הרבה קונצים ב"קוסם מלובלין"
הפקה גדולה ומורכבת של תיאטרון יידישפיל ל"הקוסם מלובלין", על פי הרומן של בשביס-זינגר, כוללת יותר מדי אלמנטים מיותרים. קסמים וקטעי קרקס, חביבים ככל שיהיו, לא מקדמים את העלילה. השחקן הצעיר גרא סנדלר, לעומת זאת, מאציל על הבמה מנוכחותו הוירטואוזית
הקוסם מלובלין צילום: ג'ראר אלון
השחקנים הם שחקני תיאטרון "יידישפיל". אופיה נובע מהיחס של יוצרים פולנים לחומרים היהודיים, שהכלילו ריבוי תמונות בית כנסת וגברים עטופים בטליתות. הויז'ואלים הללו מן הסתם אקזוטיים בעיניים זרות, אך אצלנו דווקא נראה הפולקלור הזה כנטל כבד, נטול הקשר, אשר מטשטש את העלילה.
גם הצגת הקסמים המשולבים בקטעי קרקס חביבים לא תורמים להתפתחות העלילה. אלמנט נוסף שמטשטש את הרצף העלילתי הוא ריבוי שירים,
אם בביצוע מקהלתי ואם באמצעות סולנים שמופיעים וצצים ללא הקשר, לרוב באופן שרירותי, כי הרי מוכרחים לקיים את הכתוב בכותרת המשנה, "דרמה מוזיקלית".
עם כל ההפרעות האלה, מהעלילה נותרים רק קרעים-קרעים, ללא קו ברור. אז מה בכל זאת טוב? בהפקה הגדולה הזאת ישנו שחקן צעיר בשם גרא סנדלר, שמעניק ממד וירטואוזי לדמותו של הקוסם מלובלין ומעמיד דמות מקסימה, אנושית וכובשת.
במקורו האידי נקרא הרומן של בשביס-זינגר, כמו גם העיבוד לבמה בעקבותיו, "דער קונצנמאכער פון לובלין". בעברית המלה "קונצים" מדיפה ניחוח של זלזול לעגני. ואכן יש במחזה המוזיקלי שמתבסס על הרומן הקסום הרבה-הרבה קונצים.
הקוסם מלובלין, תיאטרון יידישפיל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם