מדף הספרים של יהודית מליק שירן

יהודית מליק שירן מוציאה בימים אלו את ספרה השלישי "פגישה חלומית" בהוצאת בת אור. מדף הספרים שלה כולל את אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן, "ציפור הנפש" של מיכל סנונית ו"לאהוב עד מוות" של דבורה עומר

יהודית מליק שירן | 15/7/2009 16:45

מתוך שלל האגדות שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן, אהבתי מאוד את סיפורה של "מוכרת הגפרורים הקטנה". ילדה קטנה שאיש לא רואה את סבלה, ענייה ויתומה מאם, מנסה למכור גפרורים בערב חג המולד. האנשים החולפים על פניה אינם שמים לב אליה ואיש אינו קונה ממנה ולו גפרור אחד.

יהודית מליק שירן צילום: יח''צ

בניסיון להתחמם היא מתחילה להצית גפרורים ובחומם מדמיינת תנור חם, ארוחת חג, עץ אשוח עמוס מתנות ואת סבתה האהובה. כדי שדמות סבתה לא תיעלם היא מדליקה את כל הגפרורים ומבקשת ממנה: "קחי אותי איתך!".

כך מרחפות שתיהן "במקום שאין בו עוד קור, אין בו רעב, ואין בו כאב. המקום בו שוכן אלוהים" (28). למחרת מוצאים אותה עוברים ושבים כשהיא מוטלת ללא רוח חיים. הסיפור הזה עורר בי הזדהות ואמפתיה. הוא מעודד ראיה ביקורתית ורגישות חברתית כלפי החלשים, הנזקקים והמקופחים.

את הספר "ציפור הנפש" קיבלתי מתנה מהמשוררת והסופרת מיכל סנונית.
" בְּתוֹךְ הַגּוּף, עָמֹק עָמֹק, שׁוֹכֶנֶת לָה הַנֶּפֶשׁ. אִישׁ עוֹד לֹא רָאָה אוֹתָהּ, אֲבָל כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהִיא קַיֶּמֶת. וְעוֹד אַף פַּעַם, אַף פַּעַם לֹא נוֹלָד אָדָם שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ נֶפֶשׁ. כִּי הַנֶּפֶשׁ נִכְנֶסֶת לְתוֹכֵנוּ בְּרֶגַע בּוֹ אָנוּ נוֹלָדִים וְאֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתָנוּ- אַף לֹא פַּעַם אַחַת- כָּל עוֹד אָנוּ חַיִּים. בְּדוֹמֶה לַאֲוִיר, אוֹתוֹ נוֹשֵׁם הָאָדָם מֵרֶגַע הֻלַּדְתּוֹ וְעַד לְרֶגַע מוֹתוֹ."

ציפור הנפש הנמצאת בתוך הנפש של כל אחד מאתנו ומרגישה את כל מה שאנו מרגישים :כשכואב לנו היא כואבת איתנו. כשעצוב לנו היא מכונסת על רגל אחת בתוך עצמה. כשאנו מחבקים חבר היא מתרחבת ומחבקת בחיוך גדול. היא עשויה ממגרות.

לכל מגרה יש מפתח מיוחד משלה. לפעמים ציפור הנפש פותחת מגירות שהאדם מורה לה ולפעמים היא פותחת מגרות על דעת עצמה.קורה שאדם מקנא בלי להתכוון ומקלקל כשהוא בכלל רוצה לעזור,כי ציפור הנפש לא תמיד ממושמעת.

חשוב לקחת מהספר החכם הזה את היכולת להקשיב לעצמנו ולקולות אחרים.שכל אדם שונה מחברו,כי ציפור הנפש שונה האחת מהשנייה.לדעת שפתיחות והבנה יכולות לקרב לבבות.

מיכל סנונית. ציפור הנפש צילום: יח''צ

אל הספר "סבא ספר" של ריקה ברקוביץ הייתה לי משיכה מיידית. מסופר בו על ילדה שאהבה לבקר בספריה העירונית.מעין תולעת ספרים.יום אחד הייתה שקועה בקריאת ספר ולא שמה לב שהיא ננעלה בספריה. בשעה שבכתה שמעה פתאום שאלה: "האם יש מישהו בספריה?...מי שם? ואז התגלה פתאום ספר כרוך בכריכה ישנה/שנראה כמו סבא בן מאה שנה". הספר הזקן מפליא בסיפוריו והילדה קשובה אל הרפתקאותיו.

נוצר ביניהם דיאלוג מעניין. הילדה מספרת לסבא ספר, שהיא רוצה להיות סופרת וסבא ספר נותן לה כללים איך להיות סופרת או משוררת. ספר חכם העוסק בהכרת השפה העברית, נושאים לכתיבה,שעות אימונים רבות, הכתיבה משתפרת כאשר כל הזמן יש הנחיה אחרת.

"חושך בהזמנה", ספרה של אירית וייסמן-מינקוביץ, עוסק בפחד של ילדים לישון לבד במיטה. ילדים פוחדים מהחושך. הסיפור מזמין את הקורא הילד להתמודד עם פחדים אלה באמצעות הפעלת דמיון, חשיבה חיובית וציור.

דורון, גיבור הסיפור פוחד מהחושך. אבא מציע לו פתרון יצירתי. להזמין את החושך באמצעות ציור. אם דורון יזמין את החושך בציור, ויצייר אותו עליז, יבוא חושך ליצן ויעשה לו שמח. אם דורון יבחר לצייר את החושך שובב, יבוא חושך שובב וייקח אותו לגן משחקים

ואם נוסיף לחושך גם כובע של קוסם הוא ימלא את בקשותיו, ואם נוסיף לחושך כובע של טבח, הוא יבשל לנו חלומות משוקולד, אבל אם דורון יזמין בציור חושך מפחיד, החושך יהיה באמת מפחיד. הכול לפי בחירתנו.

הסיפור חווייתי מאד ובעזרת שיתוף פעולה בין הורה לילד ניתן להתגבר על הפחד. הציור המשותף מעניק זמן איכות, חוויה משותפת. ומפתח את הקשר בין ההורה לילד.

עטיפת הספר של יהודית מליק שירן. צילום: עטיפת הספר

"לאהוב עד מוות" של דבורה עומר. את הספר הזה על חליפת המכתבים בין זהרה לביטוב לשמוליק, אני אוהבת במיוחד. סיפור אהבתם של שני חברי הפלמ"ח מתפתח בד בבד עם סיפור אהבתם של בני הארץ על מימוש זכות הקיום היהודי בה. במאבק נגד הערבים ונגד השלטון המנדטורי של הבריטים.

בספר יש סקירה היסטורית הנוגעת במבצעי הפלמ"ח כמו "ליל הגשרים", "השבת השחורה", פעולות חשאיות ואימוני הכשרה למתנדבי הפלמ"ח.ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, הקמת המדינה. קריאה בספר הזה יותר מועילה מספר היסטוריה המתאר את התקופה. באמצעות המכתבים אפשר לגעת בזהרה ובשמוליק. בחייהם ובמותם לא נפרדו.

"מסע אל העצמי" של רות נצר. ספר שלוקח את הקורא להכרת התהליך הפסיכולוגי-רוחני של התפתחות הנפש,כפי שהוא משתקף בחלומות,בתהליך הפסיכו-תראפי וביחסי מטפל –מטופל. הספר מתווך בין הסמלים,המיתוסים לבין עולמו הרוחני של האדם.

רות נצר מביאה את האלכימיה ומבהירה שזו עסקה בחקר השינויים המתחוללים בחומרים כימיים ובחומרי הנפש. יש סקירה מאלפת הנוגעת בתורות שונות, בטקסי חניכה, בשמאניזם, בטארוט, במיסטיקה ובאמנות.המיוחד בספר הזה שיש בו ציורים מעניינים אותם מפרשת נצר בבהירות מרתקת.

את "כל החלב והדבש" של נתן זך אני אוהבת מאוד. השירים מאופיינים כשירים ללא חריזה, כמו חתך דיבורי. הכתיבה מנציחה מראות שנחרתו במבט אקראי כמו "ציפור שנייה","רגע אחד שקט בבקשה" ואחרים.ייחודיות השפה הלשונית השוברת מוסכמות נורמטיביות,הופכת את יצירתו לחווייתית. רק מקריאת המילים אפשר להתאהב.

נתן זך. צילום: רוני שיצר

"ספר הגעגועים" של אהוד בן עזר הוא ספר שהשאיר בי חותם עמוק. אחת החוויות שמשאיר בי ספר טוב, היא הנאה שיש בה קורטוב של הומור, למידה והתרגשות רבה. את החוויה הזו מצאתי בספרו של בן עזר ומהו אותו ספר שקראתיו בנשימה אחת?

ספר עם ניחוחות משכבר. ילדות במושבה ארצישראלית בימים של טרום מדינה, עולם של טרם התפכחות ללא תקנה מחלום. בן עזר מנציח עולם קסום שהיה ואיננו ומצליח לרתק אליו את הקורא. הספר נושם את ניחוח הארץ: אדמתה, פרדסיה, גידולי שדותיה. הכול רענן, ראשוני וחושי וספוג ריחות, צבעים, קולות.

על עטיפת "ספר הגעגועים" מצולם שמוטי – הפרי שבימים שעליהם נכתב הספר היה כוכב עליון וכונה בשם היאה לו: תפוח זהב, לא תפו"ז, וודאי לא תפוז. הספר מלא הומור מתגלגל שובה עין ולב. עשיר באגדות מקומיות. חוויה תרבותית מרנינה לקראו. אפשר ללמוד על הימים ההם מתוך זיכרונותיה של חבורת ילדים, זיכרונות שיותר טובים מספר היסטוריה המנוסח באיפוק וביובש. ממליצה בחום לקרוא את הספר. משאיר בקורא חוויה של עוד.

"עכשיו, מותר לבכות" של מרים הראל. ספר העוסק בסיפור הישרדותה של הראל בשואה ומטפל בדילמות של דור ראשון- ניצולי שואה, דור שני-ילדיו. כבת להורים ניצולי שואה, הספר נתן לי תשובות רבות לשאלות שעלו בי ואבי בחר להדחיק. רק לאחר שילדיה הקימו בית פרצה הראל את סכר ילדותה ובכתיבה בסגנון יומן חשפה את מחשבותיה ואת עולמה רווי הסבל. הספר הזה מאפשר שיטוט במחוזות הזיכרון . הספר הוא מעין צוואה רוחנית לדורות הבאים: "לזכור ולעולם לא לשכוח".

"האדמה הטובה" של פרל ס.בק מביא את סיפורה של משפחה סינית העוברת תלאות רבות במימוש אושר זוגי. בק שחיה בסין מתארת את קשיי היום יום בארץ ענייה כמו סין בראשית המאה הקודמת. העליבות ניכרת בחייו של ואנג לונג, שהוא איכר עני שצריך לדאוג לו ולאביו הזקן ועושה זאת בקושי רב.

הוא עובד קשה מאוד כל היום ובקושי יש לו זמן לנוח. אבל מהרגע שהוא מתחתן חייו משתנים, את העבודה הקשה עושה אשתו או לאנג, היא מטפלת בכל מטלות הבית ועוזרת לואנג לונג בשדה בלי שום תלונה. היא מתייחסת לעבודותיה כמובן מאליו מפני שהיא גדלה כל חייה בתור שפחה בבית של עשירים.

אהבתי את הכבוד והאהבה שרוחשים הבנים להוריהם הזקנים. האדמה כה קשה לעיבוד חקלאי. לא תמיד מצמיחה יבול. ואנג לונג מוצא כוחות פנימיים המגרשים את הייאוש,העצב והסבל מחייו. בעודו מטפל באביו במסירות רבה,את אותה המסירות הוא משקיע באדמתו. כשהיא מצמיחה לו יבול- הוא מכנה אותה בתואר :"האדמה הטובה".