זה היה ביתי: יוני רועה כועס
תקופה לא פשוטה עוברת על יוני רועה. הוא הפסיד מיליון וחצי שקלים מתרגיל עוקץ, ונאלץ למכור את ביתו. ובמקביל התנתק מעולם המוזיקה המקומי, שהפך לטענתו לתעשיית כסף חסרת נשמה, וכבר שנתיים לא כתב שיר חדש. ובכל זאת יש אלבום אוסף טרי וגם משפחה שגילה מחדש אחרי הטראומה
"הייתי במשבר כלכלי", הוא אומר בקושי ניכר, "הפסדתי מיליון וחצי שקלים כתוצאה מכניסה לעסק לא מוצלח". אחר כך רועה מסכים לספר איך קרוב משפחה שידך בינו לבין איש עסקים מפוקפק שהציע לו דיל לא רגיל: "בא בן אדם ומציע לי בית להופעות ולעידוד המוזיקה הישראלית. תוך זמן קצר נולד מועדון ההופעות ברל'ה בקיבוץ להבות חביבה שהיה אמור להיות הזאפה של הצפון".
"כל מה שהייתי צריך לעשות בעסקה הוא לתרום את המוניטין שלי. מהר מאוד גיליתי שנפלתי עם שותף שלא עומד בהתחייבות ועם צ'קים שחוזרים. מצאתי את עצמי בוקר אחד עם 150 אנשים שמתקשרים אליי ומבקשים כספים. היו שם ספקים לצד אמנים שאני מכיר שנים. זה מוטט אותי. במקום להיות עסוק ביצירה ובשירים מצאתי את עצמי בהתגוננות מול בעלי החוב".
"מהר מאוד התעשתי ופניתי למשרד עורכי דין שלקח את הדברים לידיים", מספר רועה. "יצאתי למסע מאוד כואב ומייגע שכלל חיסול כל החובות שהותיר השותף שברח. הפסדתי הרבה מאוד כסף. הפסדתי את הבית שלי שבניתי ברמת פולג. זה היה מאוד מאוד קשה. כשזה התפוצץ רציתי רק למות. זאת הייתה מועקה נוראית".
"זאת במה טובה להזהיר אנשי ציבור מוכרים ומפורסמים ממלכודות של'תן לי רק את השם שלך' שנגמרים בתשלומי חובות. עברתי בית ספר קשה וארוך שעצר את הקריירה שלי, אבל ברוך השם זה מאחוריי. גיליתי בתקופה הזאת שהאישה שלי היא באמת האישה שלי ומי הם החברים האמיתיים שלי. עכשיו אני שוב חופשי".
אבל הבלוק היצירתי של רועה לא נובע רק מהטראומה הכלכלית. אפשר לנתח אותו גם באמצעות שתי מילים, עצובות מאוד: "היעדר ביקוש". "בשביל מה לי לשבת ולכתוב? בשביל מי?", הוא מביט בי במבט מיואש.
"אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות פחות ופחות מתחבר לעשייה המוזיקלית שנוצרת כאן. יש פה דור שלם של יוצרים ותרבות שלמה שלא מכבדת את העבר שלה. רק לאחרונה נפרדנו מג'ו עמר, גדול היוצרים הים תיכוניים, ואף אחד לא הגיע להלוויה. יש לנו תרבות שלמה של זמרים זמניים שעושים הכול בשביל כסף".
"זה מדהים אותי בכל פעם מחדש כשמתקשר אליי הזמר החם התורן ואומר לי 'אני רוצה שיר שנשמע כמו 'רקדי' עם פזמון של 'ד"ר לאהבה', או 'אני רוצה שיר בטמפו 130, זה הולך חזק ברחבות הריקודים'. או כששואלים אותי 'יש לך חומר?'. מה אני, בלדר סמים? בוא, נדבר, נכיר את העולמות שלך ואז אולי אכתוב לך שיר".
רועה ממשיך: "עצוב לי לפתוח עיתון ולראות מודעה 'שיט לקפריסין, חמש ארוחות ביום, דיוטי פרי, קזינו והזמר הלוהט והכול ב-199 דולר לחמישה ימים'. יש פה איבוד של הדעת. אמן שמכבד את עצמו לא יכול לראות את עצמו בתוך דיל כזה. עד לאיזה נומך תרבותי אפשר להגיע? אני הרי יכול בקלות לשבת ולכתוב בכל יום שורות כמו 'אני אוהב אותך ולא יכול בלעדייך' ולקבל על זה כל יום דולר מהשמעות ומרינגטונים. אבל אתה יודע מה יקרה לי? אני אהיה
"אני לא מבין את התופעה שבשביל לקדם שיר צריכים להעמיד ליד הזמר ארבע דוגמניות במשך שעה. אני לא מצליח להבין את תופעת הפמליה. אנשים מחזיקים סטייליסטית, מאפרת צמודה, נהג. זה פתטי. למה הפסקתי לכתוב? כי לא בא לי טוב שמתקשר אליי זמר בתחילת דרכו, מבקש שיר ואז מגיע אליי לפגישה עם המנהל, האמרגן, היועץ, הסוכן והיחצן".
"והכי עצוב", אומר רועה, "שכולם נדבקים בזה. אפילו חלק מהמבוגרים. לפני הרבה שנים הייתי האיש המכריע בקריירה של זמר מאוד מפורסם ומצליח כיום. זה היה בסוף שנות ה-90 והוא כבר עמד לארוז מזוודות ולעזוב את הארץ מרוב ייאוש על כך שלא הצליח. בזכותי הוא נשאר כאן ופרץ. בחודש הבא אני עומד להרים מופע השקה לדיסק שאני מוציא השבוע ואני רוצה לארח אותו".
"התקשרתי למשרד שלו וענתה לי בחורה ששאלה אותי 'באיזה נושא תרצה אותו?'. אמרתי 'תמסרי לו שיוני רועה התקשר'. ' אבל באיזה נושא?'. 'נושא', עניתי .'אז אני מציעה שתדבר עם המנהל האישי שלו'. אני , שבניתי לבן אדם את הקריירה, צריך לדבר עם המנהל האישי שלו? זה עצוב לי נורא. זה שיגעון מגלומני. כולם נסיכים, מלכים, מלכות והסגנים של עולם. הזמן ישפוט את כולם".
יהיה מי שיגיד שאתה אומר את הדברים מהסיבה שאתה לא שם. שאתה ממורמר.
"ממש לא. אני יודע היטב מה מקומי ואני מאוד שמח בחלקי. את 'פרי גנך', ' זודיאק', ' כותל המזרח' ו' מרגריטה' ישירו גם עוד 20 שנים. הזמרים והיוצרים הצעירים לא מבינים שתרבות היא דבר מחנך. זה מגיע למיליונים וזה משפיע. אני בשנייה יכול לכתוב שלאגר שיקפיץ את המדינה, אבל אני יודע שאני לא אעמוד מאחוריו. אני יודע שאם אבוא להופיע על במה אחת עם גרוניך, כספי ואביהו מדינה אני אתבייש לעמוד לידם עם שיר כזה".
בכמעט שנתיים שחלפו מאז יבשה העט שלו, החליט רועה לאסוף את מיטב השירים שהלחין וכתב לאמנים שונים, ולהקליט אותם מחדש בביצועים שלו. 12 שירים נכנסו לאלבום, ביניהם "לכי אחריי במדבר", " אהבה מעבר לפינה" ו"כותל המזרח". התוצאה היא אלבום צנוע בשם "תחנת איסוף" שיוצא השבוע לחנויות, לאחר ששלושה סינגלים ששוחררו מתוכו זכו להתעלמות מתחנות הרדיו המרכזיות.
"כבר עשר שנים שאני מופיע בהופעות סגורות וכמעט בכל הופעה מגיע לפחות צופה אחד שאומר לי 'לא ידעתי שכתבת את זה'. פתאום נפל לי האסימון שחסר איזה משהו בפאזל של האנשים", מסביר רועה את הקונספט של האלבום. "השלב הבא היה לייצר סוג של עיבוד שישמור על השיר המקורי ומצד שני יחדש אותו".
"התהליך לקח לי שנה וחצי", מספר רועה. "החלטתי להקליט את הדיסק הזה לגמרי לבד, בלי עזרה של חברת תקליטים. אחרי הכול, בחברות תקליטים יש בעלי אינטרסים. הייתי חתום 15 שנים באן-אם-סי ועשיתי איתם שלושה תקליטים. תמיד היה מי שבא ואמר לי 'תחליף את הלחן הזה במשהו יותר בהיר', 'השורה הזאת אפורה לי מדי' וכאלה. הפעם החלטתי להיות נאמן לעצמי".
כמה ממבקרי המוזיקה והטלוויזיה כתבו במהלך השנים שאתה צריך לדבוק בכתיבה ובהלחנה. שאתה לא זמר טוב מספיק.
"תאמין לי שאני יודע את מקומי. אני בוחר תמיד לשיר שירים צנועים מבחינה ווקאלית ומקפיד לעשות זאת בצורה אמיתית ומשכנעת. והיו גם ביקורות טובות. כתבו שאני נשמע כמו גדולי הזמר היווני. להזכירך, התחלתי את דרכי המוזיקלית עם סינגל שיצא לרדיו בגיל 17 והייתי בלהקה צבאית. העשייה של הכתיבה, ההלחנה, העיבוד, ההפקה והייצוג שאבו אותי אל מאחורי הקלעים".
"חוה אלברשטיין החזירה אותי לקדמת הבמה אחרי ששמעה אותי שר בסקיצה. שיקפוץ לי מי שחושב אחרת. אני יודע למה אני מסוגל. אני רואה בהופעות איך הקהל מתרגש כשאני שר את 'פרי גנך'. יש לי יכולות ווקאליות, ניקיון, טונים וזה משהו שאפשר לשפוט ולמדוד".
"עשיתי דואט עם חוה. מיוזמתה. עשיתי דואט עם נורית גלרון. מיוזמתה. עשיתי דואט עם מיקה קרני. מיוזמתה. רק בארץ יש את התפיסה העגומה שאומרת שאם אתה כותב אתה לא יכול להיות זמר ואם אתה זמר אתה לא יכול לעשות טלוויזיה. אני מודה לאל שאני רבגוני".
אחרי שנים של "בטברנה" ו"שירה בשידור" בערוץ הראשון נשארת קצת בחוץ. לא היית רוצה לשפוט ב"כוכב נולד" ?
"לא. כששמעתי את יוצרי 'כוכב נולד' מדברים בעזות מצח ואומרים ש'הראל מויאל הוא פוליקר של שנות האלפיים' הבנתי שאין לי עם מי לדבר. מילא אם הם היו אומרים 'אנחנו עושים תוכנית בידור ולא אחראים למפלצות שהתקשורת בוראת מהבוגרים שלנו'. אבל לא. הם הופכים כל בוגר תוכנית לחוזליטו ואני תוהה איפה בכלל אותם כוכבים נולדים. לא שומעים מהם".
אז אתה מסרב לשחק את המשחק ומסתפק בתוכנית נישה ים תיכונית שאתה מגיש בערוץ המוזיקה.
"טוב לי שם כרגע. האולפן השקוף זה סוג של הברקה בעיניי. לראיה, הערוץ שדרג את עצמו מבחינת רייטינג. נכון שזה לא כמו מה שהייתי רגיל אליו בערוץ הראשון. אין תחקיר, אין תסריטים, אין כלום אבל יש במה ליצירה הישראלית. הייתי שמח אם היו נוהגים יד קצת יותר קשה עם הקליפים שמשדרים. לא כל טקסט ראוי לשידור".
אז מתי יגיע הלהיט הבא?
"כשיבשיל הזמן. כשאני כותב שיר אני לא חושב על איך ייראה הקליפ וכמה כסף יהיה לי בבנק, אני חושב על האמנות. השיר הבא יגיע, כשיגיע הזמן שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
