ראשי » תרבות » טלוויזיה

הפוליגרף - האתיקה של הפורנוגרפיה

דווקא גדי סוקניק הוא זה שהופך את "הפוליגרף" לתוכנית פורנוגרפיה, בהסכמתו לספק לשעשועון את התדמית שצבר כשדר חדשות ועיתונאי אמין

עשר דקות עברו עד שנשברתי ועברתי ערוץ. כמי שמכורה לטלוויזיה – ריאליטי, חדשות, דרמות, סיטקום; הכל הולך אצלי – אתמול גיליתי איפה עובר הקו האדום של הטעם שלי. וזה לא בקונספט של התוכנית "הפוליגרף", אלא בדרך ההגשה שלה.

באנגליה, מנחה את השעשועון לא אחר מאשר ג'רי ספרינגר, מלך הטלוויזיה הצהובה של כל הזמנים – שבתוכנית האירוח המיתולוגית שלו בארצות הברית לא פעם הלכו האורחים מכות, ואפילו לרצח הגיעו שם פעם.

ספרינגר הוא דמות כל כך מתבקשת להנחיית תוכנית ששמה לה למטרה לחשוף סודות כמוסים של אנשים פשוטים, שזה דווקא שידוך מוצלח. הוא משווה למעמד נדבך הומוריסטי, שלא לוקח את עצמו ברצינות, והשאלות דווקא משעשעות, אפילו כשהן מביכות בעליל. בגירסה האנגלית, אגב, המתמודדים באמת מחוברים לפוליגרף (או לפחות זה נראה כך) והשאלות אינן ידועות להם מראש.

שאלות כמו "האם אתה חושב שאתה יותר חכם מהחותן שלך?" "האם אתה אוהב את האוכל של אשתך?" וכדומה – כשהחותן והאישה יושבים מולך – הן שאלות קשות לא פחות, ולפעמים יותר, מאשר "האם אתה רוצה שחברתך תשתיל סיליקון בציצי?"

המדובר בשקרים קטנים שכולנו חוטאים בהם, בדרך כלל מטעמי טקט, שמעמידים את הבריטים החנוקים בדילמה: האם לספוג חרם משפחתי בעבור חופן פאונדים? ודווקא הדילמה הזו, עם המבוכה המתבקשת, בליווי ספרינגר המצחיק, הופכת את השעשועון למובן איכשהו - אפילו משעשע.

אבל כשבראש התוכנית שמים עיתונאי עם רזומה של חקירות בשידור חי של ראשי ממשלה, נשיאים וגנרלים בעניינים הרי גורל, כדי שישאל שאלות על פנטזיות מיניות נדושות – לוקחים את כל העוקץ המשעשע והופכים את השידור לבזוי. וכשהמתחרה מול סוקניק הוא ממילא נטול בושה וחסר טקט – הרי שלא מתקיים שום מתח או דילמה לגבי גבולות המוסר של כל אחד ואחת.

לגדי סוקניק לא מעט מניות בתקשורת הישראלית, ואמינותו היתה מאז ומתמיד אחד הנכסים שלו, בין כשעבד ברשות השידור או כשהגיש את חדשות ערוץ 2. במסיבת העיתונאים המפורסמת עם הנשיא דאז משה קצב, זכה סוקניק לתהילה קלה כשהעז לקרוא תיגר לנשיא המואשם.

היום סוקניק עושה לביתו, כמו שאומרים, ועיני לא צרה בו. את הפרסום שצבר, הוא מתרגם לכסף – בעיתונות זה לא אפשרי. קמפיין מתמשך לבנק לאומי, חברת שיווק – כל אלו נותנים לו דיווידנדים מהתדמית והפרסום שצבר. "הפוליגרף", לעומת זאת, שמה את סוקניק באותה הקטגוריה כמו ספרינגר – רק הרבה יותר זול והרבה פחות מוכשר.

בעולם נהוג שהמפורסמים עושים הכל כדי להעלים את אותן תמונות עירום או סרטים כחולים שהשתתפו בהם כשהיו צעירים אנונימיים ורעבו ללחם. ורק אצלנו, קודם נהיים מפורסמים וזקנים ורק אחר כך הופכים לשחקני פורנו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...