1. חידת שלום חנוך: עבר, הווה, עתיד

בגיל 62 שלום חנוך יכול להשקיף בנחת על עברו הסוער, להתמכר להנאות הקטנות של הבית ולהתענג על תפקיד הסבא החביב. אבל באלבום חדש הוא ממשיך לבעוט ולהציל את כבודם של שירי המחאה. אלון הדר יצא למסע בין תחנות חייו של מלך הרוק הישראלי, שהן גם תחנות חיינו. בדרך הוא מצא גם את זו שהיתה אהבת נעוריו

אלון הדר | 14/3/2009 9:14

"הילדים הם גשר אל עצמנו/ שנתן לנו הזמן"

(מתוך "על פני האדמה")

ערב סיום בוגרי בית הספר למוזיקה "ארטיק" ביהוד, יום רביעי לפני שבועיים. רומי, נערה בת 14 - שיערה הארוך צבוע באדום אש, ציפורניה משוחות בלק כהה - עולה לבמה. "זאת הבת של שלום חנוך", מתלחששות שתי אמהות בקהל. "ערב טוב, ארטיק", צועקת נערת הרוק למיקרופון ומנופפת בידיה כדי לעורר את הקהל.

האב הגאה, שלפני שעה קלה תדלק בבר ההופעות "מוזה", הצמוד לבית הספר, מפקח מרחוק. זהו ערב משפחתי ארוך שהתחיל בהופעת הנכד עמרי קרן, הבן הצעיר של בתו מאיה ובן זוגה לשעבר, השחקן דרור קרן.

רומי חנוך בהופעה בבית הספר ''ארטיק'' צילום: אלון הדר

לבנדיט בן העשר חיבה מיוחדת לדיסטורשן. הוא קרע את הרמקולים, תוך הפגנת מיטב הגינונים והפוזות של נגני רוק ותיקים. מתעלם מהקהל, מטלטל את שיערו הארוך. בבית הספר הוא סומן כבר לפני שנתיים כעילוי. אחיו הגדול, יהלי, עוד שד מוכשר של שבט חנוך, דווקא לא מופיע הערב.

רומי מתחילה לשיר באנגלית והקהל נותר פעור פה. הקול שלה עז, מנסר, מתעצם. הפסקה קצרה, גיטרות ממלמלות, ואז שאגה. היא מנערת את הראש - ימינה שמאלה, מעלה מטה. הרמקולים נצבעים באדום.

חנוך ממהר החוצה, הלילה צעיר. התחנה הבאה: מופע לכבוד הפסנתרנית אלונה טוראל, שניגנה במופע המשותף עם אריק איינשטיין בסוף שנות השבעים. מחר צפויה הופעה בחיפה, ובערב הבא הוא עם משה לוי בזאפה. אלו ימים של עבודה. בעוד כחודש, שש שנים לאחר אלבומו האחרון "אור ישראלי", ייצא אלבום חדש, אותו מפיקים מוזיקלית לוי, שותפו הנצחי, ואייל ליאון קצב. על הגיטרות: רוני פיטרסון. עבר. הווה. עתיד?

פעם, אלבום חדש של חנוך היה האירוע המוזיקלי הגדול של השנה. העיתונאים רצו לחפש ידיעות מהאולפנים הסגורים, המעריצים ניסו לגנוב צלילים ראשונים, והמבקרים נכנסו לכוננות ספיגה. איזו הפתעה מכין להם עכשיו האיש שחתום על כמה מהמהפכות הגדולות במוזיקה הישראלית - המצאת הרוק העברי, הופעות הענק, כתיבת הטקסטים הכי פוליטיים.

אלא שבישראל 2009 האלבום החדש מתקבל בחצי אדישות. עוד תקליט של אמן מוערך, עם קהילת אוהדים ותיקה, נאמנה ומתוחמת. מובלעת אחת מני רבות במדינה מפוצלת ושבטית שממתינה לחדש של נינט, מורידה את הרינגטון של קובי פרץ, מצפה לסינגל הבא של קרן פלס וסופרת את השעות עד העונה החדשה של "כוכב נולד". ארץ נהדרת.

"לא מכיר את העיר/ לא זוכר בה שום אדם/ אולי אני השתניתי/ ואולי זה העולם"

(מתוך "ערב ערב" )

אז מה קרה לנו מאז? התחנה הטבעית הראשונה לברר את מקומו של חנוך במפת המוזיקה של ישראל 2009 היא במקום שנחשב מאז ומתמיד למגרשו הביתי: בניין גל"צ ביפו.

"כשקיבלנו את 'פתוחים לאהבה', הסינגל הראשון מהאלבום, מיד השמענו אותו, אפילו שישיבת הפלייליסט עדיין לא התקיימה", מבהירה מנהלת גלגלצ, דלית עופר. "לשלום יש מקדם עניין הכי גדול שיש. זה אייטם מוזיקלי פר אקסלנס, עם פחות דגש על המוזיקה שבו. יש מעט אמנים במעמד הזה. לחנוך אין חובת הוכחה. הוא אחת ההכתרות המבוססות בעולם המוזיקה".

תודה על האהדה, אבל גם לאחר חודש השמעה השיר עדיין לא כבש את האוזן הקולקטיבית. בסביבת חנוך לא נלחצים. הפתעות עוד צפויות

בדרך. טעימה ראשונה של השירים החדשים היתה ביום שישי האחרון במועדון הבארבי בתל אביב, במופע "חיות לילה". המופע, עוד מהפכה קטנה שיזם חנוך לפני ארבע שנים, מתחיל בשתיים בלילה ומתקיים אחת לחודש.

הקהל נע מתיכוניסטים ועד זוגות מבוגרים. הם שאגו עם חנוך ב"מחכים למשיח", שיתפו פעולה במשחקי השירה בציבור (יותר מדי שעות איצטדיונים). דווקא כשחנוך ביצע שלושה שירים חדשים הם פחות היו קשובים. והיו כמה אתרוגים בסל. מלבד "פתוחים לאהבה", רוק גיטרות שמתכתב - במוזיקה ובטקסט - עם כמה משירי האהבה המאוחרים של חנוך, הוא ביצע את "אלוהים", הסינגל השני מהאלבום. "קצת סבלנות, שיר חדש", הוא ביקש מהקהל.

"אלוהים" - שיר רוק מהיר, עם סאונד מעודכן, שבו קולו של חנוך צרוד מתמיד, על סף הסנטוז - אמור היה לצאת לרדיו לפני "פתוחים לאהבה", אבל עוכב בגלל המלחמה בעזה. בזמן שהתותחים יורים, עם ישראל לא מסוגל להכיל שירי מחאה. זו מציאות בלתי נתפשת שכותב הטקסטים הכי פוליטיים במוזיקה העברית נאלץ להתמודד עימה.

איזה הבדל. ב"מחכים למשיח" חנוך היה דובר של דור. אלה היו רגעיה האחרונים של חברת כור ההיתוך הישראלית: החילונית, האשכנזית, עם זיקה להתיישבות העובדת. מלח הארץ, כמו הביטוי המאוס ההוא. כשהמדינה ההיא התחילה להתמוסס, חנוך לקח את המיקרופון. שר על אלימות הימין, החברה המתפוררת, השחיתות הפוליטית, הנובורישים המאוסים. עשרות אלפים שרו איתו את ההמנונים האלה.

כיום, חודש לאחר תבוסת השמאל בבחירות והתרסקות מחנה השלום, הימין שוב בשלטון. אבל הפעם לא נשמעת קול צעקה. ב-85' שר חנוך "לא עוצר באדום" על אריק שרון. מאז, ההיגיון גלה לאי בודד: ב-2006 ריסקו אולמרט ופרץ רבעים שלמים בביירות. ב-2008 הובילו את המלחמה בעזה מנהיגי המרכז-שמאל: אולמרט, לבני וברק. הכיכר שכינסה 400 אלף מפגינים אחרי הטבח בסברה ושתילה נותרה ריקה.

שלום חנוך צילום: שמואל רחמני

חנוך, להבדיל ממנהיגי השמאל המוכה, מנסה להיות רלוונטי. הוא לא רוצה להתפשר. רוקנרול הוא, בין השאר, מחויבות לרלוונטי, לכואב. אבל בישראל המפולגת והמשוסעת, שגיבוריה נעים בין בובליל לליברמן, כמה אנשים באמת רוצים לשמוע את מה שיש לשלום חנוך לומר? הוא, מצדו, לא תמיד מצליח לשכנע. אבל אי אפשר לא לראות בו את מי שמכיר ומכבד את המקצוע במובן העמוק שלו.

היום חנוך הוא מהיוצרים המעטים שאומר משהו על המצב, וגם גורם לך לחשוב עליו. הוא לא רוצה ליצור שערורייה מיידית, הוא רוצה לדבר. מילים שקולות, מדודות, שעלו אחרי לילות וימים של מחשבה והרהורים. ב"אלוהים" הוא יוצא נגד העסקונה הדתית: "אם היה אלוהים בא ורואה אתכם", הוא צועק, "היה מתרחק מכם היה מתייאש מזמן/ מעומק לבו היה מתבייש בכם/ היה מתגרש מכם היה מסתלק מכאן".

אבל בבית השלישי הדין וחשבון רחב יותר, מתקיים מול עם ישראל שדורש בלעדיות על השוכן במרומים: "אבל מה שמדהים גם את אלוהים עצמו/ הוא לא מדבר עברית והוא לא מרגיש כוכב". ואז מגיעה הפנייה האישית. אם בכלל יש אלוהים, חנוך היה מבהיר לו את תפקידו: "כמו אלוהים היה כבר עושה שלום/ היה נהנה לחתום היה כבר סוגר עניין".

"אלוהים", על אף הרעננות בו, אולי לא יהיה "מחכים למשיח" 2009, אבל הוא עדיין משמעותי והוא לא קורא לצו פיוס, להפך. הוא מגויס. "שלום הוא כותב השירים האולטימטיבי בישראל", פוסק יהודה עדר, חברו מתמוז ומנהל בית הספר "רימון". "גם כשהוא כותב הכי גרוע, הוא יותר טוב מכולם".

"והיום, אין כבר עננים/ הכל מאיר פנים/ התחלתי לחייך/ אני לא יודע איך/ זה בטח בגללך"

(מתוך "היום")

לפני 20 שנה יזמה עיריית תל אביב פרויקט: דירות עתיקות בנווה צדק יוצאו למכירה בתנאים טובים לאמנים. חנוך, אז נווד ותיק של דירות שכורות, קיבל את עצת אמרגנו יהודה טלית, ורכש בית ברחוב אמזלג. אמנם יעברו עוד כמה שנים עד שיתנחל בדירה שהיתה זקוקה לשיפוץ, אבל לבסוף הצעד נעשה.

זו כבר תקופה חדשה בחייו. אחרי הגירושים הסוערים מליהי חנוך, אם בתו מאיה, והרומן הארוך עם דפנה ארמוני, אמורה האהבה הטרייה שלו, לימור ירון, לעזור לו למצוא את הבית החם והרגוע. הם הכירו אצל דני סנדרסון, שם שימשה כמנהלת הצגה.

חנוך, אז פרוד מדפנה ארמוני, שוב נמשך לאישה בולטת ומרשימה. שדה, פלפלית, סופה - מתארים מכריה. השניים התגוררו בכמה דירות בעיר ואז עברו לנווה צדק. הבת רומי נולדה וירון התמסרה לגידולה ולליווי מקרוב של הקריירה שלו, תוך כיבוד הלבד שחנוך כה מקדש.

לא כולם השלימו עם הקשר היציב: לפני כמה שנים נעצרה מעריצה של חנוך לאחר שתקפה את ירון. ירון סיפרה לחוקרים כי אותה אישה מטרידה אותה ואת חנוך בטלפון וברחוב ומאיימת עליהם. רואה את עצמה כ"מיועדת" של חנוך, ולכן דורשת ממנו לעזוב את ירון ולחיות איתה.

הוא אב קשוב ואוהב. כשרומי, הלומדת בבית הספר הדמוקרטי ביפו, הפצירה בו שיבוא למסיבת הפיג'מות בבית של חברה לרגל יום הולדתה, הוא התייצב עם הגיטרה. "שרתי להם את 'אהבת נעוריי'", סיפר ל"העיר", ואז המשיך ב"מחכים למשיח" וב"מאיה".

שלום חנוך צילום: רענן כהן

בקומה השנייה בביתו הקים חנוך אולפן ביתי, שהפך למקדש. "מדי יום הוא עובד ומנגן בבית במשך חמש שעות", מספר חברו המסעדן והקולנוען רפי אדר, שאשתו, יהודית סולה, היתה בחבורת לול (בתו של חנוך, מאיה, עיצבה את המסעדה של אדר, פרונטו). "אי אפשר להפריע לו. גם כשאין אלבום באופק, הוא עובד. בונה מסגרת וממלא אותה".

"אם אתה כבר לא צעיר/ כבר לא מתפעל מהעיר/ לא דופק יציאות אל הבר/ הופעה סטייל בגדים ושיער"

(מתוך "האמת הפשוטה")

בשנים האחרונות הוא ממעט לצאת, אלא אם זו הופעה או התחייבות משפחתית. טוב לו בבית. כאן הוא מנהל ללא הפרעה את סדר היום המסורתי שלו: השכמה בשעות הצהריים המאוחרות (מאוד) ועבודה של שעות באולפן. הפוגה מתרחשת מול שידורי ספורט, במיוחד פוטבול אמריקאי.

"שלום, בראש, הרבה יותר מבוגר מהגיל שלו", אומרת תרצה אריאל, "אבל בנשמה, בהתנהגות, הוא נמצא בשנות השלושים לחייו. לשלום אין לא נעים, הוא לא פותח את הדלת. לו ולאריק איינשטיין יש אותה מחלה: אסור להפריע להם. הם צריכים שקט. הוא מאוד אינדיבידואליסט. שנים הוא חי את הלבד. וללבד יש הרבה הרגלים שאתה מטפח. עולם משלו".

הלילה , כל הלילה, זה הזמן שלו. הוא אוהב לשתות. הרבה. ויסקי משובח מפקס ומחדד אותו. הוא זקוק לו. זו ברית הזוגיות. "זה הוויסקי, הוויסקי השועל", כתב בדייקנות בשיר "זה הוויסקי". יש לו עמדות ברורות - על החיים, הפוליטיקה, הקריירה. נורא קשה להזיז אותו לצד השני. עקשן כפרד.

"אמרתי לך!", הוא מקפיץ מדי פעם את אחד החברים. "אפשר לצאת מהקיבוץ, אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ ממך", הם מתבדחים עליו. מהקיבוץ נשאר גם הלוק: ג'ינס, טי-שירט שחורה ונעלי אצבע. אבל לא תתפסו אותו מחפף. האיש מתחבט, מהרהר.

"יש לו את הקטע שמורד במוסכמות", אומרת חברתו מהקיבוץ, אילנה כרמי. "הוא אדם ששואל שאלות על העולם. נראה לי שמבחינתו הוא מצא את התשובות. הוא למד לנפות את המיותר. הדרישות שלו מהחיים היום יותר צנועות. הוא הגיע למצב של ניקיון, פשטות.

"מאז שהוא עם לימור הוא מצא את האושר האישי שלו, הרבה שאלות התבהרו. היום אני מרגישה אצלו סוג של השלמה. זה בא גם עם הגיל. הוויתור. 'נו טוב, אני בן 60 פלוס, גם אם יש חלומות, זה לא רלוונטי'. למשל, קריירת חו"ל שלא תתממש. אבל הוא לא מקונן על זה".

הפרק הבא: 2. חידת שלום חנוך: אהבת נעוריו ◄