מדף הספרים של יואב אבני
איזה סופר כדאי להתחיל לקרוא בגיל 24, איזה ספר ראוי להוציא במהדורת כיס מהודרת ומי המשוררת שלא שיחקה עם אבני כדורגל. התשובות נמצאות על המדף של אבני, שספרו "החמישית של צ'ונג לוי" רואה בימים אלה אור
למרות שספרו האחרון הוא בכלל ספר ילדים שנקרא "B For Beer", מניסיוני - את טום רובינס כדאי להתחיל לקרוא רק כשמגיעים לגיל עשרים וארבע. ב-"רדומים למחצה בפיג'מות של צפרדעים" (אולי ייקרא כך אם יתורגם לעברית), רובינס מטלטל בגוף שני ובזמן הווה ברוקרית שאפתנית הנמצאת לדעתה בסוף השבוע הגרוע בחייה - הבורסה קרסה, חברתה היחידה נעלמה בדיוק ברגע הלא נכון, זר שכמוהו לא פגשה מבטיח לה דברים שהיא בטוחה שלא נועדו להתקיים, והכימייה הפונקציונלית עם בן זוגה מתווך הנדל"ן התנדפה אל החלל החיצון. כמו בכל ספריו של רובינס, גם כאן יש פראות, חכמה ותקווה. זה רומן המבטיח להגיע עד לירח ובחזרה, ומקיים.
הכרונוליתים - רוברט צ'רלס וילסון
יש ספרי מד"ב המרבים בהעברת חלליות טסט תוך הסברים מפורטים על מסה וכוח כבידה. אני מעדיף את אלו העוסקים בלא ייאומן. וילסון עושה בדיוק את זה בכל אחד מספריו - הוא עוצם עיניים, והופך את העולם. ב-"דארוויניה" למשל, חלק ניכר מאירופה מוחלף בן ליל ביבשה בתולית, רוחשת ועויינת, המחכה להתגלות.
ב-"סחרור" הכוכבים נעלמים, וב-"הכרונוליתים", העתיד מקדים את זמנו ואנדרטאות אדירות מופיעות בערים שונות בעולם (גם בירושלים), ומתארות קרבות שיתרחשו רק בעוד שנים רבות, בהם ינצח המצביא העלום "קואין". ההווה כבר לא יכול להרשות לעצמו לחיות את הרגע - העתיד כבר כאן והספר מעורר שאלות מרתקות בדבר היכולת שלנו לשנותו. הכתיבה של וילסון שלווה, לעיתים אדישה ומותירה את הקורא לבדו, מול הסיפור.
מילכוד 22 - ג'וזף הלר
יש סברה נפוצה הטוענת שהספר הגאוני הזה נכתב על מטילן פצצות ממוצא אשורי (ששמו הפרטי מתחיל באות י'), הנאבק במלחמת העולם השנייה באי האיטלקי פיאנוזה, אבל לדעתי, מדובר בקורותיו של קצין צעיר ממוצא חצי בולגרי (ששמו הפרטי מתחיל באות י'), הנאבק באינתיפאדה הראשונה במחנה הפליטים ג'בליה. את הספר הזה קראתי לראשונה לפני שהתגייסתי, ואז הייתי בטוח שהוא רק מצחיק מאוד.
מרגנית - סדרת ספרי מופת לילדים ולנוער (ככה כתוב על הכריכה)
ג'יימס והאפרסק הענקי של רואלד דאל וגם צ'רלי והשוקולדה, וכל ספרי המומינים של טובה ינסון, והקמע של אדית נסביט, וספרי נרניה של סי.אס לואיס ורבים אחרים - יש חיוך סודי (אנחנו לא לוחצים ידיים) לכל המבוגרים שהיו ילדים וקראו את ספרי מרגנית.
בארץ לובנגולו מלך זולו - נחום גוטמן
גדלתי במושב, עם המון תפוזים. כשיש תפוזים, יש קליפות, ובזכות גוטמן - גם שבילים. שנים אחר כך, ציפיתי לראות את קו המשווה בפעמים הבודדות בהן התקרבתי אליו, ואני מקווה שיום אחד תהיה מהדורת כיס של הספר הזה, אם במקרה אסע לאפריקה. אני אוהב את העברית המאוירת, התמימה והקולוניאליסטית ששימשה את גוטמן בתיאור תחושת המסע, והוכיחה שתמיד כדאי שתהיה איזו מחברת כתיבה בהישג יד.
אני ולא מלאך - אלי אליהו
אני משתדל לקרוא כל שיר שאני פוגש. את אלו של אלי אליהו הכרתי בזמן ששיחקנו יחד כדורגל בנבחרת הסופרים של ישראל. בנוסף לשמו החכם - "אני ולא מלאך" - אפשר למצוא בספרו הראשון שירים שקטים (לא פשוטים), המכילים עצב נקי. "אורפיאוס," מתחיל אחד מהם, "אֵינוֹ מְנַגֵּן". בזכותו התוודעתי גם ל"יפה אחת קודם" המצויין של ענת זכריה ול"חוצה ברגל את האטלנטי" המבריק של בילי קולינס. גילוי נאות: גם ענת זכריה וגם בילי קולינס לא שיחקו איתי כדורגל.
הזדמנות אחרונה לראות - דגלאס אדמס
מבין הסופרים המתים, אדמס הוא המלא חיים ביותר. רק הוא יכול לתאר בדיוק רב כל כך את הרגע בו כמה קופים גילו עניין בזרדים משום שבאמצעותם הצליחו לחפור ולמצוא דברים, ואז לחבוט בהם. את הציוויליזציה האנושית סווג אדמס כהתפתחות מדהימה בטכנולוגיית הזרדים. הספר הזה מתחיל בתאונה עיתונאית מבורכת - אדמס נשלח למדגסקר, שם הוא מתלווה לזיאולוג המחפש אחר זן נכחד של קופי למור. משם, הוא ממשיך לעוד מספר מסעות טבע מרגשים ונידחים, ולאדמס יש כל מה שחסר לסר דייויד פרדריק אטנבורו - הומור.
Lamb - Christopher Moore
בספר הנהדר הזה, מתברר שלישו היה חבר ילדות - ביף, שליווה אותו לכל מקום אליו הגיע. מהנגרייה בנצרת, ועד לפעם ההיא, האחרונה, ב-ויה דולורוזה. ביף מספר הכל - על חיבתו של חברו הטוב לקפה, ועל כישרונו המיוחד להחזיר לטאות מתות לחיים, וכיצד החליטו שלאכול בייקון זה דווקא בסדר, ועל האהבה שאינה תלויה בדבר למריה מגדלנה. ביף הצטרף אל ישו במסעותיו המשוערים למזרח הרחוק, והוא חוזר איתו הביתה כדי לספר. כריסטופר מור מצליח בכל אחד מספריו לכתוב גרסה מעודנת, על-טבעית (או אולי צד-טבעית) ומצחיקה של המציאות, והוא אחד מהסופרים האהובים עליי.
כמעט כמו שאומרים באמזון - אם אהבתם (באמזון אומרים קניתם) את "התפסן בשדה השיפון", קראו גם את הספר הזה. ג'ורג' הוא יתום מאב ואם. הוריו, "הברנינים המעופפים" היו לולייני טרפז שמצאו את מותם בספק תאונת קרקס מוזרה - הם שחררו את אחיזתם ממוטות הטרפז, וקפצו זה לזרועותיו של זו בעודם באוויר. לא היתה רשת ביטחון.
הספר הפנטסטי של נורית זרחי - נורית זרחי
אני אוהב את הסיפורים של נורית זרחי. אני אוהב את השירים של נורית זרחי. כבר הזכרתי שאני אוהב את הסיפורים של נורית זרחי? אני חושב שהיא רואה ארבעה מימדים - אחד או שניים מעל לממוצע. בספר הפנטסטי שלה, המנוקד והמאויר, יש עשרה סיפורים - רק עשרה, אבל כשקוראים את הספר פעמיים - סופרים כבר עשרים. במילים אחרות: אמורי אשיג אטוסה. בחיי. במילים אחרות: כתם, כתר, קטשופ, אהבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
