השופט: סרט תעמולה נוסח פרבדה
לאהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, יש בעיה עם הדמוקרטיה. הוא עושה שימוש יתר בטענה שהרוב עלול להיות מסוכן, ולכן הוא בז לרוב. הבעיה הזו ניכרה היטב בסרט ששודר עליו בערוץ 2
אני רץ למרחקים ארוכים, מספר נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, בתחילת הסרט. יריביי רצים למרחקים קצרים. אין כמו הפתיחה הזאת כדי לתת ביטוי לאחד המאפיינים המובהקים של האיש: אין בו צניעות. יש בו התנשאות. אני ואפסי. אני הגדול מכולם. אתה לא בא לייצג השקפת עולם, ממשיך ברק, אלא כדי לייצג צדק. מעניין. הוא זה שהעדיף מקורבים ומנע כניסה של הטובים ביותר בית המשפט, רק משום שהשקפת עולמם שונה משלו. הוא זה שפסל את פרופ' רות גביזון, רק, ואך ורק, מטעמי אג'נדה שונה. אבל בא הסרט ומנסה למכור לנו את הסיפור של "לא בא לייצג השקפת עולם". נו, באמת. זה לא היה סרט. זה היה תשדיר תעמולה.
אהרן ברק צילום: קובי קלמנוביץ
נכון, גם מבקריו של ברק קיבלו פתחון פה. אבל אלה היו מתנגדיו הפוליטיים. נציגי כוחות החושך, כדברי מעריציו השוטים של ברק. הרי יש אינספור אנשי אקדמיה שמתנגדים לגישתו של ברק. הם לא פחות ליברליים. הם לא בימין. אבל הם, מעשה פלאים, לא זכו לפתחון פה.
גם נציגי המשפטנים בעולם הציגו את ברק הגדול מכולם. שמש העמים. המשפטן החשוב יותר, ריצ'רד פוזנר, שהבהיר כי ברק הוא למעשה דיקטטור משפטי, לא זכה לאזכור. הרי אנחנו בסרט בנוסח פרבדה. על תקן המשקיפים האובייקטיביים הוצגו עיתונאים, בעיקר מטעם. לצורכי מס שפתיים הייתה איזו אמירה רבע ביקורתית. זה היה תרגיל שמתאים לסרטי תעמולה. להיכן נעלם, למשל, יובל אלבשן? אז זהו. הס מלהשמיע ביקורת של איש אקדמיה.
ברק הוא אדם חם ומרגש. פה ושם יצא לי לפגוש אותו, גם בארבע
עיניים. הוא לא רק מאמין בדרכו. הוא שייך לחרדים. הוא באמת חושב שכוחות רשע עומדים להשתלט על מפעל חייו. אלא שכאן נחשף שורש העניין. לברק יש בעיה עם הדמוקרטיה. הוא עושה שימוש יתר בטענה שהרוב עלול להיות מסוכן, ולכן הוא בז לרוב. הוא אינו מפרש את החוק, שהתקבל על ידי רוב בכנסת. הוא יוצר אותו מחדש.
אז נכון שהכנסת קבעה, פעם ועוד פעם, שמפלגה שמוביל עזמי בשארה ראויה לפסילה. על ברק זה לא השפיע. הפרשנות שלו, שרומסת את החוק, ואת התקדימים המקובלים באירופה, היא הראויה יותר. והוא מתקשה להבין שכך הוא אינו מציל את הדמוקרטיה. הוא רק משרת את אויביה.
כדי להבין עד כמה רחוק הלך סרט התעמולה הזה, הפכו שם את הרצון של ציפי לבני למנות את גביזון לבית המשפט העליון לתעלול פוליטי. האמת כמובן הפוכה. זה היה ברק שחסם מינויים ראויים וכפה את שיטת השכפול הגנטי של שופטים בצלמו.
התעלול של ברק אף פעם לא נפסק. הוא נטר ללבני עד ערב הבחירות האחרונות, כאשר עמד מאחורי מאמר השמצה נגדה. לא שופט ולא ג'נטלמן, אלא פוליטיקאי ומניפולטור. אבל הס מלהזכיר זאת. הרי בתעמולה עסקינן.
הסרט מסתיים בסכנה הרובצת לפתחה של מהפכת ברק, ועל כוחות החושך שעומדים להשתלט עלינו. או אז עולים על המסך חיילים יורים. מניפולציה של סרטי תעמולה. ואז חוזרת המצלמה אל אולם בית המשפט ומתרוממת אל האור המוקרן ממנה. חושך מול אור. בעברית פשוטה קוראים לזה שטיפת מוח. חבל. כי אם זה אהרן ברק, ואם זו מורשתו, אז זה באמת מפחיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
