החיים שלה בננה ביץ': הפריים טיים של עלמה זק
טוב לעלמה זק בחיים. היא נמצאת קבוע בפריים-טיים, אבל מסרבת לרוב התפקידים שמציעים לה. היא לא ממש רעבה לתהילה, אבל זו באה לה די בקלות. היא כבר כמה חודשים בחופש, אבל שוב מפציעה בערוץ 2, בסדרה החדשה "עד החתונה". ונעים לה בזוגיות, גם אם יש שם איזה אישו רק דבר אחד מוציא אותה מדעתה. אין סיכוי שתנחשו מה
היא בוררת את תפקידיה בקפידה, בדרך כלל אומרת לא, ומתפקדת כסמן של איכות. התפקיד הדרמתי הבולט שלה היה בעונה הראשונה של "בטיפול" וכעת היא משחקת באחד התפקידים הראשיים בדרמה החדשה "עד החתונה", שעולה בימים אלה ברשת, לצד טל ליפשיץ, עפר שכטר, אוהד קנולר, מיקי קם, שמיל בן-ארי, חלי גולדנברג ושמואל וילוז'ני.
למרות הנוכחות המתמדת שלה בזמן צפיית שיא בערוץ 2 ניכר שהיא מקפידה על עקרונות אמנותיים. אולי משום שלא בוערת בה שאיפה להיות מפורסמת בכל מחיר, יש מחירים שהיא לא מוכנה לשלם. "עד החתונה" היא סדרה נחמדה למדי שעוסקת, כמו רוב סדרות הדרמה כרגע בטלוויזיה הישראלית, במערכות יחסים, בזוגיות, באהבה ובמשפחה.
היא שנונה, נוגעת ללב, מציאותית ומקצועית. והיא עברה מסלול ייסורים עד שהגיעה למסך, כשבמהלך הצילומים הוקפאה העבודה אחרי שחברת ההפקה מטר פלוס, בבעלות עמי אמיר, נקלעה לחובות. זק בת ה-37, שמתגוררת בתל אביב עם בן זוגה השחקן אלון נוימן, משחקת בסדרה רווקה הוללת, ולפיכך הגיעה לריאיון חמושה בתשובות ל"שאלות על זוגיות, מונוגמיה ואם אני הייתי כזאת מזדיינת".
גם אם הזוגיות שלך נורא מעניינת זה לא אומר כלום על הסדרה. מה הקשר?
"בעולם מושלם אין קשר".
נראה לך הגיוני שאני אשאל אותך שאלות כאלה?
"זה נשמע לי בגבול הסביר. אולי אם אני הייתי מראיינת, זה מה שהייתי שואלת".
אני אגיד לך את האמת, לא בא לי לשאול את זה.
"אז אנחנו לא שואלים את השאלות האלה?".
לא.
"אחלה".
במקום למכור את עצמך, תמכרי את הסדרה.
"אני מקבלת המון טקסטים ואומרת הרבה לא. אבל התסריט הזה הרגיש לי כיפי ונכון ואהבתי את הדיאלוגים. הם כתובים טוב".
מה בעצם הסדרה הזאת אומרת?
"שמה שעל פניו נראה מאוד יציב ובטוח, הוא בעצם מעורער ושביר. שבחיים יש מאבק נצחי כזה בין תשוקה וריגוש מצד אחד ליציבות וביטחון מצד שני. שאנחנו חיות שצריכות להרגיש שייכות ולהיות חלק מתא ולהרגיש ביטחון, ומצד שני רובנו כמהים לריגוש ולכיבוש ולשבירת הביטחון והשגרה. זה נורא קלישאתי, נכון?".
כן.
"אבל אלה החיים. שתי האופציות האלה".
גם נכון.
"ומה שאהבתי בדמות שלי זה שהיא עוברת תהליך מהקוטב של הריגוש לקוטב של הביטחון. בהתחלה היא לא מאמינה בזוגיות ובמוסד הנישואים. היא פרסמה ספר בשם 'אני רווקה, אני שלמה'. היא חיה את החיים, עושה את מה שכולם רוצים
מכל הדמויות של זק ב"ארץ נהדרת", הכי הצחיקה אותי, עניין אישי לגמרי, זו שמבוססת על אבירמה גולן. מנחת תוכנית הספרות הקריקטורית של זק היא סאטירה על שוחרת הקולטורה האשכנזית והאנינה.
הרגשתי שהדמות הזו קרובה אלייך במיוחד, ממש חלק ממך, שגדלת בסביבה כזאת.
"העבודה על דמות קומית היא בדרך כלל מהחוץ לפנים. אבל זה לא סתם שאני בוחרת לעשות מישהי. אני נמשכת לדמויות האלה. אני לא אגיד לך שאמא שלי היא כזאת. אמא שלי היא כזאת?".
לא יודע.
"אתה מכיר את אמא שלי?".
לא.
"אולי היא קצת כזאת. אין ספק שאני נמשכת אל האשכנזיות הפולניות. הבמאים של "ארץ נהדרת" צריכים לפעמים לנקות ממני את המניירות של הפולניות. אני סובלת פה ושם ממה שאנחנו קוראים 'זליגת דמות'. הפולנייה האשכנזייה המתנשאת זולגת לי בקלות לדמויות אחרות. כשאני אהיה גדולה אני אהיה אבירמה גולן?".
לא יודע.
"אולי. גם בחיקוי שעשיתי של דליה איציק יש משהו מורתי. משהו קיצוני, משהו שהוא כולו גינונים, מניירות. נורא קל לחקות דמויות כאלה. אני לוקחת טרמפ על משהו חיצוני וככה נכנסת פנימה. מסתכלת על הפיזיות. כמו מה היא מנסה להיראות, מה מניע אותה? אני קולטת משהו פיזי, שהוא ביטוי של משהו פנימי".
את יודעת שפיטר סלרס אמר פעם לקרמיט הצפרדע בשיחה כשהופיע ב"החבובות", שאין לו "אני אמיתי" ולכן הוא לא מסוגל לצאת מהדמות שלו. בתור חקיינית מחוננת, את מתחברת לאמירה הזאת?
"אני לא מתחברת לתואר חקיינית. אבל יש לי תאוריה. יש לי אח תאום (יורם זק, מנהל המחלקה התיעודית בקשת - ר"א). ויש לי תחושה שיש קשר בין המשיכה שלי לחיקוי לעובדה שגדלתי עוד מהרחם עם פרצוף של מישהו אחר מולי. איזו סימביוזה. יכולת שרכשתי מגיל אפס להטמיע מישהו מולי, לשחק בלהיות מישהו אחר. אבא שלי שאל אותי על הדמות שגילמתי ב'בטיפול' - איך את מצליחה להגיע למצב הזה שבו את היא? ואמרתי לו שאני מביאה אותה אליי מוצאת בעצמי את הדמות. בסוף זה תמיד אני".
אז יש לך אני אמיתי?
"זה נורא חמקמק, נורא טריקי. אתה זוכר מה אמרתי עכשיו?".
"בסוף זה תמיד אני".
"אני לא לגמרי עומדת מאחורי זה. מה זה אני. איפה אני. האני הוא מין צינור שדברים עוברים דרכו. זו חוויה מזככת, משחררת. יש משהו במשחק, קשה לי להסביר, זה מה שמרתק בו, זה קצת רוחני, על גבול המיסטי. כאילו שהזמן שאני משחקת בו הוא זמן לכוד. לא באמת עכשיו. זה מאתגר את ההכרה. הזמן לינארי, נורא אינטנסיבי. אני לוקחת את הזמן הבדיוני שבו הדמות נמצאת וזה כאילו עכשיו, אבל גם לא עכשיו. זה מתרחש ב-Zone אחר. אני אוהבת את זה".
אם את כל כך נמשכת לטשטוש הזה של האני שלך, למה לא תיאטרון? הרי משחק מול מצלמה הוא קטוע מאוד. על הבמה את יכולה לקבל חוויה רציפה יותר.
"כמעט אף פעם לא עשיתי תיאטרון. תיאטרון פחות מושך אותי. אני נהנית יותר דווקא מול מצלמות. בתיאטרון האשליה לא מושלמת. הקהל נמצא באותו Zone כמוך ואילו מול מצלמה האילוזיה כן מושלמת. על הבמה יהיה לי יותר קשה. הציעו לי לשחק במחזה ריאליסטי על הבמה, אבל עכשיו, כשהדרמה המציאותית בטלוויזיה כל כך מהוקצעת, אני לא רואה בזה הצדקה. אם כבר תיאטרון אז משהו פנטסטי, מסוגנן, עם הרבה תנועה. אני מתעניינת בעיקר בניואנסים, בדקויות שרק מצלמה יכולה לקלוט. מעניין אותי לשחק כל מה שעדין ודק. לשחק תפקיד ריאליסטי על במה, כשצריך לדבר חזק ולעשות תנועות גדולות, זה כבר לא אמין ואמיתי בעיניי".
מה עם טלנובלה?
"לא הייתי משחקת בטלנובלה. גם לא הייתי מתיישבת לראות את 'חשופים' אם אלון לא היה שם. אני נורא צריכה להאמין במה שאני אומרת ועושה, וביסודה של טלנובלה יש איזו מופרכות. כשחקנית יהיה לי קשה להאמין בעצמי, אבל עכשיו שאני רואה את 'חשופים', אני מבינה שכצופה אני יכולה להתמכר".
לא רק עם טלנובלות יש לזק בעיה. דעתה לא נוחה גם מ"כוכב נולד" ומהפסטיגל.
לקחתי את הילדים לפסטיגל והיה זוועה.
"באמת?"
אין ברירה.
"כן, אני מבינה שזה גם מה שמחכה לי עם הילדים שיהיו לי".
"אבל מה שיותר קשה לי מהפסטיגל", היא מתלהטת, "זה כל התחום של תוכן שיווקי. זה משגע אותי. זאת סכנה איומה שמתרחשת מתחת לאף התמים שלנו כל הזמן. זה עוד יטיל כליה על כל מה שטוב ומהותי".
מה את בעצם רוצה שצופים יידעו?
"שתוכן שיווקי זה כבר לא בקבוק היינקן או שקית במבה שמונחים באופן גלוי על השולחן. כבר עדיף שזה יהיה בקבוק ההיינקן על השולחן. היום זה הרבה הרבה יותר מתוחכם וערמומי, כל כך חמקמק שקשה להבחין בו, וזאת הסכנה".
מה שזק בעצם אומרת זה שהיום הדמות בסדרת הדרמה לא סתם תשתה בקבוק היינקן שמונח על השולחן, אלא (וזו דוגמה מגוחכת לצורכי המחשה בלבד, שאינה מבוססת על מקרה אמיתי) היא תצטרף לקבוצת תמיכה של אנשים שבקבוק היינקן אחד ביום ריפא אותם מסרטן, ועמותה שמקדמת שתיית היינקן כתרופת פלא לסרטן תעניק לסדרה חסות, בתנאי שהתסריט ישוכתב כך שכוכב גדול וספציפי יגלם את הדמות שלוקה בסרטן רק כי העמותה דרשה, ויצטרף לקבוצת התמיכה של היינקן רק כי העמותה דרשה, והצופים בכלל לא ישימו לב.
איך אפשר להילחם בתופעה הזאת?
"אין קונטרה למפרסמים. היוצרים פותחים רגליים. אני מבינה את האילוצים התקציביים, אבל בסוף לא תישאר יצירה, הכול יהיה פרסומת אחת גדולה. זה דבר שהוא בדמי. אין מי ששומר על היצירה, הכול כסף כסף כסף כסף. כשתוכן שיווקי מכתיב את הסיפור של הדמות זה עניין עקרוני. אני לא מוכנה להיות חלק מזה. אנחנו היוצרים צריכים לקבוע את הנורמות, לקיים דיון עקרוני בעניין הזה, כי כרגע הכול פרוץ".
מה את עושה כשאת לא משחקת?
"בעיקר משעשעת את עצמי. נונסנס. רוב הזמן אני בהלך רוח מאוד שטותניקי. אני מרגישה טוב. אני די מאושרת עכשיו. זאת תקופה טובה. הרבה זמן אני לא זוכרת תקופה קשה. זו דרכי להסתכל על החיים. הומור עוזר, הכול באמת יכול להיות מצחיק. זה רק עניין של החלטה. אני מאוד משתדלת לראות הכול כמצחיק, אידיוטי, שטויות. האמת היא שכבר כמה חודשים אני בחופש ונורא משעמם לי. בא לי לשחק עוד פעם".
תעשי עונה שנייה של "עד החתונה"?
"בכיף. אני מחכה לזה".
מה בדבר ליצור סדרה בעצמך?
"אני לא יוזמת. סוג של עצלות. אין לי כישרון לכתוב, אין לי רעיונות לסדרה. אני נורא מקנאה באנשים שיש להם את זה".
את רוצה להופיע באיזו סדרה עם אלון?
"יש לי בעיה עם זה. לפעמים מציעים לנו לשחק בני זוג, וזה אישו אצלנו. אלון רוצה ולא מבין את ההתנגדות שלי. זה נראה לי נורא לא בריא. יש לי צורך קיצוני בנפרדות. אולי גם זה בגלל שיש לי אח תאום. בזוגיות אנחנו אחד מתחת לעור של השני, ואני לא יודעת כמה אוכל להאמין בסיטואציה כשאני אראה את אלון מולי על הסט. זה מבלבל וזה קרוב מדי. זה חושף את הזוגיות שלנו, כאילו נכנסים לנו הביתה".
את במקום שבו את רוצה להיות?
"אין לי בעיה. אני די מבסוטית. זה משהו אישיותי. אני רואה סביבי אנשים מתוסכלים, אבל גם בתחילת הקריירה שלי, כשהייתי עושה הצגות ילדים, מצאתי את הכיף. לא נורא רציתי להוכיח את עצמי. אין לי איזה רעב מטורף מעבר ללרצות ליהנות ולעשות דברים טובים. ואני יודעת שהיה לי מזל, למרות שאין לי אמביציה מופרעת. אני לא מתייחסת להצלחה כאל משהו מובן מאליו. אין לי תחושה שזה לנצח. זה יכול להיגמר פתאום. זאת נורא קלישאה, לא?".
כן.
"אבל זה נכון".
נא להמתין לטעינת התגובות
