מדף הספרים של ליאור אלפרוביץ
ליאור אלפרוביץ, מרצה להיסטוריה של השואה במרכז הבין תחומי בהרצליה ובמכללת ספיר ומבקר הספרות במגזין Time Out, מספר על עשרה ספרים נבחרים מהספריה שלו. מקנוט המסון ועד התלמוד הבבלי
הסופר הנורווגי פר פטרסון הגדיר את היחס כלפי דמותו של המסון בתיאור קולע. "אין בכל נורווגיה כל אתר זיכרון לכבוד גדול סופריה". ואכן לאי הכבוד הזה זכה המסון בצדק. ככלות הכל האיש העניק לשר התעמולה הנאצי את מדליית פרס הנובל בה זכה בשנת 1920 ופרסם מודעת ניחומים עקב מותו של אדולף היטלר, עם זאת ראוי לציין שהמסון לא היה אנטישמי ואהדתו לנאציזם נבעה מתפיסה מעוותת של הרומנטיקה ומסלידה מאורח החיים האנגלו-סכסי.
אך על אף כל אלו, אי אפשר להתעלם מתרומתו של המסון לספרות העולמית. "ברכת האדמה" היא היצירה הנשגבת היותר לטעמי. היא זעקת האדמה אל האדם הנוטש אותה לטובת מגדלים פורחים באוויר, ויצחק, גיבור הספר הוא האני הקמאי שבכל אדם. כל אלו שלובים בספר שהתחושה לאחר קריאתו היא כתחושתו "הטייל מעל בים הערפילים" מתמונתו של הצייר קספר דוד פרידריך. כאילו הנה, הגענו אל פסגת היצירה הספרותית האנושית, ומתחת אמנם מבצבצים ראשי הרים, אך הרוב המכסה את הארץ הם ערפילי מילים.
השטן בגוריי - יצחק בשביס זינגר
אלו עוד כתרים ניתן לקשור לראשו של הסופר היידי המעולה הזה, שאף החשיב עצמו כמי שהושפע מהמסון? חיבה מיוחדת הייתה לו לזינגר לתקופה האופל של ההיסטוריה היהודית, שראשיתה עם פרעות ת"ח – ת"ט וסופה עם השבתאות. מיסטיקה, יצרים ואבדון מעורבבים ביצירה זו, שבמחילה מגרשום שולם, מלמדת בצורה מוחשית יותר את אחת התקופות הסוערות והקשות ביותר שידע העם היהודי.
הזהו אדם - פרימו לוי
אלפי ספרי מחקר על אודות השואה נכתבו בשישים וכמה השנים האחרונות. אך לטעמי, דווקא ספר זיכרונות זה, הצליח יותר מכל להמחיש ולו במעט, את חוויית האסיר במחנה. לוי, אמן המילים שיחד עם השכלתו הכימית, מצליח לשרטט טבלאות של החיים במחנה. מבחינה של הארכיטיפים הנפוצים ועד תיאור הדרך המובילה את בן אנוש להיות צל אדם. את כל החללים הנפשיים הללו, שאינם קיימים בספרות המחקר או לא מנוסחים כהלכה בספרי הזיכרונות, מצליח לוי בכאב ובכשרון לספק לקורא.
ויגה ליוט וויגידס - סיגריד אונדסט
אם המסון הוא מלכה הספרותי של נורבגיה, אונדסט היא בת זוגו. אך המציאות ביניהם לא הייתה כה אידילית. שכן אונדסט הייתה בת הפלוגתא הגדולה ביותר שלו. אישה שכתיבתה הייתה נשית והתנגדה התנגדות עזה לנאצים. ספרה זה, כפי שמתארת כותרת המשנה, הוא "סיפור אהבה ונקמה צפוני", המתרחש בנורווגיה של ימי הביניים. יערות עבותים, שלג וכפור הם רק תפאורה ליצרים חמים ודם רותח, וכל אלו כתובעם בלשון מינימליסטית חדה ומדויקת.
וקדיש הם לא יגידו - היינריך היינה
קצרה היריעה מכדי להרחיב על דמות מרתקת זו. עיתונאי, סופר משורר, איש רוח ופובליציסט. יהודי חתרן בעיניי הגרמנים ומשומד בעיניי היהודים. ועדיין יהודי בכל הווייתו הרדופה. ספר זה שהוא מקבץ של הגיגים, קטעי סיפור ושירה פרי עטו של היינה מספק אפוא לקורא הצצה על עולמו של היהודי הנודד, הכלוא בין העולמות ואינו מוצא מנוחה נכונה.
מישל טורנייה - שר היער
כמה הרהורים מעלות השגותיו של גיבור הספר, אבל טיפוז' שבאחת מהן הוא מציע לסלק לצמיתות כל חברי ממשלה כושלת לפי ש: "אין להעלות על הדעת שאנשים שהארץ שוב אין לה אמון בהם יוכלו לשוב לבתיהם בלי שיבואו על עונשם אלא אפילו להמשיך בפעילותם המדינית תוך שמעל כישלונם מעטרם בהילתו. הסדר הזה יצטיין בשלוש מעלות: הוא יפטור את הארץ מן המוגלה המאוסה ביותר, ימנע את אותם הפרצופים מלהופיע כל הזמן בממשלות שונות, ויכניס לעסקי הפוליטיקה את הסגולה החסרה להם ביותר, כלומר הרצינות".
אצ"ג – ספר הקטרוג והאמונה
אורי צבי גרינברג, הוא הוא המשורר הלאומי. אלא ששירתו הנוקבת, הנחרצת והמדממת, זו שהעידה על ניצוצות הנבואה שדבקו בו, היא גם זו שמנעה ממנו את הכתר והתהילה. ספר זה שנכתב בשנת 1937 בעת מאורעות המרד הערבי ושנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא עדות מהימנה לעמדתו האיתנה של אצ"ג מול הישראליות שכבר אז החלה מגלה סימני חולשה ורפיון.
איאן קרשו - היטלר
ביוגרפיה טובה נמדדת ביכולתה למלא את החללים שבין העובדות הידועות, ועל ידי כך ליצור תמונה הממחישה את רוח הדמות. ביוגרפיות רבות נכתבו על היטלר, אך זו עולה על כולן. ולא רק משום רוחב היריעה והמידע הרב המפורט בה, אלא בעיקר משום שהיא מצליחה להביא לעיני הקורא בצורה אופטימלית, הן את רוח התקופה, הן את רוח הדברים והן את רוח הדמות. ושילובם של כל אלו הוא שיוצר לטעמי את הכתיבה הביוגרפית המושלמת הזו.
ישעיהו לייבוביץ – עם יהודי, יהדות ומדינת ישראל
רבים אוהבים להיתלות בהצהרותיו הפרובוקטיביות של הוגה דעות זה. אלא שדעותיו הנחרצות והקשות באמת, שדרשו דיון מיוחד בעידן הריבונות היהודית, לא זוכים להד תקשורתי. ספר זה שהוא אסופת מאמרים ונאומים מפגיש את הקורא עם קריאות לא שגרתיות לבחינה מחדש של מושגים הנתפשים כמובנים מאליהם.
כך למשל מאמר הפתיחה
תלמוד בבלי
קשה להגדיר את התלמוד כ"ספר". הוא אמנם עונה על הקריטריונים הטכניים של כריכה דפים ומלל כתוב, אך עדיין הוא אינו ערוך כספר ותוכנו שלעיתים מכיל גם מדרשי אגדה אינו כתוב כספר קריאה ממש. אך עם זאת קשה להתעלם מהיצירה המורכבת והמופלאה הזו, שאף שנכתבה לפני כ- 1500 שנים, והספיקה מאז להתעבות בפרשנים מחד ולהישרף ולהיזנח מאידך, עדיין ניצב התלמוד בגאון כבסיס המוסרי והאינטלקטואלי לחיים שלמים של קהילה ופרט. גם אם לעיתים הוא נתפש כאנכרוניסטי או טרחני, אין מפלט טוב יותר ממנו לאחר יום של טרדות ורוגז.
נא להמתין לטעינת התגובות
