רובוט הוא כמו תינוק: וול-E הרובוט מגיע לבתי קולנוע
במאי סרטי אנימציה מצליח הוא כמו ילד שמסרב להתבגר. אנדרו סטנטון במאי "למצוא את נימו" כיוון ישר לאוסקר עם סרטו החדש "וול E" על הרובוט האחרון על כדור הארץ. "יש כאן מסר לאנושות שאם לא נפעל-זה מה שיקרה לנו"
בניגוד ליוצרים אחרים שיכולים לאבד את מקום עבודתם עם הצעות משונות כל כך, שכשבפיקסר מפתחים סרט חדש, הבאזז שמתעורר סביבו בדרך כלל מרמז על אוסקר. וול*E הוא רובוט סימפתי שנותר לבד על כדור הארץ, לאחר שכל יושביו נטשו אותו לשייט בעולם בספינת חלל סטייל ספינת האהבה, ומכיוון שהם לא נעים כלל, הם הפכו לכדורי שומן שמכונות מספקות את צורכיהם. בימים הוא ממשיך לעבוד במלוא המרץ על הניקיון, ובלילות הוא צופה שוב ושוב במחזמר "הלו דולי", מתקנא בכוכבי הסרט המאוהבים. בדידותו נעלמת יום אחד עם הגעתה של איב, רובוטית לבנה, חדשה ונוצצת בעלת כוחות שכמותם לא ראה וול*E מעולם. איב נשלחה לכדור הארץ כדי לחפש צמחים שיוכיחו שהעולם כשר להתיישבות מחודשת.
"הרעיון לעשות סרט על רובוט מתגלגל התעורר אצלנו מאז שסיימנו לעבוד על 'צעצוע של סיפור', אי שם ב-1994", אומר הבמאי אנדרו סטנטון, שנחשב לאחד האנשים החזקים בתעשיית הבידור בארצות הברית. "אחד הרעיונות שזרקנו לחלל האוויר היה מה עובר על הרובוט האחרון שנותר בעולם, שממשיך לעשות את העבודה שלו כי שכחו לכבות אותו, והוא לא יודע שהוא יכול להפסיק לעבוד. חשבתי שהדמות הזאת היא הכי מסכנה שאי פעם שמעתי עליה, ואהבתי את זה מאוד. אלא שאז היינו בתחילת דרכנו ועדיין לא הוכחנו את עצמנו. רק בשנת 2004 שוב חשבתי על הרובוט המסכן הזה, ובתוך כמה ימים כתבתי את העלילה".
את סטנטון, אחד מארבעה תסריטאים שהיו מועמדים לאוסקר על התסריט ל"צעצוע של סיפור", פגשתי לראשונה לפני חמש שנים, כשראיינתי אותו לקראת "למצוא את נימו". אז הוא היה בחור צעיר ונאה, בשיער בלונדיני קצר ומסודר. כשראיתי אותו לראשונה, חשבתי שהוא נראה יותר כמו סטודנט בפקולטה למדעים מאשר הקולנוען המשופשף שהוא. עכשיו, עם עליית "וול*E" לאקרנים, כבר צימח סטנטון שפם וזקן, האריך את השיער, והוא סוף סוף נראה כמו אבטיפוס לבמאי קולנוע זרוק. רק המשקפיים נשארו אותו דבר. "אנשים משתנים", הוא מגחך כשאני מסבה את תשומת לבו לכך, "שינוי הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר לגיבור של עלילה. במקרה של וול*E למשל, ידעתי שעיצוב הדמות שלו יהיה קריטי לסרט, והתלבטתי איזה שינוי הוא יעבור".
סטנטון , מעריץ גדול של סרטי מדע בדיוני, אהב יצורים מכניים תבוניים מאז ילדותו. כשהוא מדבר על וול*E נדלק ניצוץ בעיניים שלו. "אני גדלתי על 'האודיסאה'2001, על 'מלחמת הכוכבים' ועל 'מפגשים מהסוג השלישי'. לכל הסרטים האלו היה מראה ותחושה שהעבירו אותי לעולם אחר, ותמיד האמנתי שהעולמות האלו קיימים איפשהו ביקום. אני חושב שיש משהו מקסים ומרתק ביחסים שיש לנו עם מישהו שיכול לתקשר איתנו אבל לא עד הסוף, ובמובן הזה רובוט הוא כמו תינוק או חיה. אנחנו מרגישים צורך עז לנחש מה היצורים האלה רוצים, אם הם רוצים לאכול, ללכת, לשתות. אם הם אוהבים אותנו, לא אוהבים אותנו. אלה יחסים מדהימים".
"יועץ של נאס"א סיפר לי פעם שהם עדיין מתווכחים איך הם יוכלו למנוע איבוד מסת שרירים של אסטרונאוטים במשלחות ארוכות. החשש הוא שבגלל חוסר תנועה והקלות של הגוף בחלל, אנשים שיטוסו לשם יהפכו לכדורי שומן. חשבתי שזה רעיון פנטסטי. יש כאן אזהרה מסוימת לאנושות שאם לא נמשיך לזוז ולפעול, זה מה שיקרה לנו".
איך בחרתם בעובדת שלכם, אליר סיה ניט, לדבב את איב?
"אנחנו כל הזמן משנים את התסריט שלנו תוך כדי עבודה, כך שקשה לשחקנים מפורסמים לעבוד איתנו. ניט עשתה בשבילנו קולות לדמויות רבות בסרטים שלנו, והיא היתה מוצלחת כל כך, שהחלטתי שאין צורך לחפש שחקנית אחרת."
אתם נחשבים לאחד ממקומות העבודה הידידותיים לעובדים.
"אנחנו כולנו ילדים שלא התבגרו, ופיקסר עוזרת לנו להישאר צעירים לנצח. העובדים מקבלים מסז'ים שבועיים, יש לנו בריכת שחייה ומסעדה במקום. אתה לא מרגיש שאתה בא לעבודה, זה כמו הבית השני שלנו. מישהו אמר אתמול שמעניין שאנחנו לא
נא להמתין לטעינת התגובות
