מדף הספרים של אסף גברון
"הידרומניה", ספרו החמישי של אסף גברון, יוצא בימים אלה לאור בהוצאת זמורה ביתן. גברון, שספריו הקודמים תורגמו לשפות רבות, מספר על ההשראות הספרותיות שלו: מג'ונתן פרנזן, דרך מארק טווין ועד אבא גברון
או קטגוריית "הרומן האמריקאי הגדול מעשר השנים האחרונות", שהספרייה שלי מכילה ממנה גם את "תת-עולם" של דון דלילו, "גבר במלואו" של טום וולף, "ההרפתקאות של קוואליר וקליי" של מייקל שייבון ו"מידלסקס" של ג'פרי יוג'נידיס. כולם טובים אבל "התיקונים" פשוט ענק: מטריד, מצחיק, אמיתי, מדכא. הכתרתי אותו כספר העשור שלי כשיצא בתחילתו, ואני עדיין חושב כך כשאנחנו מתקרבים לסיומו.
פונדקו של ירמיהו - בנימין תמוז
או קטגוריית "הרומן הישראלי הקטן מלפני כמה עשורים", שאני כולל בו גם את "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן. שני הספרים הקצרים האלה, דיסטופיות כמעט-מד"ביות, אחראים במידת מה על המחשבה והכתיבה שלי על נושאים דומים: ישראל עתידית, איך היא תיראה, מה יקרה בה.
מה מעיק על פורטנוי, אוורימן - פיליפ רות'
זו שאלה בלתי אפשרית, אבל אם יכוונו אקדח לראשי וישאלו מי הסופר האהוב עלי ביותר, כנראה שהתשובה תהיה פיליפ רות. לא קראתי את כל 29 הספרים שלו, אלא כנראה כמחצית מזה, אבל בסוף אגיע לשם. שני האהובים עלי הם משני קצוות הקריירה שלו - ספרו השני "מה מעיק על פורטנוי", מונולוג קורע מצחוק של בחור יהודי, אמריקאי, צעיר, מתוסכל מינית ותרבותית, שהחיים לפניו; ו"אוורימן" הלפני אחרון, שמוכיח לפחות לי שרות לא איבד מכוחו. ספר יפהפה ועצוב על גבר יהודי, אמריקאי, זקן, מתוסכל מינית ותרבותית, שהחיים מאחוריו.
אצלנו נהוג לקנות מדריכים של הלונלי פלאנט למקומות שהיינו רוצים להגיע אליהם גם אם אין נסיעה באופק. עם קצת מזל (ע"ע איסלנד), בסוף זה קורה. לארגנטינה אני מת לנסוע כבר הרבה שנים, ומאז שהספר הזה יושב על המדף אף יותר. עוד בקטגוריה הגיאוגרפית, The Travel Book של לונלי פלאנט, ספר-שולחן-קפה עם עמוד על כל מדינה בעולם. במשך יותר מחצי שנה קראתי מדינה אחת ללילה לפני שנרדמתי.
American psycho - ברט איסטון אליס
או קטגורית "הסופר הצעיר והעצבני משנות התשעים" שאיסטון אליס חולק במדפי עם ארווין וולש, צ'אק פלניוק, ג'יי מקינרני ועוד. כולם כבר עמוק בעשור החמישי שלהם כך שצעירים הם כבר לא, וגם עצבנים יש יותר מהם. יש לי את כל הספרים של שני הראשונים, ולא מעט משל האחרים, ולצערי כולם חוץ ממקינרני הולכים ונחלשים. מומלצים במיוחד "טריינספוטינג" של וולש, "מועדון קרב" של פלניוק, "החיים הטובים" של מקינרני (לא עצבני ולא משנות התשעים, אבל רומן 9/11 מוצלח), אך מעל הכל "אמריקן סייקו" של איסטון אליס, שלימד אותי שבכתיבת פרוזה מותר הכל.
Julia Donaldson - Axel Sceffler - The Gruffalo
התוספת המשמעותית ביותר לספרייה הביתית בשנה ורבע האחרונות היא במדף ספרי הילדים, יותר נכון התינוקות. לקלאסיקות הישראליות אני מתוודע לראשונה, כי לא גדלתי עליהן. אולי זה טעם שעוד יירכש. אבל The Gruffalo, שאני לא יודע אם תורגם לעברית או לא, הוא ספר נהדר - באורך, בסיפור, במשמעותו, בחרוזים, ובעיקר במשקל המושלם של השורות. אני עדיין מחכה שגלי תסכים איתי.
מרק טוויין - הקלברי פין
הספר היחיד שקראתי כילד ואני ממשיך לחזור אליו מדי כמה שנים כמבוגר. ונהנה באותה מידה. לפחות. אני מכניס לקטגוריה הזו את ג'יי.די סלינג'ר, כי גם את "התפסן בשדה השיפון" קראתי כנער ושוב בהמשך. שני המקרים הובילו להשלמה רחבה של כותרים מאת שני הסופרים. "תשעה סיפורים" של סלינג'ר הוא האחד שחייב להיות מוזכר מהנוספים.
Zoo ארץ Zoo
בעצם זה לא נכון שרק טוויין וסלינג'ר שמרו על כוחם מילדותי ועד זקנתי המתהווה. את "Zoo ארץ Zoo" קיבלתי לבר מצווה. זו המתנה הכי טובה שקיבלתי לבר מצווה, וקיבלתי גם אטארי ומחבט פרינס ואולר מעולה. עד היום משפטים כמו "המבוי שלי סתום" נמצאים בשימוש יומיומי אצלי. בהמשך קראתי את אהלן וסהלן של גבע וניב מדי שישי במקומון הירושלמי כל העיר, ואז המשכתי עם גבע לתל אביב, ליוסף ולברווז. הספר של אהלן וסהלן אבד.
לז'ורז' סימנון התוודעתי בשנים האחרונות בזכות התרגומים החדשים המצוינים של יהושע קנז (שהוא גם סופר נהדר, והנה "התגנבות יחידים" מתגנב לרשימה בדלת האחורית) בהוצאת עם עובד - שני רומנים של סימנון כרוכים בספר אחד מדי שנה. כולם מצוינים - ממש השבוע התחלתי את "מותה של בל" ואני נהנה מכל רגע. הפרוייקט הזה יכול להימשך עשרות שנים כי סימנון פרסם למעלה מ-110רומנים. כל עוד אוכל לקרוא, אקנה ספר של סימנון מדי שנה.
כבר עשר?
התבקשתי לכתוב על עשרה ספרים, וכבר הגנבתי לרשימה הרבה יותר מזה, ועדיין נותרו רבים ששווים אזכור ולא הגעתי אליהם, ובטח שכחתי הרבה אחרים, ובטח מחר אשנה את דעתי וארכיב רשימה שונה ומחרתיים אחת אחרת. אז עוד כמה ודי: הדרום-אמריקאיים - ורגס יוסה, מארקס ודורפמן; היפנים - מורקמי ("יער נורווגי" הכי) ואואה ("17");
ספרי עיון אקטואלים כמו "חומה ומחדל"
נא להמתין לטעינת התגובות
