ריקנות קיומית ב"תרגיע"
"תרגיע", הסדרה הקומית הגדולה ביותר של העשור האחרון, מקצינה את הבעיה הגדולה ביותר של העולם המערבי והשבע: הריקנות. וזה מה שהופך אותה לעצובה כל כך
לא זו בלבד שהביוגרפיה של הכותב והשחקן לארי דיוויד דומה למדי לזו של הדמות הטלוויזיונית לארי דיוויד, רבות מדמויות המשנה והדמויות החד פעמיות הן אנשים "אמיתיים" שמופיעים בתפקיד עצמם.
דיוויד הכותב טען פעם בריאיון שדיוויד הטלוויזיוני מתנהג כפי שהוא, דיוויד הכותב, היה מתנהג לו היה משוחרר מכבלי הנורמות החברתיות שלהן הוא מציית, שעה שדיוויד הטלוויזיוני איננו מזהה את הנורמות הללו ולפיכך לא כפוף להן. ומכאן שההבדל העיקרי בין שני הדיווידים הוא סעיף אי ההתאמה החברתית החל על דיוויד הטלוויזיוני, המוביל לעימותים הבלתי פוסקים שלו עם סביבתו ואחראי להיווצרות המצבים הקומיים שאליהם הוא נקלע.
כפי שאפשר להיווכח מצפייה בעונה השישית המשודרת בימים אלה בכבלים, "תרגיע" היא יצירת מופת בז'אנר הסדרה הקומית, שבדרך כלל מתבוסס במי אפסיים ויודע מעט מאוד פסגות. דיוויד אחראי לשתיים מהן, כשותף לעונות הראשונות של "סיינפלד" וכיוצר "תרגיע" מאז שנת 2000. בכל האמור בניסוח מסרים רעיוניים עמוקים, אין שני לו בעולם הסיטקום, ו"תרגיע" היא בפירוש אחת היצירות החשובות של תחילת המאה ה-21, בטלוויזיה ובכלל.
שכן ההבדל הקריטי בין דיוויד היוצר לדיוויד הטלוויזיוני לא טמון בכך שהאחרון מרשה לעצמו להחצין את מה שהראשון היה רוצה לעשות אך מבליג מטעמי עידון ונימוס. חשובה הרבה יותר העובדה שדיוויד היוצר הוא אדם פורה ויצרני שעובד קשה, וגם אב לשתי בנות. ואילו דיוויד הטלוויזיוני בעצם לא עושה כלום. אין לו ילדים והאמת היא שגם אין לו עבודה. בעונה השנייה הוא ניסה להרים מיזם טלוויזיוני עם שותפיו לשעבר מ"סיינפלד", ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג') וג'וליה לואיס-דרייפוס (איליין), אבל כל העסק קרס עוד בטרם בכלל יצא לדרך, מסיבות קטנוניות להחריד, שכולן באשמתו.
בעונה השלישית הוא השקיע במסעדה. לא ממש עבודה, אבל ניחא, גם זה משהו. ברביעית הופיע בברודווי, בהפקה שנידונה לכישלון של "המפיקים" של מל ברוקס. כלומר, איבד כל כיוון ונהיה פתטי. ומאז ועד עכשיו הוא פנסיונר גמור, מולטי מיליונר עצל שחי "בבית שסיינפלד בנה", תורם פה ושם לצדקה, ועסוק בעיקר במשחקי גולף, ארוחות צהריים עם הסוכן שלו, מסעות קניות והזמנת מקומות לארוחת ערב במסעדות יוקרתיות. הוא מנוון ועקר. יש לו משרד ומזכירה, הוא מקבל דואר, טיפוסים חשובים מחפשים אותו בטלפון - אבל כל הסממנים החיצוניים הללו, שמעידים לכאורה על אדם עם קריירה, הם קליפה חלולה. חייו של דיוויד הטלוויזיוני הידרדרו לעיסוק כפייתי בתפלויות איומות. חוסר יכולתו הכרוני להבחין בין עיקר לטפל מוביל לשקיעתו בתהום של זוטות.
היפוך ההיררכיות אפיין כמובן גם את "סיינפלד": הטפל חיבל שם ללא הרף בעיקר, וכתוצאה מכך היו חיי הגיבורים נעדרי כל סיפוק ויציבות בתחומי החיים החשובים - קריירות ומערכות יחסים. זה מה שהיה מצחיק כל כך וממשיך להצחיק בצפיות חוזרות ונשנות.
החידוש המרכזי ב"תרגיע" הוא היעלמותו המוחלטת של העיקר. החיים בסדרה מורכבים אך ורק מהטפל. ולכן זו סדרה הרבה יותר מטרידה מ"סיינפלד". השיבוש בה איננו רק קומי, אלא נושא נופך טרגי. עולמו של דיוויד הטלוויזיוני סטרילי להחריד. לא פלא שהוא משוגע - כי הרי אפשר להשתגע. לו ולאשתו שריל אין ילדים. הם לא מדברים על זה. זו פשוט לא אופציה.
יש להם המון כסף והמון פנאי ודיוויד שוקע בחיי נוחות משמימים. בעונה הנוכחית עוזבת אותו שריל. ישובה במטוס המיטלטל בסופת ברקים, היא מתקשרת לבעלה כדי לספר לו שחייה בסכנה. זה לא מעניין אותו.
הוא טרוד בביקור הטכנאי שהגיע לתקן את הממיר המקליט שלהם. הוא מנתק לה. היא מגיעה הביתה ומכריזה שהיא עוזבת. הוא שואל למה. היא אומרת לו שזה משום שבשעת סקס הוא מדבר איתה על תסכולו וכעסו נוכח אנשים שלא מסוגלים להבחין בין סרטן אמיתי לסרטן מזויף. והוא לא מצליח להבין מה לא בסדר בזה. וגם אחרי שהיא אורזת והולכת הוא מודאג בעיקר מהצורך לבטל הזמנה לארוחת ערב במסעדה יוקרתית.
הבעיה של הדמות הזו איננה
הריקנות הזו היא הדגל שבו מנופפת בגאווה חסרת כל מודעות האייקון הנערץ של העשור. קבלו ציטוט מפאריס הילטון: "אהבתי את כל הסדרות של ארון ספלינג, "בוורלי הילס 90210" ו"דוגמניות בע"מ". בזמנו גידלתי עכברושים בתור חיות מחמד ולכל העכברושים התינוקות קראתי על שם דמויות בסדרות". לארי דיוויד הטלוויזיוני מסוגל להתעסק בכפייתיות בסוגיה כזו. מי מגדל עכברושים?! מי נותן לעכברושים שמות של דמויות בסדרות?! זה לא ייתן לו מנוח. הוא ידבר על זה עם אשתו בזמן סקס. הוא לא פחות ריקני מפאריס הילטון. ובדיוק כמוה, הוא חושב שהוא בסדר גמור. ולכן "תרגיע", כמו כל סדרה קומית גדולה, היא גם, ואולי בעיקר, עצובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
