במלחמה כמו במלחמה: ערב מוזיקה נסיונית בלבונטין
אלקטרוניקה אלימה, נאום תוכחה פסיכוטי והיפנוטיות מהורהרת. ערב "גוג ומגוג" שנערך אתמול בלבונטין הציג ארבעה הרכבים שנתנו פירוש אישי לסוף העולם
גוג ומגוג צילום: יח''צ
גם אתמול במועדון הלבונטין התרחשה מלחמה, אבל מסוג אחר, מלחמה בחוקים מקובלים של מוזיקה, של מקום ושל זמן. לאורך ערב שכונה בשם "גוג ומגוג" התקיימו ארבע הופעות שעיצבו, כל אחת בדרכה, את הרעיונות של סוף העולם, של מה שמוביל אליו ומה שנותר אחריו.
העוצמה של הערב הייתה נעוצה בקונספט ואיתו אווירת אנטי מאד ברורה. חיבור ההופעות יצר רצף מסקרן, תודות לחוט מקשר והנושא המוגדר אך המורכב שביכולתו לעורר את הדמיון. דווקא נושא תחום יכול היה להקל על התחברות אל הרכבים שלא תוחמים את היצירה שלהם. כך ערב כזה יכול היה לפנות לקהל רחב יותר, שלא תמיד מתחבר או מוצא את מקומו בתוך הכיאוטיות וחוסר הכיוון של ההרכבים הללו.
את הערב פתחה, בקירו הצדדי של המועדון, טקסיות קודרת של סבן מורגס (Seven Morgues). מה שהתחיל ברחש של תלישת דפים וקימוטם אל תוך המיקרופון לכדורי נייר, המשיך לשילוב המיית אלקטרוניקה עדינה וקרה עם צלילי גיטרה אקוסטית חמים וגובה בנאום תפילה של העומד בראשם. הספתח של סבן מורג'ס היה מהורהר והיפנוטי, תחושה שנשברה לרסיסים עם תחילתה של ההופעה הבאה.
מי שקטע את האווירה ההיפנוטית היה תום טללים. טללים בנה חומת רעש שנשמעה אגרסיבית ואלימה. הוא עמד על הבמה המרכזית ונראה כאילו נקבר מאחורי ערימות ברזלים וציוד מוזיקלי. בשלב מאוחר יותר, התפרצו לבמה בפתאומיות שני טיפוסים. הראשון, דתי בכיפה וציציות לבנות, השתלט על עמדת המיקרופון והחל לזעוק טקסטים על מוות, אימה, אקטואליה ומשמעותו של הסוף. השני, חמוש במסכה ומוט ברזל, היכה נמרצות בערמות הברזלים על הבמה, ומדי פעם הזדעק גם הוא. בסופו של דבר, השלושה הפיקו נאום תוכחה היסטרי, תזזיתי ועל גבול הקרקסי.
לכשסיימו, תשומת הלב הופנתה אל צד הבמה. שם, כשהם מכונסים ליד שולחן קטן, ישבו אלכס דרול , אורי ליכטיק וגיא בכר ויצרו בליל מטריד, או אולי מוטרד, של קולות ורחשים אלקטרוניים ואנושיים, כשהם מוצאים לשם כך שימוש גם בחבית ברזל קטנה. המייצג הקקפוני לפניהם היה אמנם רועש בהרבה, אבל עדיין לא הצליח לרקוח כמויות עצומות כאלה של רעל.
את הערב חתמו גל ומאורין (תדר), שניהם ישבו על הבמה המרכזית בישיבה מזרחית שלווה מאחורי מקלדות גדולות, שהונחו על שולחנות עטופים במפות שחורות. השניים השמיעו דקות ארוכות של אלקטרוניקה רפטטיבית שלא התרוממה ולא ייעדו לה להתרומם. בתוך האלקטרוניקה המתבודדת הזו מצא חלק גדול הקהל, כבר ישוב על רצפת המועדון, נקודות אחיזה דמיוניות, חלקו גם מתנועע לצלילי חוסר הצליל.
כל אחד מההרכבים שהופיעו אתמול בערב הצליח להעניק לרעיון "גוג ומגוג" פרשנות אחרת. הפרשנות של סבן מורגס הייתה מעודנת, והפרשנות של חבורת תום טללים הייתה פסיכוטית; של אלכס דרול, בהיפוך גמור - מופנמת, בעוד שהפרשנות של גל
ערב "גוג ומגוג" הופק על ידי עירד לי והלייבל תופת פרופט.
נא להמתין לטעינת התגובות
