מדף הספרים של גילי שנית
גילי שנית, מנהלת הזירה הבין תחומית לשעבר והבמאית של "בעל הריחיים והטוחן" שעולה בימים אלה במשכן לאמנויות הבמה מספרת על אהבותיה הספרותיות. ממרגרט דיראס ועד ש"י עגנון
בעל הריחיים והטוחן צילום: נמרוד שנית
דיראס נודעה לציבור בעיקר בעקבות הסרטים "הירושימה אהובתי" ו"המאהב", והיא אחת הדמויות החשובות בספרות הנשית המודרנית. "מוראטו קנטבילה" מתאר פרשת רצח, והוא מכיל 75 עמודים של כתיבה עיתונאית זכה ומעניינת, בהם אין משפט אחד שאינו בהיר או מדויק.
אוניות התה - יורם לוי פורת
ספר שירים של יורם פורת מחזאי, במאי . שירים קצביים, תאורים שכל אחד מאיתנו מתאר לעצמו "תנסי לדמיין שאת לא קיימת. מה את רואה. את רואה משהו. אני לא רואה כלום.......
מדיאה קולות - כרסטינה וולף
כרסטינה וולף היא סופרת גרמניה שכותבת מחזות, פרוזה, מסות ומאמרים עיתונאיים. ספרה "מדיאה קולות" פורש קולות שונים המדברים על מדיאה, ובהם קריאון, תלמידה של מדיאה, האסטרונום ראשי של המלך קראון ועוד. "ככה זה, כך זה מסתיים", אומרת מדיאה, "הם דואגים לכך, שגם הדורות הבאים יקראו לי רוצחת ילדים. אבל מה כל זה לעומת האכזריות, שאליה ישובו הם ויביטו. כי אנשים אינם לומדים".
ילדת ברזל - ננו שבתאי
ננו שבתאי נולדה בירושלים והיא משוררת, מחזאית ובמאית. בשפת שירה קולחת, ברורה, תמציתית היא מתארת את עצמה בקרב האנשים שחיים סביבה: "ריחות מסריחים מזכירים לי אותך / איך זה / שאני כל כך אוהבת אותך / וריחות מסריחים מזכירים לי אותך".
על כפות המנעול, אלו ואלו - ש"י עגנון
קובצי הסיפורים של עגנון הם בעיני אבני יסוד של הספרות העברית. עגנון מגלה את עומק התרבות היהודית ומוכיח את הדרך שעושים בה שימוש.
סיפורו של מר זומר - פטריק זיסקינד
פטריק זיסקינד הוא סופר גרמני שנודע בעיקר בזכות ספרו "הבושם", מתאר ב"סיפורו של מר זומר" ילד המתבונן מראש עץ בעיירה גרמנית שלווה ובתוכה זקן תמהוני שסובב סביבה במהלך אינסופי עד לסופו. "הוא נהיה משוגע גמור"
אמרו אחדים, "ודאי תעה בדרך ואינו יודע עוד איך לחזור הביתה. ודאי אינו יודע עוד את שמו ואת כתובתו" "אולי היגר" אמרו אחרים, "לקנדה או לאוסטרליה, כי אירופה נעשתה לו קטנה מדי, עם הקלאוסטרופוביה שלו".
ג'ין - אלן רוב גריה
אלן רוב גרייה, איש קולנווע שנפטר לאחרונה, כותב כאן מעין סיפור בלשי מעין שעשוע אישי או משל על החיים. בכל מקרה זהו ספר מוזר ומופלא: "עיני מתרגלות אט אט לחשיכה, ואני מבחין סוף סוף בגבר הניצב מולי, זקוף, ללא ניע, שתי ידיו תחובות בכיסי מעיל הגשם שלו, הוא מביט בי בלי אומר, בלי לשגר לעברי כל אות ברכה. האיש מרכיב משקפיים שחורים ובמוחי חולפת המחשבה: אולי הוא עיוור..."
כתב יד נשי כחלחל - פרנץ ורפל
מעטפה עם כתב יד נשי כחלחל מביאה לפגישה מחודשת של ראש אגף במשרד החינוך והתרבות בווינה עם ד"ר ורה וורמזר, אהובתו היהודיה. מתח, חוסר ידיעה, הכחשה וסרוב לפגישה מתווים ציור של דמויות ומערכת יחסים בווינה של טרום מלחמת העולם השנייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
