ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

אח יא ראב, אח יא ווילי!

הדרום מוכה הטילים פוגש את שנות החמישים בתיווכו של "סאלח שבתי" לאפרים קישון. לצד שחקני הקאמרי הוותיקים מככבים על הבמה ארבעה-עשר שחקנים תושבי שדרות, שקיימו חזרות במתנ"ס הממוגן, תחת מטחי קסאמים

לא פשוט נפשית לצפות במחזמר בזמן מלחמה, כשחצי מדינה מוכת טילים. העובדה ש"סאלח שבתי" הוא פרויקט משותף של התיאטרון הקאמרי ומתנ"ס שדרות מקלה על כך במעט. המחזמר גדוש בשירים מוכרים, המשלבים מוטיבים מזרחים ומערביים. שיר הנושא "אח יא ראב, יא ראב", לדוגמא, אהוב על קהלים מגוונים, עובדה משמחת במיוחד בימי בובליל-נגד-פרידמן.  

"סאלח שבתי" המחזמר הישראלי שהפך לקאלט, מהווה בחירה הגיונית לפרויקט "ערי ישראל ערבות זו לזו", כפי שכינה זאת אחד השחקנים תושבי שדרות. המחזמר, שנכתב על ידי גדול הסאטיריקנים שלנו, אפרים קישון, מפגיש בין מזרח למערב ולא חוסך את שבטו מאף אחד מהצדדים.

סאלח שבתי, למי שלא מכיר, הוא עולה חדש מאחת מארצות ערב, הנשלח עם משפחתו ברוכת הילדים למעברה. באמצעות קשיי הקליטה שלו מול האטימות הממסדית ומול האידיאולוגיה הקיבוצית יוצר קישון סאטירה נוקבת על דעות קדומות, פערי מעמדות, אפליה ושחיתות ממסדית.

איציק כהן, איש "בנות פסיה" לשעבר, משמש בהפקה זו בתפקיד העולה הנצחי. כהן, המשחק בהפקה "כנר על הגג" של הקאמרי את לייזר-וולף הקצב, מחזיק בקלילות את המחזמר על כתפיו. לכהן כישרון קומי לא מבוטל, אך חבל שהבמאי לא מצא איזון נכון יותר בין הטראגי לקומי, שהיה הופך את הצפייה במחזמר למרגשת יותר.   

שרונה אלימלך, אולי צעירה מעט לתפקיד אשתו של סאלח, אך מצוינת בתפקיד אם הבית קשת-היום הזועקת על בעלה חדל האישים "זה לא בית, זה מחסן ילדים!". אלינור אהרון בן-אבי יפהפייה ומקסימה בתפקיד הבת הבכורה חבובה.

גם אוהד יהודאי מפתיע בתפקיד הבן שמעון במבטא גרוני לעילא, בריקוד ובשירה וגיל קפטן הצטיין בתפקיד השכן הפולני למעברה. אך ההפתעה האמיתית היא יעקב תמרי בתפקיד סלאפסטיקי ומצחיק עד דמעות כמנהל המעברה חסר חוט השדרה הרועד מפחד מפני יושביה. 

הסרט "סאלח שבתי" היה בין הסרטים הראשונים שצולמו בישראל הצעירה. כשיצא הפך בן רגע להצלחה מסחררת, בעיקר בקרב יוצאי עדות המזרח, אך לא זכה לאהדת המבקרים האליטיסטיים. גולדה מאיר המזועזעת אף אסרה על הפצתו בחו"ל בשל "רמתו הירודה", אך חזרה בה לאחר שזכה בפרסים ובשבחי הביקורות מעבר לים. לאחרונה זוכה אפרים קישון המנוח לחיבוק חם מן הממסד הישראלי. שלושה ממחזותיו מוצגים כעת בקאמרי: "סאלח שבתי", "הכתובה" ו"שמו הולך לפניו".

משה קפטן ביים השנה בקאמרי גם את "כנר על הגג", אך נדמה שבקאמרי ייעדו את מחזות הזמר הללו לקהלים שונים. בעוד שכרטיס להפקה המושקעת של "כנר על הגג" מוצע במחיר בלתי עממי בעליל (260 ש"ח באולם), הכרטיסים להצגות הראשונות של

"סאלח שבתי" נמכרו בשדרות במחיר סמלי של עשרה שקלים בלבד.

התפאורה שעיצב ערן עצמון נאה אך דלה מעט וכמעט שאינה משתנה לאורך ההצגה. מצד ימין של הבמה פחוני המעברה ומצד שמאל שדות הקיבוץ הירוקים, ובתווך מספר עצי ברוש יפהפיים עשויים פח גלי ואפרפר אך ירוקים בחלקם. יש להניח שדלות התפאורה הוכתבה מגבוה, ואם היא הכרחית לצורך סבסוד מחיר הכרטיסים, דיינו.

ארבעה-עשר השחקנים משדרות נודדים עם שחקני הקאמרי והבמאי וממלאים אולמות הן בתל-אביב והן בעיירות הפריפריה. חלקן, כמו שדרות או יקנעם, החלו כמעברות. ההפקה החדשה של "סאלח שבתי" אמנם אינה משתווה ל"כנר על הגג", ספינת הדגל המיוזיקלית של תיאטרון הקאמרי, אך היא בהחלט מספקת בידור איכותי.

סלאח שבתי, מאת: אפרים קישון, פזמונים: חיים חפר, בימוי: משה קפטן, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: יובל כספין, מוסיקה: נורית הירש, עיבוד: יוסי בן נון, עמית פוזננסקי, תאורה: שקד באום, תנועה: מיטל דמארי

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...