בשבחי הנוסטלגיה: Different Class
ג'רוויס קוקר הוא משורר מוכשר וציני, צייר של זהות, תקופה ומרד נעורים מתבקש של דור עייף מהשגרה. "Different Class" של פאלפ, להקתו של קוקר, הוא אלבום שמכה בבורגנות המאוסה ובניכור האפרורי דרך כאב והומור, חשכה וצבע. פילוסופיה להמונים
הנער עם המשקפיים נולד לתוך התפאורה הבורגנית הזו. הוא חצה בודאי את רחובותיה של שפילד כמה פעמים ביום, בדרך הביתה מבית הספר התיכון, אל ביתה של החברה התורנית, ומשם לסשן נגינה עם החברים, שמרגישים כמוהו - קצת תלושים בתוך זירת הבורגנות האנגלית הטיפוסית. הוא חלם לכתוב כמו ליאונרד כהן, לרקוד כמו הג'קסון פייב, לעמוד על הבמה במופע ענק, כשכל הילדים האבודים מריעים לו כנציג של דור עצור, עצוב, מנוכר.
ואולי ג'רוויס קוקר כלל לא תיאר לעצמו - כשהקים עם חבריו לבית הספר להקת פופ מקומית - שיהפוך לדובר של דור כזה. הוא כתב למגרה שירים מלאים בציניות, אפלים, מיניים, חשוכים. "האנשים הרגילים" עליהם יכתוב מאוחר יותר, אלו שהשגרה הפכה אותם ליגעים, לעייפים, ירקדו איתו על רחבת הריקודים, יבטיחו לפגוש אותו בשנת 2000, כשהאורות הצבעוניים יהפכו את החיים לקלים יותר.
בגיל 15, בשפילד, מרכיב ג'רוויס קוקר הצעיר להקת פופ קופצנית, Arabicus Pulp. הלהקה נקראת על שם מונח כלכלי שלמד קוקר בשיעור הכלכלה בבית הספר. שנה לאחר מכן, מתקצר השם לPulp. קשה לעקוב אחר חילופי כוח האדם בלהקה, שכן לאורך הקריירה שלה, התחלפו הנגנים והמוזיקאים שיצרו תחת Pulp אינספור פעמים (ביניהם אפילו אחותו של קוקר, ססקיה). קוקר נשאר יציב בתוך מנהיגה.
החברים מהתיכון, עדיין בהרכב המקורי, מקליטים קלטת דמו ומעבירים אותה לג'ון פיל, שדרן הרדיו המוערך שהיה ידוע כמי שיודע לשים את ידו על הלהקות של הרגע, אלה שיהפכו מאוחר יותר לגדולות ומצליחות. פיל מזמין בתחילת שנות השמונים את קוקר וחבריו להופיע באחת מתוכניות הסשנים שלו. המאזינים
ב-1983 מוציאה פאלפ את "It", מיני אלבום רומנטי, שמח ומלא בהומור שלא מצליח לקדם את הלהקה לשום מקום. קוקר וחבריו מופיעים בכל מועדון אפשרי, ממשיכים ליצור יחד, בהרכבים מתחלפים שרק בשנת 1987, מצליחים להנפיק אלבום מלא, "Freaks".
והנה הרמז הראשון לגדולתו של קוקר, ב"פריקס" הוא מתחיל ללעוג לבורגנות ולצייר תמונה מכוערת של חיים ללא כיוון. האלבום הציני והאפל לא זוכה להצלחה גדולה, אבל מעריצי פאלפ שיחזרו אליו שנים אחר כך, יגלו בו ניצוץ של גאונות מודרנית. פילוסופיה לדור שסולד מכל מה שנראה פשוט מדי, רגיל מדי.
הלהקה לא מרוצה מהדרך בה יצא "Separations". חברת התקליטים הקטנה שהוציאה את האלבום דחתה את יציאתו שוב ושוב. גם "Gift Records" אליה עוברת הלהקה שנה מאוחר יותר דוחה את הוצאתו של אלבום נוסף "Intro". קוקר והחברים חוברים לחברת התקליטים Island ומוציאים את האלבום ב-1993, עם שיר הדגל הנפלא "Lipgloss".
"His & Hers" שיוצא שנה מאוחר יותר, הוא האלבום ששולח את פאלפ לעשירייה הראשונה במצעדים הבריטיים. הסינגל "Babies", שיר ציני שיוצר הכרות מדוייקת עם קו הכתיבה האינטיליגנטית כל כך של קוקר, זוכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו ונבחר לשיר השבוע של המגזין NME. פאלפ מועמדים באותה שנה לפרס המרקורי היוקרתי.
זו תקופה בה המוזיקה הבריטית פורחת. הבריט-פופ, עם בלר, אואזיס, סוויד ואלסטיקה, חודר לראש המצעדים, יוצר תחרות סמויה, כשאואזיס ובלר מתחרים על אהבת הקהל. זו הקרקע הפוריה שעליה יצמח "Different Class". האלבום המוכר ביותר של פאלפ וזה שייצב אותה לצד הלהקות הפופולריות של אמצע שנות התשעים.
"Mis-shape" שפותח את האלבום "Different Class" הוא המנון לאותם ילדים אבודים, אנשים בצדדים, מרכיבי המשוואה הנעלמת בחברה שרודפת אחר כסף בלי מטרה ממשית. אנחנו רוצים את הבתים שלכם ואת החיים שלכם אבל לא נשתמש בכוח, לא נהיה כמוכם. הדרך שלנו היא אחרת, זועק קוקר בקצב מהיר, הפעם בלי ציניות.
ב-"I spy" הקודר קוקר כבר לא מאיים. הפעם הוא בקרב של אחד מול רבים נגד האנשים העוטים עליהם מסכות. הוא צופה, מחכה לזמן הנכון, הוא יתקוף בחוכמה, הוא ייקח את המהות הריקנית, ימלא אותה בעצמו, במחשבות המתרוצצות בזמן ההמתנה, כשהוא צופה בעולם המקולקל מסביבו.
"Common People", אולי הלהיט הגדול ביותר של פאלפ, הוא יצירה ויזואלית-מוזיקלית. תמונה בה קוקר כבר לא מאיים אלא עושה. הוא בא במגע עם האנשים הריקים, דרך האישה העשירה שרוצה לשכב עם מישהו כמוהו, והוא הולך על זה, מפתה אותה עד הסוף. חושף בפניה את העולם שלו, מהסופרמרקט המקומי ועד למיטה.
המיטה הופכת קרה מדי ב"Live bed show". ביצירה המצויינת שכתב קוקר הבורגנית הממוצעת חושבת שהכל כשורה, חייה מתנהלים בשלמות מאופקת, והנה משהו משתבש, כבר לא נעים להיות במיטה עם מישהו שאת לא מכירה, חיים יומיומיים של חיפוש אחר אתגרים. והנה היופי עזב את העיר וכל מה שנשאר זו הבדידות והקור, אבל אולי אין לך בכלל על מה להתלונן.
"disco 2000" הוא ללא ספק השיר שמקפיץ את האלבום, שהופך את פאלפ למועמדת מושלמת לראשות מועצת מצעד הפזמונים. המנון הדור שיגיע לשנת 2000 כשהוא עייף ויגע, ורק יחפש את הנוסטלגיה, יגשש אחר תחושת היחד, יבקש להיפרד מהניכור. כל זאת דרך הסיפור הציני של דברה, שרוצה אבל לא רוצה את קוקר. וקוקר, הוא רק מקניט ורוצה, אולי בכנות ואולי בציניות המתפרצת שלו, את מה שכולם רוצים - בית, חתונה, אהבה שלא נגמרת. אמת או חובה.
f.e.e.l.i.n.g c.a.l.l.e.d. l.o.v.e. הוא הסיפור המיני של האלבום. קוקר חוקר מיניות, מחפש ריגושים, אוהב את האינטימיות ובכל זאת, זהו שיר כבד שמעמיס על מי שמאזין לו תחושת בדידות. הפזמון המתפרץ בין הלחישות הוא הרמז לכך שגם כאן, באינטימיות של חדר השינה החשוך, קוקר מנהל מלחמה מחושבת היטב.
"Different Class" לא רק הביא את ההצלחה הגדולה לפאלפ. הוא הפך את קוקר לסוג של פילוסוף מודרני. הצעידה על פני שירי האלבום, ההתמקדות במשפטים שקוקר יודע לשלב זה בזה בצורה מהודקת וחכמה כל כך, התמונות שרצות בראש, הופכות את האלבום לסוג של מחקר סוציולוגי במעטפת מוזיקלית זוהרת - דיסקו למתחכמים, רוק למורדים, פופ טהור לאלו שרק רוצים לרקוד בהנאה, לשכוח מהכל.
יציאתו של "Different Class" סימנה הצלחה אבל גם את התקופה השחורה של קוקר. השימוש בקוקאין, עניין שבשגרה בקהילת המוזיקאים המקומית באותה תקופה, מכניס את קוקר לדכאון עמוק. קוקר, כהרגלו, משתמש בדיכאון כדי לכתוב יצירה אפלה, אינטימית וכואבת - "This is hardcore".
זהו אלבום שונה במהותו מקודמו. הבלדות השחורות והמורבידיות שכולל האלבום יצרו חיץ בין פאלפ למעריצים הנאמנים שרצו לרקוד דיסקו בשנת 2000 והחמיצו את המסיבה הגדולה.
"We love life" מ-2001 הוא התעוררות מחדש, מבחינת הלהקה, מאוחרת מדי. מבחינתו של קוקר, זוהי יציאה לדרך חדשה, בלי החברים המתחלפים של פאלפ.
אחרי יציאתו של אלבום נוסף שכלל את הלהיטים הגדולים של פאלפ, בוחר קוקר להתמסר לפרוייקטים שונים. הוא כותב שירים לפסקול הסרט "הארי פוטר", מביים קליפים לאמנים כמו "Aphex twins" ו"The Hives". בוחר להיות שותף לפרוייקטים מוזיקלים נבחרים ככותב או זמר אורח, כמו באלבום של ננסי סינטרה וב"Kissin' Time" של מריאן פייתפול (יחד עם חברי להקת "בלר").
הוא תורם להפקה ולכתיבה באלבומו של ההרכב האנגלי-צרפתי "The Lovers", משתתף כפרשן תרבות באינספור תוכניות טלוויזיה ומנחה סדרה דוקומנטרית על אמנות מודרנית, אהבתו הגדולה. הוא חובר גם לשרלוט גיינסבורג באלבומה המצויין 5:55 ומוציא ב-2006 את אלבום הסולו הראשון שלו "Jarvis" שזוכה לביקורות מצויינות ומציג כתיבה בוגרת ושקולה יותר, אבל כזו שלא חסרה את הקריצה המיוחדת שהתאפיין בה. בנוסף, קוקר חוזר אל הסשנים הישנים של פאלפ בתוכניתו של ג'ון פיל ברדיו 1 ומוציא אותם באלבום מיוחד, שנתיים אחרי שפיל עצמו הולך לעולמו.
יותר מעשור אחרי שיצא Different Class מוקמת בפייסבוק קבוצה, "what would Jarvis do?" שמה. המשנה יוצאת הדופן ששלח קוקר לעולם דרך שיריו חיה, כנראה, בליבם של אנשים רבים. הנער עם המשקפיים הוא יוצר מוערך, אינטיליגנטי וגדול מהחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
