מדף הספרים של קרן ענבי
בימים אלה מציגה האמנית קרן ענבי את תערוכת היחיד "מבט משחור לכחול" בגלריה על הצוק בנתניה. ענבי בוחרת עשרה ספרים שהשפיעו על חייה כאישה וכיוצרת - מתומס ברנהרד ועד קטלוגים וספרי אמנות
ספר חובה בעיניי לכל מי שעוסק באמנות, ולא משנה באיזה תחום. דרך החיבור לגלן גולד הספר מעלה שאלות מהותיות ונושאים עקרוניים רלוונטיים ביותר, כמו, בין השאר, האם להיות אמן זו בחירה והאם עשיית האמנות שמורה לגאונים בלבד.
בבסיס הספר הרעיון שמה שמפעיל את האמנות הוא משהו לא אנושי. ברנהרד מחבר בין טכניקת כתיבה אינטנסיבית וקצבית לנושא הספר, בכך הוא מתפקד בעיני כמו אמן פלסטי שהטכניקה שלו משרתת את הרעיון. ברנהרד לא מרחם עלינו הקוראים (זה בכלל מאפיין עיקרי בכתיבתו, כמו למשל בפסקה המצמררת והלקונית כאחד הפותחת את ספרו מחיקה) ולא מאפשר לעצור לרגע. קראתי את הספר בנשימה אחת ארוכה, פשוט כי אין ברירה.
קרן ענבי צילום: מתוך התערוכה
פנים רחוק - אנרי מישו
זה מוביל אותי לרעיון שאם הייתי יכולה לקיים מפגש פסגה משולש הייתי נפגשת עם תומס ברנהרד ואנרי מישו (מה שבטוח שהמפגש היה מתקיים באיזה פאב של פונדק נידח ואפלולי, דגש על הפונדק). ספריו של אנרי מישו כמעט שלא תורגמו לעברית – למעט פנים רחוק בתרגום של אילנה המרמן – למרות שהוא נחשב אחד מגדול המשוררים הצרפתיים בזמננו.
כמו אצל ברנהרד גם את כתביו אופפת אפילה. מישו גם צייר ציורים ורישומים אינטואטיביים, אך כתיבתו יותר מעניינת ומאתגרת בעיני והיא מכילה בתוכה ערבוב של ז'אנרים: שירה, פרוזה, סיפורת וכתיבה אוטומאטית כמו אצל הסוריאליסטיים. נחשפתי לעולמו המיוחד של מישו בלימודי התואר השני שלי באמנות באוניברסיטת חיפה. "אני כותב כדי שמה שהיה אמת לא יהיה עוד אמת... הארצות הדמיוניות שלי הן בשבילי כמין מדינות חייץ, בשביל שלא אסבול מן המציאות", כתב מישו על יצירתו.
היסוד לכתיבתו הוא באי קבלת העולם: במקום לקבל את העולם ולהגיב עליו, מישו בורא לעצמו עולם מוזר ודמיוני. שתי התפיסות נמצאות לדעתי בקצבותיו של ציר שעליו לדעתי מהלכים האמנים.
הכד מטנסי - מאיר אגסי
אם לפקוח את העיניים למחרת בבוקר לסגנון כתיבה אופטימי בהרבה, זה ללא ספק בספר זה שיצא השנה ומכיל מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות, שכתב מאיר אגסי ז"ל בין השנים 1983 -1997.
הספר בעריכתה של נעמי אביב הוא פשוט מתנה לכל שוחר אמנות ואוהב חיים. למרות שבחלקו יש מאמרים שקראתי כבר בעבר, בכל זאת אני קוראת בו לאט כדיי שלא ייגמר. אגסי משלב בכתיבתו ידענות רבה עם סקרנות תמימה, קירבה וריחוק, אובייקטיביות וסובייקטיביות כלפי האמן והאמנות שהוא מתאר ובעיקר מנסה באמת להבין. בעיני הייחודי שבקולו הוא רגישותו הרבה ואהבה אמיתית שאינה צינית לאמנות.
כל החיים לפניו - אמיל אז'אר
סופר נוסף שיודע לשלב קצוות בכתיבתו באופן רגיש ומרתק הוא רומן גארי. על הרבה משפטי פנינה בספר שמשלבים תמימות וחוכמת חיים חזרתי פעם ועוד פעם. הספר מצייר דמויות דרך תיאורים מפורטים ומשרטט תקופה חשובה. רוב הספר הוא תיאורי וקצב ההתרחשויות די איטי מה שמאפשר לסצנות מפתח כמו למשל ביקור האב להתבלט. מאד התאכזבתי מהגרסה הקולנועית (למרות שזכתה באוסקר) שהייתה מאד רזה לעומת הספר המקסים הזה, מה שהוכיח לי את הבעייתיות הקיימת במעבר בין הז'אנרים.
נשים מתוך קטלוג - סביון ליברכט
גם אצל ליברכט יש את השילוב בין הסיפור האישי למימד הקולקטיבי היסטורי. אני אוהבת את כתיבתה והספר הזה בעיניי הוא ספר מייצג. בספר שלושה סיפורים שיוצרים ביחד מעגל חברתי ישראלי על גווניו. ליברכט יוצרת מפגשים או יותר נכון התנגשויות בין דמויות שונות ומשונות שנסיבות החיים הפגישו בניהן. סגנון הכתיבה שלה משלב ריאליזם שלעיתים נראה לי שסופו להתפקע במעין סוריאליזם הזוי שגם הוא לקוח מהמציאות החברתית שלנו.
הערים הסמויות מן העין - איטאלו קאלווינו
ספר זה עוסק בצד של המטאפורי של המציאות ובערים שאינן קיימות. קאלווינו כתב סיפורים קצרצרים על ערים דמיוניות שהן מטאפורה ליחסים הסבוכים בינינו בני האדם. אף תלמיד אמנות שלי לא מתחמק ממנו, בין השאר כי הוא כולו "מדבר" מטאפורה שהיא בעיני המהות של ציור ושל אמנות בכלל.
קטלוגים וספרי אמנות
יש לי חולשה גדולה, שלא לומר התמכרות, לז'אנר. שלא כמו במוזיקה, שהמנגינה יכולה להתנגן לנצח גם ברדיו, בכל זאת מה שנשאר אחרי תערוכה מרגשת אלו הם הדימויים שנחרתו בזיכרון והקטלוג. יש לי הרבה קטלוגים שמסמלים תקופות שונות בחיי ובתהליכים האמנותיים שעברתי.
למשל, Places of Their Own, Carr, O'Keeffe, Kahlo, זהו בעצם ספר מחקר שליווה תערוכה גדולה שראיתי בקנדה בשנת 2002 של שלושת האמניות: אמילי קר, ג'ורג'יה אוקיף ופרידה קאלו שלא היה בניהן קשר מקצועי
או אישי ולמרות זאת הן חולקות בניהן קשר למקום וללאומיות, לטבע ולתרבות. הספר והתערוכה שואפים להראות כיצד כל אמנית חיפשה אחר זהות אישית ואותנטית תוך כדיי עיסוק בנושאים הללו ובמגדר, מה שיצר סוג של מיתולוגיה אישית.
השילוש הזה בין אדם, מקום וזמן הוא בטבורה של האמנות והוא מה שמניע אותי ליצור. קטלוגים מייצגים כמובן גם תקופות מכוננות ושינויים שחלו בעולם האמנות, כזה הוא למשל קטלוג התערוכה SENSATION אמנים בריטים צעירים מאוסף סאצ'י.
קרן ענבי צילום: מתוך התערוכה
כמובן צר המקום והטור מלהכיל קטלוגים וספרי אמן של האמנים והציירים הרבים שמשפיעים ומלווים אותי, לזה הכבוד במדף אם לא ב"כוננית" הספרים הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
