תומר גניהר בתערוכה מפויסת
הצלם הסנסציוני תומר גניהר חוזר להציג בארץ אחרי שמונה שנות היעדרות, בתערוכה מהוגנת במיוחד. "זה לא שאני בוגר יותר," הוא אומר, "אני פשוט רוצה לתקשר עם מסות של אנשים"
אין סוף צילום: מתוך התערוכה
גניהר (38) שחי בניו יורק בשמונה השנים האחרונות, החל להציג לפני כעשור וכעבור שנתיים כבר אחז בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. עבודותיו המוקדמות, שהוקדשו למסיבות טראנס ולמועדונים, שאבו את הצופים לחוויית הסחרור ולאקסטזה. אלו זיכו אותו בשבחים רבים אך גם בלא מעט הרמות גבה וביקורת עקב העיסוק בנושא והביצוע.
הקונטרוברסליות שאפיינה אותו בצעירותו נעלמה עם זאת מהפאזה הנוכחית שלו. "עיתונאים
נורא אוהבים את המילים 'מפויס' ו'בוגר', אבל לא בזה מדובר", הוא מסביר. "זה לא שאני בוגר יותר, שהרי גם העבודות הראשונות שלי היו בוגרות. מכיוון שלא הצגתי בארץ הרבה שנים היה לי חשק לעשות משהו יפה. ניפיתי תמונות אפלות ובחרתי תמונות קומוניקטיביות בכוונה".
הזרימה הזו חשובה מאוד לגניהר, שמרגיש צורך לתקשר עם הקהל שלו. "אני רוצה להניע אנשים לראות אחרת וכך לעשות אחרת," הוא אומר, "אני רוצה לתקשר עם מסות של אנשים, ולא, אני לא חושב שאני מתפשר אמנותית בשביל זה".
כדוגמה לחוסר הפשרות שלו הוא מספר כיצד סירב להצעה של חברת האופנה "פנדי" להקים תערוכה במטה שלהם ברומא. "פנדי הם מסוחרי הפרוות הגדולים בעולם ואני צמחוני אדוק ותומך נלהב בזכויות בעלי חיים, אז מובן שאמרתי להם שלא נשתף פעולה", הוא מספר.
אילולא הפרוות, היית מציג שם?
"אין לי הרבה טאבואים. כמעט כל האמצעים מקדשים את המטרה".
ומהי המטרה?
"אמן צריך להפיץ את המסרים שלו כך שיגיעו למספר רב של אנשים. גם התערוכה הזו נסובה סביב זה. הגעתי לליבה של התרבות המערבית, לרומא, ונסחפתי מהמבנים, מהקפלה הסיסטינית, מהכיכרות ומהקתדרלות, אך תמיד יש אנשים בצילומים, הם חלק בלתי נפרד מהאמנות ואולי אפילו הם חשובים יותר כיוון שהאמנות נעשית עבורם".
מלבד המבנים היפים מושפע גניהר גם מ"כוחות עליונים" שמניעים אותו בתהליך היצירה. "מבלי להפליג למחוזות המיסטיקה והאזוטריה", הוא מציין, "אני לא עצמאי לגמרי בבחירות שלי".
לגניהר צילומים שהוא מסרב להציג כמו תמונת איש מת בגנגס "יד פה, אף שם", הלקוחה מסדרה שצילם בהודו בשנת .2000 "זה יהיה ניצול מצדי להציג רגע כזה", הוא מצהיר, "יש בזה משהו ביזארי ואני לא עוסק בביזאר באמנות שלי, רק בחיי הפרטיים".
גם תמונות שצילם ב-9.11 בניו יורק נגנזו לעת עתה. "אני מצלם חסד ושם לא היה שום חסד", הוא מסביר.
ככל שחגג את רומא ורקד עם מיכאלאנג'לו, גניהר מעיד כי אהבתו הגדולה היא דווקא הקולנוע. "צ'רלי צ'פלין הוא היוצר הנערץ עליי", הוא מפתיע. "הוא גרם למיליוני אנשים לצחוק ולבכות. כך אני רוצה שיקרה לאנשים שבאים לתערוכה שלי, שייצאו נרגשים, שירצו לעשות מעשה טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם