ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

אחרי מות: שמעון לוי על הרולד פינטר

דווקא השבוע, כשהתותחים רועמים, ממליץ הפרופ' שמעון לוי להפיק מכתביו של הרולד פינטר לקח פוליטי-מוסרי. פינטר, שכתב כ-30 מחזות, הכיר בקשייה של השפה לגעת במציאות האלימה, האילמת. בארץ הוצגו מחזותיו הפוליטיים בעיקר באוניברסיטת תל אביב

הרולד פינטר, יהודי לא ממש "חם" ממשפחת אנוסי פורטוגל במוצאו, ביקורתי מדי כלפי כל מיני דברים כאן בארץ, ועדיין לוחם לוהט, נמרץ ועקבי לצדק, לזכויות אדם ולשלום, הלך לעולמו בגיל 78, אולי אפילו דהר לשם. מתנת הפוליטיקה הישראלית ללוויה של איש-הרוח ומחזאי ענק ונפלא הייתה ממש עופרת יצוקה.

הידיעה על מותו של ההומניסט-הצדיק פינטר, התפוגגה, כמובן, באופוריית ה"אנחנו מכניסים להם", על שמונה שנות טילים שנחתו לנו על עוטף-עזה, ונכון להיום הרגנו בהם כשלוש מאות זדים. כולל כמה שוטרים כחולים שהתגייסו לחמאס (הם לא נחמדים) מפני שלא היה להם מה לאכול. וגם פצענו והרסנו והתחלנו לעשות קצת סדר שם.

ל"תרבות" ול"צדק" יש נטייה משונה ומדאיגה להתמוסס ולהתקלש מול הדיוק המופלא של פגיעות מטוסי חיל האוויר, לא רק שלנו. בהנחה שפינטר היה ודאי מצטרף לקולות המגנים את ישראל על תגובת-יתר "לא פרופורציונאלית", הנה, לזכרו, קטעים שתרגמתי מתוך כמה ממחזותיו המפורשים-פוליטית, וקודם כל שיר, שכתב כתגובה למלחמת המפרץ, והוא ראוי לקריאה, כי רוב עיתוני ארה"ב ואנגליה סרבו להדפיסו.

הם העדיפו להסתייג ממילים כמו "תחת", "ביצים", "חרא" ו"מזוין" מאשר ממילים מעודנות כמו "טיהור", "הפעלת כוח", "יציבות אזורית" – יש המון.

הללולה!
קרענו להם את התחת.

קרענו להם והכנסנו להם בחזרה עמוק בתחת של עצמם
עד שיצא להם מאוזניהם המזוינות.

זה עובד!
קרענו להם את התחת.
הם נחנקו בחרא של עצמם!

הללולה!
השבח לאל על כל חסדיו.

פוצצנו

אותם לחרא מזוין.
שיאכלו אותה.

השבח לאל על כל חסדיו.

פוצצנו להם ת'ביצים לרסיסי אבק,
לרסיסי אבק דק מזוין.

עשינו את זה.

עכשיו אני רוצה שתבואו הנה
ותשקו לי על הפה.

פינטר כתב כ-29 מחזות, חלקם הוצגו בארץ, ומתוכם דווקא המחזות הפוליטיים המובהקים שלו עלו במסגרות מצומצמות בתיאטרון הפרינג' ובבתי ספר למשחק, בעיקר באוניברסיטת תל אביב. לתיאטרוני ישראל הגדולים יש רפרטואר מתון ונעים יותר. המחזה אחת לדרך עוסק בחקירה אכזרית של אסיר פוליטי, כולל הפעלת לחץ פיזי ונפשי מתון, כמו אונס והתעללות באשתו ורצח בנו. ויקטור ממלמל כי קצצו לו את הלשון:

(ויקטור ממלמל)
ניקולס: מה?
(ויקטור ממלמל)
ניקולס: מה?
ויקטור: הבן שלי.
ניקולס: הבן שלך? אה, אל תדאג לו. הוא היה שמוק קטן.
                  (ויקטור מזדקף ונועץ מבט בניקולס)
(שקט)
ח ו ש ך (סוף)

שפת ההר מתאר מצב שבו אסור למיעוט נרדף לדבר בשפתו:

"אתן תיענשו בחומרה אם תנסו לדבר בשפת ההר שלכן. זה צו צבאי. זה החוק. השפה שלכם אסורה. היא מתה. אף אחד לא רשאי לדבר בשפה שלכן. השפה שלכן לא קיימת יותר. יש שאלות?" [תרגם אברהם עוז, רסלינג 2006 עמ' 66]

בסדר עולמי חדש פינטר חוזר לסיטואציית חקירה:
 

 
דז: מה אתה בוכה?
ליונל: אני מת על זה, מת על זה, מת על זה.
הוא תופס בכתפו של דז.
תראה. אני חייב לספר לך. אני חייב לספר לך. אני לא יכול לספר לאף אחד אחר.
דז: בסדר. טוב. קדימה. מה העניין? ספר לי.
שהייה.
ליונל: אני מרגיש טהור כל כך.
שהייה.
דז: טוב, אתה צודק. בצדק אתה מרגיש טהור. אתה יודע למה?
ליונל: למה?
דז: כי אתה שומר שהעולם יהיה נקי לדמוקרטיה.
הם מביטים איש בעיני חברו.
אני עומד ללחוץ לך את היד.
דז לוחץ את ידו של ליונל. אחר כך מחווה באגודלו לעבר הגבר בכסא.
וגם הוא יעשה את זה... (מביט בשעונו)... בערך בעוד שלושים וחמש דקות.

במסיבה פינטר מעצב, אכן, מסיבה בחדר סגור, כמנהגו, ומסביב, כמו לא רחוק ממסיבות בתל אביב, קורים דברים איומים ונוראים:

גווין: באמת, רוב תודות לכם. נדמה לי שאחד או שניים מאורחינו נתקלו בבעיות תחבורה בדרכם לכאן הערב. אני מתנצל על כך, אבל ארצה להבטיחכם שכל הבעיות הללו ובעיות הקשורות בהן תיפתרנה בקרוב מאוד.

בינינו לבין עצמנו, היו לנו כמה משמרות הערב. המשמרות האלה הגיעו לסיומם. למעשה, השירותים הרגילים יחודשו בקרוב. בסופו של דבר, זו מטרתנו. שירותים כרגיל. אנו, ברשותכם, דורשים זאת. אנו נעמוד על כך. אנו עומדים על כך.

זה כל שנבקש, שהשירותים שהארץ הזאת מספקת יתנהלו במסלול תקין, בטיחותי ולגיטימי ושהאזרח מן השורה יוכל להמשיך בעבודתו ובחופשותיו בשלום. רוב תודות לכם על בואכם לכאן הערב. היה ממש נהדר לראות אתכם, ממש פיצוץ.

אבל אפר אל אפר, אחד המחזות החשובים שנכתבו במאה העשרים, נוגע עמוק עוד יותר בסוגיה המורכבת כל-כך, אם ואיך ניתן לאדם להרגיש באמת בסבלו של הזולת. פינטר היה מודע היטב לקשייה של השפה לגעת במציאות, האלימה, האילמת. האמת בדרמה, כפי שאמר בנאום פרס נובל שקיבל ב-2005, תמיד חומקת ממך. השפה הפוליטית אינה מעוניינת באמת אלא בכוח ובשימורו. כדי לשמר את הכוח צריך לשקר, ולכן לעולם אינך פטור מלחפש את האמת בכל זאת. גם בתחום האישי. 

רבקה:  אה, דרך אגב, מישהו אמר לי אתמול-שלשום שקיים מצב הידוע כאלפנטיאזיס נפשי.
דוולין: מה את מתכוונת 'מישהו אמר לך'? מה את מתכוונת 'אתמול-שלשום'? על מה את מדברת?
רבקה: האלפנטיאזיס הנפשי הזה פירושו שכשאתה שופך כפית של רוטב, למשל, זה מיד מתפשט ונעשה ים ענק של רוטב. זה נעשה ים של רוטב שמקיף אותך מכל עבר ואתה נחנק בים עצום של רוטב. זוועה. אבל זה רק באשמתך. אתה הבאת את זה על עצמך. אתה לא הקרבן אלא הגורם לדבר. כי זה אתה ששפכת את הרוטב מלכתחילה, אתה מי שמסר את הצרור.

הפסקה.
דוולין:  את המה?
רבקה: הצרור.

הפסקה.
דוולין:  אז מה הבעיה? את מוכנה לטבוע ברוטב של עצמך? או שאת מוכנה למות למען המולדת שלך? תראי. מה את אומרת, מותק? למה לא נצא, ניסע העירה ונלך לקולנוע?

[...] הפסקה.

יצאתי לעיר הקפואה. אפילו הבוץ היה קפוא. ולשלג היה צבע מצחיק. הוא לא היה לבן. טוב, לבן, אבל היו בו צבעים אחרים. כאילו עברו בו ורידים. והוא לא היה חלק כמו שלג, כמו ששלג צריך להיות. הוא היה גושי. וכשהגעתי לתחנת הרכבת ראיתי את הרכבת. היו שם אנשים אחרים.

הפסקה.
והחבר הכי טוב שלי, הגבר שנתתי לו את לבי, הגבר שידעתי שהוא הגבר שלי ברגע שנפגשנו, יקירי, הידיד היקר לי מכל, הבטתי בו הולך לאורך הרציף ותולש את כל התינוקות מהזרועות של אימותיהם הצורחות.

שתיקה.

 

במחזה הזה, שבו האישי הוא באמת הפוליטי - ולהפך - אומרת רבקה עוד דבר חשוב: כי היא, שלא כמו רוב בני האדם בעולם, מסוגלת לחוות לעומק את סבלו של הזולת.

דוולין:  עכשיו תרשי לי לומר. לפני זמן מה את... איך נאמר... פלטת איזו הערה עמומה למדי על הטמבל ההוא שלך... המאהב שלך?... ועל תינוקות ואימהות וכולי. ורציפים. מזה הסקתי שדברת על מין סוג של אכזריות. עכשיו תרשי לי לשאול אותך ככה. איזו סמכות את חושבת שיש ברשותך המקנה לך את הזכות לדון באכזריות כזאת?

רבקה: אין לי שום סמכות כזאת. לי לא קרה שום דבר מעולם. לחברים שלי לא קרה שום דבר מעולם. אני מעולם לא סבלתי. גם לא החברים שלי.

פינטר קרא את המערכון הזה באוניברסיטת ניו-יורק בדצמבר 1984 עם קבלת פרס אלמר הולמס לספרות ולאמנות. הבכורה הייתה בלונדון ב-19 בדצמבר 1983. 

[שני גברים ליד שולחן עם משקאות.]
[שתיקה.]

א בחייך, אמרנו את זה שוב ושוב. 
ב ועוד איך אמרנו.
א שוב ושוב. עשרים מליון. זה מה שאמרנו. שוב ושוב. המספר הזה מבוסס על עובדות. עשינו שיעורי בית. עשרים מליון זו עובדה. כשהאנשים האלה אומרים שלושים אני אגיד לך בדיוק מה הם עושים - 
הם מסלפים את העובדות.
ב שערורייה.
א אכן. בחייך, איך לעזאזל הם יודעים?
ב אכן.
א אנחנו עשינו חושבים.
ב אכן.
א בשביל זה משלמים לנו.
ב ומשלמים בכלל לא רע.
א בדיוק. כסף טוב למוחות טובים.

[שותים.]

שלושים מליון, בחייך...
ב בדיוק.
א אני אומר לך, אני ואלה שמעלי לא נמשיך לקבל את זה עוד הרבה זמן. האנשים האלה, רוג'ר, האנשים האלה מרמים את הציבור בכוונה תחילה ובאופן פעיל. אתה קולט אותי?
ב אני הייתי מעמיד את החארות האלה לקיר ויורה בהם.
א למעשה, ארגנתי ועדה שתדון בדיוק בעניין הזה.
ב באמת? כל הכבוד.

[שותים.]

למען האמת... שמעתי שמדברים על ארבעים מליון.
א מה אתה סח!
ב אחד או שניים... אפילו לקחו את זה הלאה.
א מה אתה מתכוון?
ב אה

... אתה יודע... חמישים... שישים... שבעים...
א אבל זה כמעט כל האוכלוסייה!
ב אני יודע.
א שמע, אני המום.
ב זה חתכ'ת חוצפה לא נורמלית, לא, סטיוון?
א זה יותר מחוצפה לא נורמלית, רוג'ר.
ב ממ-ש.    

[שהייה.] 

א אתה יודע מה אני אמליץ שיעשו לאנשים האלה?
ב מה?
א אני אמליץ שייתלו אותם ויקצצו אותם לארבע. אני רוצה לראות להם את צבע הקרביים.
ב כמו הצבע של הדגל האדום, אחי.
אכן.
[שותים.]
שתבין, מה שהופך את כול העסק הזה למגעיל כפליים זה שהאזרחים במדינה הזאת מאחורינו. הם מוכנים ללכת אתנו על בסיס של עשרים מליון. זה מספק אותם לגמרי! ומה מציגים להם הנבלות האלה? ניסיון מכוון לחתור ולערער את הביטחון שלהם. ואת אמונתם.
[ב שותה ואז מביט ב א.]
ב תביא עוד שניים, סטיוון.
[א בוהה בו.]
א עוד שניים?
ב עוד שני מליון. ואני קונה לך עוד כוסית. עוד שניים בעד עוד כוסית.
א [לאט] לא, לא, רוג'ר. זה עשרים מליון. מתים.
ב אתה מתכוון במדויק?
א אני מתכוון מתים. במדויק.
[שהייה.]
אני רוצה שתקבל את המספר הזה.
[שהייה.]
קבל את המספר.
[הם בוהים זה בזה.]
ב עשרים מליון מתים, במדויק?
א מדויק.

להתאבל על פינטר זה נחמד, אבל השבוע, בארץ, כדאי לנצל את מותו ובעיקר את כתביו ניצול פוליטי, מוסרי, ודאי נחמד קצת פחות, וללמוד ממנו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...