ממזרים חסרי תהילה: אשפה קולנועית
חבורה של נוקמים יהודים הבאים מאמריקה, תחת פיקודו של בראד פיט, עושה קציצות מהנאצים השולטים בצרפת הכבושה. סרטו של טרנטינו הוא שיעור להמונים בהיסטוריה משובשת
תאמרו, לא נורא. זה טרנטינו הישן והטוב שלנו, והכל אצלו פנטזיה. נכון, אבל אם מתירים הקרנת סרט זה, אין שום סיבה שבעולם לאסור על ההיסטוריון מכחיש השואה דייויד אירווינג או לנשיא אחמדינג'אד להשמיע ברבים את דעותיהם. לא השיעור בהיסטוריה משובשת הוא החשוב כאן, כי אם ההד הציבורי שלו. ולסרטי טרנטינו, למרבה הצער, שמור מקום של כבוד בלב הנוהים אחר המדיום הקולנועי.
ביום הפרמיירה העולמית ל"ממזרים חסרי תהילה" נעים כל כך להשתייך לאותה חבורה של סנילים בלתי מעודכנים וחסרי חוש הומור או גישה משוחררת לסלאשרים ולטראש. הילד הדחוי טרנטינו שוב הרים ראשו, ושוב חובט בערכי הטעם הטוב שאותם אינו מצליח לאתגר מאז ימי נעוריו בשולי החברה האמריקאית כצרכן של אשפה אמנותית.
גולגלות מדממות
חבורה של נוקמים יהודים הבאים מאמריקה, תחת פיקודו של בראד פיט בעל המבטא הדרומי הפארודי, עושה קציצות מהנאצים השולטים בצרפת הכבושה. אל היהודים הנוקמים, המכונים אפאשים, מצטרפת אחת ושמה שושנה (השחקנית מלאני לורן), שמשפחתה נרצחה לנגד עיניה על ידי הגרמנים. הכל חוברים יחד לפוצץ הלכה למעשה הקרנתו של סרט תהילה לארגון הס-ס, ובתוך כך לקפד את ראשיהם של ראשי המשטר הנאצי.
מספר גולגולות מקורקפות ומדממות, בצירוף כמה התזות דם על העדשה, באים לייצג את האסתטיקה המקובלת של טרנטינו, אך בסך הכל מעדיף האיש הילדותי הזה להתמקד בעיצוב הפארודי של קריסת הנאצים ועוזריהם. על פי היגיון
זה נבנה התפקיד הטוב ביותר עבור השחקן כריסטוף וולץ', המגלם שילוב משועשע (!) בין אדולף אייכמן וקלאוס בארבי, כאילו הוא חאווייר ברדאם ב"ארץ קשוחה".
ואם לא די ביהודים המחסלים, הרי שגם בקהילה החרדית הסגורה במאה שערים נפל דבר. גבר נשוי ואב לארבעה (זוהר שטראוס), מתאהב באברך רך בשנים (רן דנקר) ולמען צו לבו מוכן לסכן הכל. זוהי תמצית "עיניים פקוחות", סרט הבכורה של חיים טבקמן, שהתקבל יפה אצל הצופים בקאן. הסרט, שסובל מדמויות בלתי מפותחות כהלכה, משתדל לכפר על מחדלי התסריט בבימוי של שפע סצינות אווירה המצולמות היטב. חבל שהמשחק השטוח אינו מסייע בשיפור התוצר הסופי.
נא להמתין לטעינת התגובות
