מדף הספרים של גילית חומסקי

"במדבר מלון אורחים", ספרה של גילית חומסקי יצא לאור לאחרונה. חומסקי, קוראת אובססיבית, בוחרת את הספרים המשפיעים עליה, מהאסופית של ל.מ. מונטגומרי ועד במדבר מלון אורחים של אלכסנדר ויונת סנד

גילית חומסקי | 1/10/2008 13:27

כשאומרים "מדף הספרים שלי" אני משערת שלא מתכוונים למדף האמיתי - יש לי די הרבה מדפים והמוני ספרים, לא כולם ייצוגיים ולפחות חלקם תצילנה אוזניים. אני קוראת אובססיבית, החל מטולסטוי ודוסטויבסקי וכלה בעלוני פרסום וקופסאות קורנפלקס ועל המדפים שלי חיים בשלום שאנדור מאראי לצד מייקל קרייטון. בכל יום הרשימה הפותחת שלי עשויה להיראות קצת אחרת, אבל מניחה שהגרעין הקשה נשאר.

גילית חומסקי צילום: יח''צ

האסופית - ל.מ. מונטגומרי
אומרים שאני בטרנד עכשיו. דתיים כותבים, נשים כותבות. ככה יצא. אבל אני ידעתי שאני רוצה לכתוב מאז שהייתי בת שש, אף פעם לא הייתה לי תוכנית גיבוי. בהתאמה, רבות מגיבורות ילדותי המוקדמת היו ילדות שרוצות גם הן לכתוב. זה לא הקסם היחידי של אן שרלי הג'ינג'ית, אבל יכול להיות שיכולתי קצת יותר לשמוח בשמחתה על הזכייה ההרואית בתחרות כתיבה של חברה לאבקת אפיה.

תוף הפח - גינתר גראס
כשבחרתי אותו בספריה הוא נראה תמים מאד וגם אני הייתי. לא ידעתי מי זה גינתר גראס או שהוא זכה בפרס נובל, אני פשוט אוהבת ספרים שמנים. קראתי אותו עם איזה "וואו" מתמשך מתנגן בפאתי המוח, אני חושבת שזה ספר פשוט גאוני. הבחירה המודעת של אוסקר בין שתי האפשרויות שהוצבו בפניו (לקבל תוף פח או לגדול ולהצטרף לעולם המבוגרים) הייתה רגע קריאה מכונן. אחריו התחילה תקופת גינתר גראס שלי, אבל שום ספר אחר שלו לא שיחזר את החוויה.

שתהיי לי הסכין - דוד גרוסמן
הספר הזה ננעץ לי ישר בבטן ודרך לי בדיוק על הקווים. קניתי אותו במתנה כמה וכמה פעמים - שלוחותיו הספרותיות של המיסיון הן לא פחות פנאטיות. כשהבן של גרוסמן נפל במלחמה הוצאתי אותו מהמדף וקראתי את הקטע בו הוא מדבר על הרצון לגדל ילד עם שפה שיש בה רק מילים יפות, הילד המואר הראשון.

ההורים שלי מנויים על הספרייה החדשה המון שנים ותמיד חיכינו שיגיע גרוסמן חדש, קראתי את כולם. אני חושבת שהספר האחרון שלו, אישה בורחת מבשורה, בצירוף הסיפור האישי מיצבו את גרוסמן במקום די נדיר בנוף הספרותי של היום. אורה בהחלט מצמררת, אבל אני עדיין עם יאיר ומרים.

עין החתול - מרגרט אטווד
לאחרונה ראה אור בעברית הספר המפורסם ביותר של אטווד, המתנקש העיוור. כמו אצל גרוסמן, גם כאן אני נשארת דווקא עם הספר שעשה הרבה פחות רעש. זה סיפור על אישה ששבה אל מחוזות ילדותה כדי להציג תערוכה ונזכרת בחוויות ילדותה בצל חברה אחת. כרגיל אצל אטווד זה פחות המה ויותר האיך. אטווד היא סופרת נבונה ומלאת אבחנות, הקריאה בה היא פשוט תענוג. נוסף על היותה סופרת היא גם משוררת ומסאית פורייה מאד, ובהחלט מהווה מקור השראה.

בשבח החלומות - ויסלבה שימבורסקה
שירה היא הבית. פעם שימבורסקה היתה רק שלי (אוקי, ושל רפי וייכרט). מאז שזכתה בפרס נובל שימבורסקה הפכה לאופנתית מאד. אני מודה שאני קצת מקנאה לה. היא פשוט נהדרת, חכמה, לא יומרנית ודקת אבחנה. אחד השירים האהובים עלי בספר הוא שיר קצר בשם "פגישה לא צפויה", בו היא מתארת מפגש אחרי שנים:

"נמרינו שותים חלב.
נשרינו הולכים ברגל.
כרישינו טובעים במים.
זאבינו מפהקים לפני כלוב פתוח
(...) אנשינו
לא יודעים לדבר זה עם זה".

זה לא רגע יפה, אבל אפילו שם היא מצליחה למצוא איזה קסם. אצלה הוא כל כך פיוטי.

יהודה עמיחי - שירים 1948-1962
בנערותי לא ממש קראתי את יהודה עמיחי. חשבתי בטעות שהוא פשוט וחסר קסם והיה גם פן אישי - עמיחי היה מיודד עם טד יוז, בעלה השנוי במחלוקת של סילביה פלאת'. כמו כל נערה נוגה שמכבדת את עצמה הערצתי גם אני את סילביה האומללה והנהדרת, לתמוך בחברים של בעלה היה דבר מאד בוגדני לעשות. רק כשבגרתי גיליתי את הקסם שבעמיחי ואת הרבדים הסמויים מן העין. אני עדיין באמצע הגילוי מחדש ועומדת נפעמת. מכל הספרים זה בעיני הכי מוצלח. לצערי קשה להשיג את ספרי המהדורה הישנה, בצבע הלבן, אבל אני עדיין מחפשת.

עטיפת הספר ''במדבר מלון אורחים'' צילום: יח''צ

במדבר מלון אורחים - אלכסנדר ויונת סנד
זו כפרתי. כשהספר החדש שלי היה גמור נשאר רק לבחור לו שם. ישבתי עם אחותי בבוקר שבת אחד ופתחנו ספר תנ"ך. כיוון שהספר מתרחש בבית מלון באזור ים המלח וכל גיבוריו הם אורחי המלון, ברגע שנתקלנו ב"מי יתנני במדבר מלון אורחים" בספר ירמיהו ידענו שזה השם ואין בלתו. בשבת הגוגל שלי שובת מכל מלאכה ועד מוצאי שבת כבר הייתי לחלוטין מאוהבת בשם.

כעבור כמה ימים גיליתי שכבר קיים ספר בשם

הזה, של אלכסנדר ז"ל ויונת סנד. הכרתי אותם, אבל איכשהו הספר הצליח לחמוק ממני. בהוצאה לאור הרגיעו שכיוון שזה ציטוט אין עם השם בעיה אמיתית ונתנו לי כמה וכמה דוגמאות של כפל שמות, וממילא התהליך כבר היה בלתי ניתן לעצירה. עדיין הרגשתי רע מאד, בסוף התקשרתי ליונת להתוודות. היא הייתה חביבה ביותר ולא כעסה, שלחתי לה ספר במתנה ואני מקווה שתאהב אותו. מי יתנני אילנות גבוהים.