באכזריות, על בזבוזיהם, מחדליהם וכשלונותיהם.
המסר ברור: יש לך תפקיד ציבורי? דע לך שייתכן שהכביסה המלוכלכת שלך תתכבס פעם מול פני האומה. שתעמוד למשפט הציבור, פשוטו כמשמעו.
על רקע זה, יפה היה לראות איך יעקב אילון, שמסורתית שואב את השראתו מהמגישים הגדולים של הטלוויזיה האמריקנית, המשיך במהדורת הערב את קו השימוע בקונגרס. עו"ד נבות תל-צור, מהצוות של אולמרט, ודאי תיאר לעצמו שיגיע לאולפן כדי לדקלם את עמדתו בלי הפרעות מיוחדות.
אילון לא נתן לו מנוח. תרומות במזומנים הן דבר מקובל, ניסה תל-צור לשכנע. "מקובל איפה?!", נהם אילון בשיאו של הראיון, מעוצבן בעליל משיוויון הנפש של הפרקליט.
הרגע הזה, שבו אילון היה לרגע לא מגיש בכיר קר מזג אלא אזרח מעוצבן, ככל האזרחים המעוצבנים ומלאי המיאוס מהדולרים והתרומות והשעונים והסיגרים, שידר שינוי: ייתכן מאוד, שהפעם זו לא תהיה עוד פרשה שמתפוגגת כי מבחינה משפטית "אין בה כלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
