אין דין, יש Dane: ראיון עם וורל דיין
מחר תופיע להקת המטאל האמריקאית נוורמור במועדון התיאטרון. וורל דיין, סולן הלהקה, חובב סיקסטיז בעל כורחו וטבח לעת מצוא, מרביץ לקראת ההופעה קצת הסטוריה בזמן הקפצת מחבתות וחולם על פירגון מפול סיימון. אגב, פיטר מרפי כבר אצלו בכיס
אלבומם האחרון והשישי במספר של נוורמור, “This Godless Endeavor”, יצא לפני ארבע שנים. אלבומם החדש, “The Obsidian Conspiracy”, ש"הולך להיות מאד נוורמור", לדבריו, עומד לצאת בשנה הבאה. כן, זה לקח לא מעט זמן.
"בין 2005 עשינו אינספור סיבובי הופעות וניגנו בכל מקום שיכולנו. אחרי שנים של סיבובי הופעות מתמשכים הרגשנו שאנחנו קצת עייפים, והיינו זקוקים להפסקה קצרה. ההפסקה הקצרה הזו הפכה להפסקה ארוכה, ואז ג'ף (לומיס, גיטריסט הלהקה. ל"ל) ואני החלטנו שאנחנו רוצים להקליט אלבומי סולו כדי לעשות משהו שונה ולהוציא אותו מהמערכות שלנו.
"אז עשינו את זה, וגם זה לקח קצת זמן, ואני מניח שאחרי שסיימנו עם זה פתאום היכתה בנו העובדה שבאמת עבר המון זמן מאז האלבום האחרון של נוורמור. אנחנו עובדים עליו עכשיו ואנחנו ניכנס לאולפן באמצע אוגוסט. השירים יוצאים ממש טוב ואני די בטוח שאף אחד לא יהיה מאוכזב מהתוצאה למרות שזה לקח זמן.”
למה בחרת להקליט אלבום סולו ולא לבצע את השירים שבו עם נוורמור?
"רציתי לעשות משהו קצת שונה. שיהיה לו פיל של רוק, אבל שיהיה עדיין הבי מטאל. וזה בגלל שאני אוהב את הקלאסיקות, ודברים חדשים יותר כמו טי-פארטי שכבר התפרקו והיו אחת מהלהקות האהבות עליי. רציתי לעשות משהו שמתחבר יותר למבני שירים ופחות למוזיקה טכנית. זו הייתה חווית לימוד מצויינת, למדתי המון ואני בהחלט הולך להביא מהדברים האלה לאלבום החדש של נוורמור.
"אותו
בעמוד המייספייס האישי שלך המוזיקה שלך מוגדרת כ"גותי". האמנם?
"אני לא יודע אם זה "גותי". מן הסתם אני מושפע מדברים שהקשבתי להם כשהייתי צעיר. הייתי מעריץ גדול מאד של באוהאוס, סיסטרס אוף מרסי וכל הדברים האלה, אבל באותו זמן הקשבתי לסלאייר ומטאליקה. אני חושב שיש שם משהו מכל דבר, אבל כן, תמיד היה בי קצת מה”גותי”.”
אז מה ההבדל בין וורל דיין, אמן הסולו, לבין וורל דיין הסולן של נוורמור?
"באלבום הסולו הדגש הוא יותר חזק על הווקאלס. בנוורמור הדגש הוא קצת יותר על גיטרה אבל כולם מעורבים ויש להם נקודות חוזקה. כשג'ף עשה את האלבום שלו הדגש היה על הגיטרה, וכך זה היה אמור להיות. כך שאצלי הרבה מהפוקוס היה על הווקאלס, והיה בזה משהו מאד משחרר.”
הולך להיות אלבום שני?
"כן, בהחלט. אני לא יודע מתי, אבל חצי מהשירים כבר כתובים. כרגע הפוקוס שלי הוא נוורמור אז אני לא דואג לזה. כשיגיע הזמן כן, זה יקרה.”
איך החבר'ה בלהקה הגיבו כששמעו שאתה מעוניין להקליט אלבום משלך?
"כולם תמכו מאד. המתופף שלנו (וואן וויליאמס. ל”ל) עשה סוג-של אלבום סולו, ג'ף החליט שהוא גם רוצה לעשות, וג'ים שפרד, הבסיסט, גם מדבר על לעשות פרוייקט סולו בעתיד. כשאתה עובד עם אנשים הרבה זמן זה תמיד טוב לצאת החוצה מידיי פעם ולעבוד עם אנשים אחרים, כי זה נותן לך פרפסקטיבה והערכה לאנשים שאתה עובד איתם כל הזמן.”
היית מרגיש בנוח להכין כזה אלבום אישי עם נוורמור? אחרי הכל, כבר עשית אלבום אישי מאד עם "דרימינג ניאון בלאק".
"דרימינג ניאון בלאק" היה אלבום קונספט, והרבה להקות שאני מעריץ עשו להקות אלבומי קונספט ובהמשך הקריירה שלהם החליטו לשחזר את ההצלחה ולעשות חלק 2 לקונספט שעשו בעבר, ולפעמים הוא לא תמיד שיחזר את ההצלחה של הראשון. אני לא יודע אם ארצה לעשות אלבום קונספט שהיה כל כך אישי. זה פשוט ייקח את הייחוד של האלבום ההוא.”
אז אתה חושב שהכוח האמיתי של נוורמור הוא בנושאים כלליים יותר?
"אני לא יודע. הרבה אנשים חושבים ש"דרימינג ניאון בלאק" הוא האלבום הטוב ביותר שלנו. חלק מהאנשים מעדיפים קונספטים עמוקים ואישיים, בעוד חלק מהאנשים פשוט רוצים לשמוע מוזיקה כשהמילים לא יורדות לעומק כל כך אישי וקודר. אבל המילים הן שם בכל השירים שלנו בשביל אנשים שכן רוצים להתעמק בהן.
"יש הרבה מאד מטאליסטים שמקשיבים למוזיקה הזו רק בגלל הכוח שלה. הם שומעים את את המילים, כן, אבל לא ממש מייחסים להן חשיבות. ויש את אלה שרוצים לנתח אותן ולהקשיב ממש מקרוב. אני מקבל מיילים מאנשים שעושים עבודות בקולג' על הטקסטים מהאלבומים שלנו. איך עושים דבר כזה, וואו! אלה אנשים שממש מקשיבים מקרוב ומעריצים ממש גדולים.”
באלבום הסולו שלך יש התייחסות שלילית לסמים ולהתמכרויות, אבל מספר שירים של נוורמור הם פרו-סמים, או לפחות נגד חוקים מגבילים הנוגעים להם. איך אתה מסביר את הניגוד הזה?
"ובכן, זה כמו כל דבר אחר. חלק מהאנשים יכולים לשתות אלכוהול ואין להם בעיות, וחלק מהאנשים פשוט שותים עצמם למוות. ואותו הדבר עם סמים. חלק האנשים יכולים להסתדר איתם, וחלק אנשים פשוט מאבדים את זה. קחי לדוגמא את סיד בארט מפינק פלויד, הוא איבד את עצמו לחלוטין מלקחת יותר מידיי LSD. יש הרבה ויכוחים בנוגע לסמים קלים – אם מריחואנה צריכה להיות חוקית באמריקה. אני באופן אישי חושב שהיא צריכה להיות.
"אני לא מעשן מריחואנה, אבל אני חושב שלכל אחד יש את הזכות לבחור מה הוא מכניס לגוף שלו. אני לא חושב שהממשלה צריכה להגיד לך מה לעשות עם הגוף שלך, ובאופן מסויים זה יכול להתייחס להרבה דברים ולא רק לסמים. אנשים צריכים לעשות את ההחלטות שלהם בעצמם ולא פוליטיקאים שיגידו להם לא להכניס את זה לגוף כי זה רע. זה מגוחך לקבוע שלמריחואנה יש אפקט כל כך נורא על הגוף. היא הרי צומחת מהאדמה, היא הונחה כאן בגלל סיבה. הונחה על ידי מי? אני לא בטוח.”
סנקצ'וארי (Sanctuary), להקתו הראשונה של דיין, הוקמה ב- 1985 בסיאטל, ואלבומה הראשון הופק על ידי דייב מוסטיין של מגהדת', איתו דיין בקשר עד היום. “למדתי המון ממנו", הוא מספר, “יש לי כבוד ענק אליו כי סביר להניח שלא הייתי מדבר איתך עכשיו אילולא הוא.” לגבי אופיו הסנסציוני של אדום השיער דיין בוחר לתמצת. “שומעים המון דברים עליו", הוא ממשיך, “אבל כשמכירים אותו אישית הוא לא הבן-אדם שקוראים עליו במגזינים. הוא שונה. כן, יש לו את הרגעים שלו, אבל בדיוק כמו לכל אחד אחר.”
עם עלייתו של הגראנג' בתחילת שנות התשעים, המטאל- שנותר עוד כסממן של שנות השמונים נקבר כמעט כליל תחת ערימת חולצות פלאנל משובצות. זו הייתה גם הנקודה בה 'אפיק', חברת התקליטים של סנקצ'וארי החלה לוחצת על הלהקה לשנות כיוון ל"אלטרנטיבי" ומרוכך יותר, ולהתאים לרוח התקופה.
לא כל חברי הלהקה הסכימו לשינוי – ודיין ביניהם – וכך הוקמה נוורמור ב-1991, יום אחד בלבד אחרי שסנקצ'וארי התפרקה כשבאמתחתה שני אלבומים בלבד. שלושה חברים המשיכו מלהקת האם – דיין, ג'ף לומיס וג'ים שפרד – ואלבומם הראשון בתצורתם החדשה יצא ארבע שנים מאוחר יותר. לבסיס הת'ראשי של להקתם הקודמת הוסיפה נוורמור במשך השנים אלמנטים של מטאל מלודי ואגרסיות מודרניות יותר של גרוב ודת' מטאל. על כל אלה ניצח קולו של דיין, אמוציונלי, דרמטי ופומפוזי אבל אגרסיבי באותה מידה.
אם סנקצ'וארי היו קיימים כיום, וביחס לשינוי שעברה תעשיית המוזיקה מאז, אתה חושב שהייתם יכולים להמשיך בלי לייבל?
"אני לא בטוח. אני חושב שנוורמור קיבלה את ההתחלה שלה בגלל סנקצ'וארי. השתמשנו בקישור הזה בין סנקצורי לנוורמור בשביל לקבל תשומת לב, וזה עבד מאד. כשקיבלנו חוזה עם 'סנצ'ורי רקורדס' הבחור שהחתים אותנו היה מעריץ גדול של סנקצ'וארי ועבד בתור A&R . כיום הוא המנהל של "בלאברמאות'” (אתר חדשות המטאל הגדול ברשת, ל”ל), הוא החתים אותנו לפני שהוא עזב להקים את האתר.”
ציפית שהייפ כזה ינחת על סיאטל?
"לא ציפיתי. זה הפתיע את כולם, למען האמת. זה היה קשה בשבילנו אז, כי נוורמור רק התחילה ואף אחד לא רצה לשמוע עלינו, בתור להקת מטאל. מאד קשה היה למצוא הופעות בשבילנו בסיאטל באותה תקופה. היינו חייבים לנגן במועדונים בפרברים ומקומות קטנים יותר, כי הגדולים ניגנו גראנג'. אבל תמיד היו לנו הרבה אנשים בהופעות בגלל הקשר לסנקצ'וארי.
"כולם היו אובססיביים לסאונד החדש הזה, ולאנשים בתוך זה לא היה שום כבוד למי שניגן מטאל. מטאל הייתה מילה מלוכלכת. זה לא משנה כמה מוכשר אתה, אם היית מטאל אנשים זילזלו. יש לי זיכרון מסוים מאד: עבדתי בבר בעיר התחתית בסיאטל ואחרי שעות העבודה פגשתי שם בחורה. דיברנו, שתינו קצת והיא שאלה אותי,” אז אתה מנגן בלהקה?” ועניתי כן. והיא שאלה, “ איזו מוזיקה זו?” ועניתי הבי מטאל. והיא אמרה לי: “איך אתה מסוגל להודות בזה?!” ואמרתי לה, היי, אני עובד פה, עופי לעזאזל מהבר הזה! זו הייתה הגישה אז, לאנשים לא היה כבוד למוזיקה כבדה. הם רצו לשמוע את מה שהיה בטרנד, רצו לשמוע נירוונה, מאדהאני. תודה לאל שהיה לנו את אליס אין צ'יינס שהיו די מטאל, ואני עדיין אוהב את הלהקה הזו.”
אז אתה חושב שגראנג' היה נקודה בזמן או סגנון מוזיקלי?
"נקודה בזמן. אני חושב שזו הייתה יותר תצוגת אופנה מאשר סגנון מוזיקלי, למען האמת.”
בנוורמור אתם משלבים אלמנטים של מטאל מסורתי יחד עם אלמנטים חדשים יותר. היית מגדיר אתכם כלהקת מטאל מסורתי?
"אני לא בטוח, אני חושב שאנחנו משלבים כל כך הרבה אלמנטים של סגנונות שונים שזה קשה להצביע על הסגנון שלנו. אנשים מתווכחים על זה כל הזמן, על הקטגוריה שלנו. ואני חושב שזה היופי של הדברים שלנו. אנשים לא יכולים להגיד "אה, הם סתם להקת פרוגרסיב מטאל" או "הם סתם להקת מטאל מסורתי". אף אחד לא ממש יכול לנקוב בסגנון הספציפי שלנו, ואני חושב שזה הדבר הכי טוב בנוורמור. אנחנו בלתי ניתנים להגדרה בכל הנוגע לקיטלוגים של תתי-ז'אנרים".
הרבה מהטקסטים או בחירות הביצועים של דיין חבים את קיומם לשנות השישים. זה הפתיע בצורת קאבר ל-”White Rabbit” של ג'פרסון איירפליין שביצע עוד בימיו עם סנקצ'וארי, ומתבטא במלוא תפארתו בשיר שהוקדש לכהן ה-LSD טימותי לירי. “טימותי לירי, היכן אתה, העולם זקוק לך, אנחנו מתמוטטים" הוא שר באלבומם הראשון של נוורמור, שיצא שנה לפני מותו של לירי ב-1996.
“כשלמדתי בקולג' לקחתי קורס בדתות והתחלתי להתעניין בפילוסופיה מהמזרח הרחוק"” מסביר דיין את התלהבותו מהדוקטור חובב הטריפים, “במיוחד ה'טאו טה-צ'ינג' (ספר פילוסופיה סינית. ל”ל). טימותי לירי לקח את כתבי הפילוסופיה העתיקים האלה להודו עם כמה סטודנטים מהאוניברסיטה שלו, ואז הם צרכו כמויות עצומות של LSD וניסו לתרגם את הפילוסופיה מסינית לאנגלית בזמן שהיו מסטולים מהתחת. את התוצאה הוא הוציא בתור ספר שנקרא "Psychedelic Prayers”, ולקח לי המון זמן למצוא אותו, הוא מאד יקר וכבר מחוץ להדפסה מסודרת.
"בשבילי זה היה כל כך ביזארי ומאיר עיניים, להשוות בין התרגומים ולראות מה ההבדלים ולנסות להבין למה הם כל כך שונים. זה דבר כל כך מוזר לעשות, ובגלל זה הוא תמיד סיקרן אותי. הוא היה מישהו שאף פעם לא חשש להגיד מה הוא חושב גם על נושאים שנויים במחלוקת ועשה דברים משוגעים שהיו די מהפכניים.
"ההשפעה היחידה שלא הייתי ללירי עליי היא כמות הסמים שהוא לקח” הוא מעיר. “אני חייב להודות שהתנסיתי עם סמים כשהייתי צעיר יותר, אבל הרבה אנשים צעירים עושים את זה, וזה לא משהו שאני עושה יותר. אני חושב שכולם מתבגרים מהשלב הזה ואם לא או שהם מתים או שהם סתם נעלמים. הוא פשוט אדם מרתק והוא השפיע עליי בכמה שירים. כשזה מגיע להשפעות במוזיקה אני יותר מושפע מסולנים, מהתקופה הקלאסית של המטאל – רוב הלפורד, רוני ג'ימס דיו, אוזי. זה עבורי השילוש הקדוש של זמרי מטאל. אלה היו האיידולים שלי מבחינת שירה. אבל אני חייב להודות שאהבתי גם את ג'ים מוריסון.”
מחוות לסיקסטיז לא כל כך נפוצות בז'אנר שאתה פעיל בו.
"אני הילד הצעיר במשפחה שלי והאחים והאחיות שלי הרבה יותר מבוגרים ממני. הייתי תאונה, ההורים שלי לא ממש צפו אותי. האחות הצעירה ביותר שלי מבוגרת ממני ב- 15 שנים. כשהתבגרתי, בבית הקשיבו לכל המוזיקה הישנה הזו אז זה די נטמע בי, ויש שירים מסויימים שאני אוהב שהם היו מנגנים כל הזמן. שירים ישנים של סיימון וגרפונקל, של הביטלס, ג'פרסון איירפליין, כל השירים הישנים של הסיקסטיז.
"חשבתי אז שנולדתי מאוחר מידיי, אני מניח, רימו אותי. ולא הייתי מבוגר מספיק להיות חלק מהדור ההוא כך שחייתי את השנים האלה דרכם, דרך התבוננות וספיגה של המוזיקה הזו, ומאוחר יותר רציתי לעשות קאברים. באלבום הסולו עשיתי קאבר לפול סיימון והפכתי אותו לממזר, וזה החלק הכייפי בלעשות קאברים. אפשר לנסח את השירים מחדש ולהפוך אותם לשלך וזה החלק בו זה נהיה מרגש.”
אתה עדיין חושב שנולדת מאוחר מידיי?
(צוחק). "תמיד חשבתי את זה, כל החיים שלי. תמיד הסתכלתי על האחים והאחיות שלי וראיתי איזה כיף הם עושים ואני תמיד נשארתי מאחור כי הייתי הקטן, התינוק. ועד היום הזה הם עדיין מתייחסים אליי ככה, כל הזמן מנסים להגן עליי. אני האחרון, ככה זה תמיד עובד במשפחה.”
פול סיימון שמע פעם את הקאבר שעשיתם ל- “Sound of Silence”?
"אני לא יודע, אני ממש הייתי שמח אם כן. אני לא יודע מה הוא יחשוב, כי ממש התעללנו בו. שמעתי אנשים שאומרים שזה פיסת החרא הכי נוראית שהם שמעו, וחלק מהאנשים אמרו שזה קאבר מבריק כי היו לנו את הביצים לקחת את השיר המקורי ולהפוך אותו למשהו שונה לחלוטין. באלבום הסולו שלי הפכתי למטאל את "Patterns" שזה שיר ישן של פול סיימון. זה לא היה שונה דרסטית, אבל היתה לו את הגישה הדומה של להפוך אותו למשהו שהוא כולו שלי.
"אני יכול לספר לך שפיטר מרפי ודניאל אש מבאוהאוס, שמעו את הקאבר ממיני-אלבום שלנו שנקרא "In Memory”. עשינו שם קאבר ל- Silent Hedges/Double Dare שלהם, מתוך "The Skye's Gone Out”. פיטר מרפי היה כאן בסיאטל עם הלהקה שלו, ומישהו מחברת התקליטים שלנו התקשר ואמר שהוא מעוניין שאבוא להופעה כי רוצה לפגוש אותי. הייתי בשוק, כי הוא השפעה מאד גדולה עליי ואני ממש אוהב את העבודה שלו.
"חשבתי לעצמי שהוא בטח רוצה שאני אבוא לפגוש אותו במועדון הזה כדי להגיד לי כמה דפקתי את השיר שלו וכשפגשתי אותו זו הייתה חוויה מדהימה כי הוא אמר לי: "זו הפעם הראשונה ששמעתי קאבר של אחד השירים שלנו שלא נעשה בידי להקת גות' איומה ונוראה". ודניאל אש גם ממש אהב את זה, וזה היה נהדר.”
מה ענית לו? בטח התעלפת.
התנהגתי כמו אחרון המעריצים הטיפשים; “או-מיי-גאד, אני כל כך אוהב את המוזיקה שלך, אתה אוהב את הקאבר שלי, כל כך נפלא לשמוע, תוכל לחתום על כל האלבומים שלי?”
עכשיו פול סיימון צריך לעשות אותו הדבר.
"אם פול סיימון היה אומר לי את אותו הדבר הייתי נלהב מאד, אבל לא נראה לי שהוא הולך לעשות את זה".
מעבר לקו הטלפון נשמעים קולות פצפוץ מהמחבת של דיין. החטיף הלילי יהיה מוכן עוד זמן קצר, אז למה שלא נדבר קצת על אוכל? “הייתה לי מסעדה בסיאטל", הוא מספר, “אבל הייתי צריך לבחור בין מוזיקה ובין לעבוד 24/7 במסעדה, אז סגרתי אותה. אני טבח טוב, במיוחד אוכל איטלקי, וזה משהו שאני אקח איתי תמיד. אני אוהב לבשל". ולא רק; לביקור הקרוב בישראל יש תועלות קולינריות משלו. “אנחנו מאד מתרגשים לבוא ולנגן בישראל. צפו להופעה אנרגטית, סוג של בסט-אוף. אנחנו ננגן גם שיר אחד חדש. אני גם מתכוון לאכול כמה שיותר מהאוכל המקומי. אני תמיד אוהב אוכל מקומי". שיהיה לבריאות, בתיאבון ולילה טוב.
***
נוורמור יופיעו מחר (שלישי, 28 ביולי) במועדון התיאטרון, יפו, 21:00.
נא להמתין לטעינת התגובות
