סרוגים: אלוהי הפרטים הקטנים
סרוגים לא באה לחנך ולא מביאה אל המסך דמויות קלישאתיות שמציגות דרך חיים שלא הכרנו קודם, היא נמדדת בפרטים הקטנים שמשקפים עולם שלא מוכר לתל אביבי הממוצע - לכן אפשר להתאהב בה
סרוגים, ערוץ יס סטארז ישראלי
מתי סדרה מגזרית יכולה להיחשב כמוצלחת? כאשר לא מצליפים איזשהו מוסר השכל על שלום? אחווה? אהבה כמורה בפני כיתה טיפולית; כאשר לא חוזרים כתקליט שרוט על המסר הנבוב "רואים? אנחנו בדיוק כמוכם!", כאשר לא משרטטים את הדמויות לפי חבילה של תכונות אופי קלישאתיות ומובנות מאליהן, ולכן גם שגויות ולא אמינות.
ואולי, גם כאשר הצופה מתאהב בסדרה בלי שום קשר למגזריות שלה, ובסופה של צפייה מתברר לו שמבחינתו, זה בכלל לא עומד על הפרק. "סרוגים" (של היוצרים לייזי שפירא וחווה דיבון) מסמנת "וי" בכל הסעיפים האלה, ובקלות. אפילו לא לרגע אחד.
היא לא תופסת אותך הצופה בצווארון חולצתך, ותוך טלטול מסבירה לך שעליך - חילוני תל אביבי משוקץ שכמוך - להבין בפקודה את מצוקותיו של הרווק המתבגר חובש הכיפה הסרוגה, המתגורר בירושלים.
אין לי די כלים לשפוט את מידת
בשיחות ההיכרות, שבהן נשאלת שוב ושוב השאלה "איפה את מתפללת", משום שהתשובה חושפת כל כך הרבה על הנשאל. בניסיון התמידי, על אף ההכחשה, להשיג שידוך טוב, אולי איזה רופא עם משכורת הגונה. בדילמה האם ואיך לענות לשיחת טלפון חשובה אחרי שנרות השבת כבר הודלקו. בקריאת הספר בליל שבת, בישיבה על רצפת המסדרון, ליד חדר השירותים בו הושאר אור דולק.
אחרי שספגנו את כל אלה, "סרוגים" היא סדרת דייטינג חמודה. רק שהיא מתרחשת בירושלים, לא בתל אביב, וגיבוריה מתלבשים באופן מסוים, ומצייתים למערכת כללים מסוימת (ובדרך גם מתמודדים עם שינויים שהיא עוברת) ולא מנבלים את הפה בכפייתיות. זה כייפי וזה מרענן.
גאווה לאומית, ערוץ 10
המשדר המיוחד שהגישה אשרת קוטלר לרגל חודש הגאווה לא הבריק. שוב טון הדיבור הדידקטי של קוטלר, שמשווה לכל נושא שהיא מטפלת בו אווירה של לפני קטסטרופה אקולוגית.
שוב הדמויות הקבועות - איתי פנקס, אילן שיינפלד ושות' (ועוד כמה חברים חדשים) שמככבות זה שנים בכל כתבה על הקהילה. ובכל זאת, כשמסתכלים על ערב הצפייה של אמש - סדרה על חובשי כיפות סרוגות, משדר על הומואים ולסביות שבו גבר נישק גבר בפריים טיים, וואו! - חייבים להודות: הטלוויזיה המקומית מתקדמת לאנשהו. לאט לאט, היא אוזרת אומץ לנטוש את המחוזות הקבועים שלה. בסוף, אמא'לה, לא יישאר פה על מה להתבכיין.
ערב חדש, ערוץ 1 ו-23
"ערב חדש", מהדורת האקטואליה בת ה-26 של הטלוויזיה החינוכית, עברה בתחילת השבוע מתיחת פנים.
זו מתיחת פנים שבינתיים (אתמול שודרה התוכנית השנייה מאז השינוי) נראית מקרטעת. ההחלטה המשונה ביותר היא להוסיף מגיש שני למהדורה, לצד דן מרגלית הוותיק.
לא יודע כמה זמן עבדו על השינויים, אבל זה קצת בלתי נתפס שבסופו של תהליך, רונן ברגמן ומרגלית כמעט נשפכים החוצה מהפריים, ועוד כאשר הם ישובים דחוקים זה לכתפו של זה. הזוגיות שלהם לא תורמת הרבה לדינמיקה, מקסימום מעלה נשכחות מימי פופוליטיקה ופוליטיקה הסוערים.
נא להמתין לטעינת התגובות
