תגובה כימית: על שובר שורות
"ברייקינג באד", שעלתה בארץ בשם הטיפשי "שובר שורות", היא אמנם לא בדיוק סדרת הפיל-גוד של השנה, אבל היא לגמרי אחת המבריקות שלה. בראיון מסט העונה השנייה באלבוקורקי מספר הכוכב הראשי, בריאן קרנסטון איך עושים את הסוויץ' מהאבא ב"מלקולם באמצע" לדמות כל כך קיצונית ועושה כבוד ליוצר וינס גיליגן, שמצדו מסביר איך לפעמים רשת כבלים קטנה יכולה לסדר לך את החיים
כפי שבטח הבנתם, "ברייקינג באד" - שעלתה בשבוע האחרון ב-yes stars 2 בשם הכושל "שובר שורות" - היא לא בדיוק סדרת הפיל-גוד של השנה. וזה ברור כבר כששומעים על הנושאים שבהם היא משכשכת: סמים קשים, חיים מנוונים ומחלות סופניות טו ניים א פיו.
אבל אנחנו כבר לא זקוקים להוכחות כדי להבין שגם סדרה מורבידית ומלאת הומור שחור יכולה להיות מענגת, אם היא עשויה לעילא. וזה בדיוק המקרה עם "ברייקינג", שמאז עלייתה למסך בינואר האחרון זכתה לשבחי המבקרים ואפילו לרייטינג יציב ומפתיע.
ב"USA today" בישרו כי מדובר ב"דבר הטוב ביותר שקרה לטלוויזיה מאז העונה הראשונה של 'הסופרנוס'", וב"טיים מגזין" הכריזו: "יש כאן את כל האלמנטים הדרושים להצלחה". גם ארבע מועמדויות לפרסי האמי לא איחרו לבוא.
העלילה של "ברייקינג באד" מתמקדת בדמותו של וולטר ווייט, אדם בגיל העמידה שחייו ריקים יותר אפילו מחשבון הבנק שלו. הוא עובד כמורה לכימיה בימים ובמכון לשטיפת מכוניות אחרי שעות הלימודים, הכל כדי לפרנס את אשתו ההריונית ואת בנו המשותק. חייו מתנהלים ברגילות מטרידה, צפים על מי מנוחות עכורים ונגועים בלוזריות משתקת.
עד שיום אחד וולט מגלה שהוא לוקה בסרטן ריאות חמור ושנותרו לו בערך שנתיים לחיות. הוא מחליט לנצל את הידע שלו בסנתוז תרכובות כדי להכין קריסטל מת' משובח, לחבור לבלדר צעיר ועלוב בשם ג'סי ולמכור יחדיו את התוצרת במטרה להשאיר למשפחתו ירושה נאה לאחר שיסתלק מן העולם. וכל זה על רקע הנופים הצחיחים והמלחיצים של ניו מקסיקו. דווקא לקראת מותו המתקרב וולט מתחיל סוף סוף לחיות. אם עוד יש לכם ספקות אם כדאי להצטרף למסע המסקרן שלו, צפו בסצנת הפתיחה של פרק הפיילוט.
"הרעיון עלה לי בראש לפני שלוש שנים בערך", משתף וינס גיליגן, יוצר הסדרה, בשיחת טלפון מסט צילומי העונה השנייה באלבוקורקי. "דיברתי בטלפון עם חבר מהקולג', שגם הוא תסריטאי, והתבדחנו מה נעשה כשלא נצליח יותר להתפרנס מהמקצוע.
חשבנו לנסוע יחד במושב אחורי של ואן ולבשל קריסטל מת' בכל רחבי אמריקה. אכן, יש לנו חוש הומור מוזר. אבל פתאום הדמות הזאת, שהפכה לוולט, פשוט צצה לי בראש. אהבתי את הרעיון של אדם טוב ושומר חוק שעובר את המיד-לייף קרייסס הכי נורא שיש, ומחליט בסוף חייו 'טו ברייק באד', להפוך לפושע".
לא חשבתי שיהיו יסודות אוטוביוגרפיים בעלילה הזאת.
"האמת היא שלפעמים אני מרגיש שוולט הוא האלטר אגו שלי - גם אני כבר בן 41 וגם אני כל חיי הייתי בן טוב ואזרח טוב, ותהיתי איך זה יהיה להפר את החוק. לעולם לא הייתי עושה את זה בעצמי, בעיקר מפני שהייתי מפחד להיתפס. אבל כיף לכתוב על דברים שמפחידים אותך".
לא חששת שיהיה קשה להזדהות עם דמות שעושה מעשה כזה קיצוני?
"מאוד. הסיפור הזה ריגש אותי ככותב, ובכל זאת אני כל הזמן מופתע מכמה שאנשים אחרים מתחברים אליו. זה כנראה מכיוון שהתמזל מזלנו להשיג לתפקיד הראשי את בריאן קרנסטון. הוא שחקן נהדר, והאנושיות שלו מאפשרת לנו לפחות להבין למה הדמות עושה את מה שהיא עושה, גם אם אנחנו לא מסכימים עם זה".
וינס גיליגן צודק - בריאן קרנסטון, השחקן המבריק שמגלם את וולט, אחראי ללא מעט מההצלחה של הסדרה המשובחת. וינס ובריאן מכירים עוד מהימים שהראשון שימש כותב מרכזי ומפיק בפועל ב"תיקים באפלה", ויחד הם בנו את הדמות הראשית המעורערת.
וזה הצליח - קרנסטון מועמד השנה לאמי על תפקיד שחקן ראשי בסדרת דרמה. "בריאן היה הבחירה הראשונה שלי לתפקיד", מספר גיליגן. "ב'תיקים באפלה' הוא עשה תפקיד לא קל - קצת כמו וולט - דמות שעושה הרבה דברים מפוקפקים, גזענית, אדם מרושע, ובכל זאת, כשהדמות מתה בסוף הפרק הצופה היה צריך לרחם עליה ולהרגיש כלפיה סימפתיה, כך שהיינו זקוקים לשחקן מעולה. ובריאן פשוט הדהים אותי. אמרתי 'מי זה? אנחנו חייבים לשכור אותו'".
לקרנסטון יש עבר טלוויזיוני עשיר - הוא גילם, בין השאר, את דמותו של האל, האבא המטורף ב"מלקולם באמצע", וכמובן היה ד"ר טים ווטלי, רופא השיניים ב"סיינפלד". "רציתי את בריאן קודם כל בגלל שהוא שחקן נפלא", מסביר גיליגן, "אבל האמת היא שזה תמיד עוזר שיש שם ידוע שהצופים מכירים ואוהבים כשאתה רוצה שישימו לב לסדרה שלך".
ולא הפריע לך שרגע לפני הוא כיכב בתוכנית לכל המשפחה?
"ידעתי שיש לו את טווח המשחק כדי להפוך לדמות שונה לחלוטין. בריאן יכול לעשות כל דבר, הוא כמו זיקית, בכל תפקיד הוא נראה כמו אדם אחר לגמרי".
ואכן, למרות שפרצופו של קרנסטון מוכר מעשרות סדרות וסרטים, קשה מאוד לזהות אותו ב"ברייקינג באד". וזו בדיוק היתה הכוונה של קרנסטון כשעיצב את וולט.
"זו דמות נהדרת שאתה יכול פשוט לצלול אליה וללכת לאיבוד בתוכה", מספר קרנסטון בראיון מהסט, שאליו הגיע חודש לפני תחילת הצילומים משום שהוא מביים את הפרק הראשון בעונה השנייה. "כבר כשקראתי את התסריט לראשונה התחלתי לדמיין איך הדמות תראה, איך היא תלך, מאפיינים פיזיים.
האיש הזה מרגיש מנוון, אז עליתי במשקל, הגעתי ל-84 ק"ג, עור לבן בצקי ולאב הנדלס,
אז ביקשתי שילבישו אותי בצבעים שיגרמו לי להתמזג עם הקירות. צבעי חול, אפור, בז' וצהוב-חיוור, שגרמו לי להיעלם. אין שום דבר בולט באיש הזה, הוא ממוצע בכל מובן. חוץ מזה המאפרת הוציאה לי את הצבע מהפנים ומהשיער. ואז גידלתי את השפם הזה. בדרך כלל שפם גורם לגבר להיראות גברי, ובגלל זה דיללנו אותו עד שהוא נראה אימפוטנטי ממש. אחד העיתונאים בארה"ב התייחס לשפם כאל זחל מת. זה מושלם. גם אני בקושי מזהה את עצמי במראה".
הסכמת מיד לעשות את התפקיד?
"לגמרי. זה לא ממש ידוע, אבל רוב השחקנים שמקבלים תסריט מתאכזבים. מאוד הופתעתי לקרוא תסריט שממש זרם. קראתי אותו מהתחלה ועד הסוף בבת אחת, שזה נדיר מאוד. בדרך כלל אתה קורא כמה עמודים ואומר 'או גאש, איי דונט נואו', ועובר הלאה. אני חושב שלא תכננתי לעשות עוד סדרת טלוויזיה, אבל התסריט של 'ברייקינג באד' פשוט כתוב כל כך טוב שלא יכולתי שלא לחלום בהקיץ על הדמות. ואז פתאום מצאתי את עצמי חולם עליה גם בלילה".
אחרי "מלקולם באמצע" בטח חיפשת תפקיד שיהיה שונה לחלוטין.
"האמת שכן. היה מאוד כיף לגלם את הדמות של האל במשך שבע שנים, אבל זה הספיק לי והגיע הזמן להתקדם. לא הייתי טיפש מספיק לחשוב שאני אקבל הזדמנות לעשות עוד סדרה שכתובה כל כך נהדר. אני בר מזל. כל חבריי השחקנים מקנאים בי".
בצדק, אתה גם שיחקת ב"סיינפלד".
"או, יה. העבודה ב'סיינפלד' היתה פשוט מתנה. באתי לעשות פרק אחד ובסוף עשיתי שישה - ואני נראה שונה לגמרי בכל אחד מהפרקים כי באותו זמן עשיתי סדרות אחרות, פעם שיער ארוך, פעם קצר, פעם זקן.
הפרק הכי טוב בעיניי הוא זה שבו ג'רי מתעצבן שהתגיירתי כי בעקבות זה יכולתי לספר את הבדיחות. לארי דיוויד הוא איש מבריק שיודע להשתמש בשחקנים האורחים שלו כמו שצריך. זה בעצם הדבר היחיד ששחקנים יכולים לעשות כדי לשלוט בקריירה שלהם - לזהות חומר שכתוב היטב, כמו הדמות שגילמתי ב'סיינפלד' וכמו וולט, שזו דמות שכתובה מצוין. אני לא חושב שאי פעם ראיתי בטלוויזיה דמות שמשתנה לחלוטין כמו שהוא משתנה. שחר, את ראית כזה דבר?"
בדרך כלל זה קורה לאט יותר.
"רוב הדמויות בסדרות טלוויזיה נשארות לגמרי אותו דבר לאורך הסדרה, ואם הן משתנות אז לא בכזו דרסטיות. זה מרתק בעיניי".
עשית תחקיר כלשהו לפני הצילומים?
"התחקיר היחיד שרציתי לעשות היה על הנושא של הכימיה, אז עקבתי אחרי פרופסור לכימיה במשך כמה ימים. זה בעצם הדבר היחיד שוולט מכיר. הוא לא יודע כלום על עולם הפשע או על סוחרי סמים או על איך זה להיות חולה סרטן. אז גם אני לא רציתי ללמוד שום דבר מזה. רציתי לתת לעצמי לגלות את הדברים לראשונה יחד עם הדמות".
אתה מצליח להישאר שפוי בתוך הדמות הזאת?
"אני במקצוע הזה כבר 29 שנים, ואני חושב שמה ששומר על שפיותי זה היכולת לצאת מהדמות כשאני מסיים את יום העבודה. כשאני בצילומים אני מאוד בתוכה ומנסה להבין מי היא, אבל ממש לא הייתי רוצה לקחת את וולט ווייט איתי הביתה".
כמו כל סדרה שווה באמת, גם "ברייקינג באד" עברה מסכת של תלאות עד שמצאה את מקומה על המסך. גיליגן הציע את הרעיון שלו לשלוש רשתות הכבלים הגדולות - HBO, FOX ושואוטיים - ושלושתן ענו לו בשלילה.
"באותה נקודה אמרתי לעצמי 'כמה חבל שהתוכנית הזאת נגמרה לפני שהיא בכלל התחילה'", נזכר גיליגן. "אבל למזלי הסוכן שלי שלח את התסריט של הפיילוט לרשת כבלים בשם AMC, אמריקן מובי קלאסיקס, ואני לא ידעתי באותו שלב שהם עומדים לצאת עם תוכן מקורי מתוסרט. אמרתי לסוכן שלי 'מה? למה אתה שולח את זה ל- AMC?', וירדתי עליו נורא.
אמרתי לו: 'אולי פשוט תשלח את זה לפוד נטוורק, הרי זו סדרה על בישול סמים, אחרי הכל'. בסוף התברר שזה היה צעד חכם מאוד מצדו. AMC הגיבו טוב מאוד לפיילוט ויצרו איתי קשר. ואני הייתי מוכן לעשות את הסדרה בכל מקום שירצה אותה".
רשת AMC היתה עד לא מזמן ערוץ כבלים נידח ששידר בעיקר סרטי ענתיקה לצד קומדיות טראשיות. ואז הגיעה "מאד מן" ("הגברים של מחוז מדיסון") - הסדרה המתוסרטת הראשונה בערוץ, שכבשה את מבקרי ארה"ב בסערה וסימנה את AMC כשחקנית ראויה במפת הטלוויזיה האמריקאית.
"הפגישה הראשונה שלי עם מנהלי AMC היתה לפני ש'מאד מן' עלתה לאוויר", מדווח גיליגן. "בכלל לא ידעתי שהם עושים סדרות, ובכנות חשבתי שלא ייצא מזה כלום ואמרתי 'טוב, לפחות אני אקבל משקה של 14 דולר בחינם', כי נפגשנו בבר של מלון בלוס אנג'לס. והנה, יצא מזה הרבה יותר ואני מאושר. אני מרגיש שהגעתי בתחילתה של רשת נפלאה שעומדת להיות כמו HBO".
מההתחלה היה לך ברור שאתה הולך לכבלים?
"מעולם לא עלה בדעתי לקחת את הסדרה לרשת, משום שהמטרה של הרשתות כאן היא לשדר למספר הרב ביותר של אמריקאים, ולכן הם לא יכולים לעשות שום דבר שונה או אדג'י במיוחד. CMA הם שותפים נפלאים כי הם אף פעם לא ניסו לעשות את הסדרה פחות קיצונית ממה שהיא צריכה להיות".
לא הגבילו אתכם בכלום?
"אין הגבלה על מה שאנחנו יכולים לספר, שזה הדבר הכי חשוב מבחינתי. יש הגבלות מסוימות על שפה
וולגארית ועל עירום וגם על אלימות. כאן באמריקה שפה גסה ועירום מפריעים לגופים המשדרים הכי הרבה".
ואלימות פחות.
"אני יודע, זה לא הגיוני בעיניי. ל- AMC כמו לכל גוף משדר יש חוקים, ובניגוד לרשת כבלים בתשלום כמו HBO, שיכולה להראות כל מה שהיא רוצה, AMC מדורגת מגיל 14 ומעלה, מה שאומר שאפשר להראות רק כמות מסוימת של שפה גסה. אני חושב שהם מנסים להשיג דירוג MA (מגיל 17 ומעלה - ש.א), שיאפשר להם יותר מרווח פעולה, אבל עד שזה יקרה יש כל מיני הגבלות לא נוראיות".
איך זה עובד? יש מילים מסוימות שאסור לומר?
"בדיוק ככה. למשל בעונה הראשונה היה מותר להגיד 'שיט' שש פעמים בפרק, ועכשיו שלחו לנו מזכר שאומר שמותר רק ארבע פעמים, ואני לא יודע איפה איבדתי את שני השיטים שלי. ויש גם רשימת מילים שאסור לומר בכלל. את תצחקי אם תקראי את המזכר הזה, זה מאוד ביזארי ואקראי.
בשלב מסוים אתה מפסיק לחשוב על כמה שזה מגוחך. אלה חוקים שלצערי הרב צריך פשוט לציית להם, ובכל זאת אני מתווכח לגביהם לעתים קרובות. אבל אני רגיל להגבלות שיש ברשת לאומית אחרי שעבדתי שבע שנים ב'תיקים באפלה', ששודרה בפוקס, אז מבחינתי זה שיפור ואני לא יכול להתלונן יותר מדי".
אחרי העבודה ב"תיקים" גיליגן לא מיהר לחזור לטלוויזיה. את ארבע השנים האחרונות הוא בילה בשכתוב התסריט לסרט "הנקוק" בכיכובו של וויל סמית, שיצא רק עכשיו לקולנוע.
"זה תסריט מקורי של מישהו אחר, ואני רק נשכרתי כדי לעבוד עליו קצת", הוא מספר. "אחרי ש'תיקים באפלה' הסתיימה הייתי מותש לחלוטין והיה טוב שלקחתי כמה שנים של מנוחה יחסית. זו היתה חוויה קשה והחלטתי שבעתיד אנסה לא לכתוב סדרה כזו.
בסדרות מסתורין, כמו 'אבודים' למשל, מגיעה הנקודה שבה הצופים דורשים תשובות וקשה לספק אותן. קשה לגרום לסוף של התעלומה להיות מרגש ומעניין כמו שההתחלה היתה. אבל למרות הכל 'תיקים באפלה' היתה חוויה לימודית בשבילי, ואני זוכר אותה בחיבה.
רק כשחשבתי על הרעיון ל'ברייקינג באד' ידעתי שזה הזמן לחזור למסך הקטן, ועכשיו אני נזכר כמה שזו עבודה מפרכת. אתה עובד כל הזמן וזה שוחק נורא, אבל הטלוויזיה היא מקום נהדר לכותבים כי כאן הכותב הוא הבוס. בקולנוע יש לך הרבה יותר זמן לעצמך, אבל אתה בעצם שכיר חרב. זה פחות מספק מבחינה יצירתית".
הרבה כותבים מעדיפים את הטלוויזיה בגלל זה.
"את צודקת. הלוואי שהיינו עובדים כמו בבריטניה. שם בסדרת טלוויזיה יש שישה-שמונה פרקים בשנה, ואז לכותבים יש זמן לעשות דברים אחרים. לי יש מזל שאנחנו עושים רק 13 פרקים בעונה, בעוד שבנטוורק אתה עושה בערך 24 פרקים. זה משוגע לגמרי, גם 13 זה המון בשבילי כרגע".
העונה הראשונה של "ברייקינג באד" יצאה קצרה כמו שגיליגן אוהב - שבעה פרקים בלבד. אבל האמת היא שזה אפילו לא היה בכוונה: שני פרקים נוספים קוצצו בגלל שביתת התסריטאים. "לא זכינו לסיים את העונה כמו שרצינו, אבל בדיעבד זה יצא לטובה", חושף גיליגן. "אני מצטער שהיתה שביתה, זה דבר נוראי, אבל אני שמח שלא סיימנו כמו שתכננו. כתבנו קליף-האנגר גדול מאוד בפרק האחרון שהיה ממש תוקע אותנו והופך את הכתיבה בעונה השנייה למסובכת הרבה יותר. עכשיו אנחנו חופשיים ללכת בכיוון אחר".
אבל זה נראה כאילו העונה נגמרת באמצע.
"אני מבטיח לך שבעונה השנייה אנחנו ממשיכים ממש מאיפה שהפסקנו. הצופים לא יישארו במתח, הם יגלו מה קורה הלאה".
אם תצא ממנו חי. "כתבתי את 'ברייקינג באד' לפני שבכלל שמעתי על 'העשב של השכן'", ממהר גיליגן להדגיש. "הם יצאו הרבה לפנינו, אבל אני כנראה חי בבועה. אין לי שואוטיים בבית (הרשת שמשדרת את 'העשב' - ש.א)".
וצפית בסדרה מאז?
"ראיתי את הפיילוט, ונראה שזו סדרה טובה מאוד. אבל חוץ מהדמיון העלילתי הבסיסי שתי הסדרות בעיניי הן כמו תפוחים ותפוזים, מבחינת הטעם הן שונות לגמרי. אני תמיד דואג שאנשים בצוות הכתיבה של 'ברייקינג באד' יצפו ב'עשב של השכן' כדי להגיד לנו מה כבר נעשה שם. בשבוע שעבר אמרתי 'למה שלא נשים את וולט על סגוויי?', ואז מישהו בחדר אמר 'רגע, אני חושב שכבר עשו את זה ב'העשב של השכן''. אז מחקנו את זה מיד מהלוח".
מה אתה בכל זאת רואה בטלוויזיה?
"אני צופה בדיסקברי, בנשיונל ג'יאוגרפיק ובערוץ ההיסטוריה, וגם בפוד נטוורק, למרות שאני לא מבשל בכלל. סדרות אני כבר כמעט ולא רואה. זה לא שאין סדרות טובות, יש הרבה, אני פשוט מבלה את כל היום בניסיון למצוא עלילות בדיוניות, אז בבית אני מעדיף לצפות במציאות, בנון פיקשן".
אתה חושב שכל רשתות הכבלים סירבו לסדרה שלך בגלל הדמיון העלילתי ל'העשב של השכן'?
"ייתכן. אני לעולם לא אדע את האמת כי בהוליווד אנשים לא אוהבים להגיד אותה. לפעמים אתה רק רוצה שהם יסבירו שהם לא אוהבים את הסדרה, או שהיא מזכירה להם סדרה אחרת או שהם לא מאמינים בה, אבל הם חוששים לפגוע ברגשותיך. אין לי מושג למה דחו את 'ברייקינג באד', אבל אני באמת מרגיש שהגורל שיחק תפקיד בסדרה הקטנה שלנו, ושאנחנו נמצאים במקום שנועדנו להיות בו.
כשהצעתי את 'ברייקינג באד' ל- XF אחד מהבוסים שם אמר לי 'זה נשמע קצת כמו 'העשב של השכן'". ואני אמרתי 'מה זה?'. אבל בסך הכל אני שמח שלא שמעתי על 'העשב' מוקדם יותר, כי חשוב לי מאוד להיות ייחודי ואני חושש להיות מושווה לאחרים, ולכן כנראה הייתי נבהל אם הייתי יודע עליה קודם לכן. אולי אפילו הייתי הולך ועושה משהו אחר במקום. מזל שהדברים הסתדרו ככה".
נא להמתין לטעינת התגובות
