כשהארי פגש את מני: סרטי ההמשך חלשים
השישי של הארי פוטר והשלישי של עידן הקרח יצאו לאקרנים בבום גדול, אך האם סרטי הקיץ מספקים את הסחורה? ערן אלדר חושב שלא

אז זהו, שכבר לא. זה נכון שסקראט הסנאי הקדמון והפרוותי בעל הניבים המשוננים חמוד, אבל קטעי הריקוד שלו ושל זוגתו החדשה סביב הבלוט ארוכים ומתישים, ובעיקר לא מצחיקים. הטנגו הפריזאי של השניים נתקע בסיפור העלילה של סיד העצלן, מני הממותה ושאר החבורה המצוירת וקוטע את הרצף.
להוציא עניין פעוט זה, אין ספק ש"עידן הקרח 3" הוא סרט כייפי לגמרי ואין ילד, וגם לא מעט מבוגרים שנשארו ילדים, שלא ייהנה בו. האנימציה נהדרת, הדיאלוגים שנונים ממש כמו בסרטים הקודמים בסדרה, והדינוזאורים המפחידים המצטרפים בסרט הזה לקאסט מוסיפים עניין, אפילו שעקרונית שום ממותה מעולם לא ראתה דינוזאור מפני ששני היצורים האימתניים חיו בתקופות שונות לגמרי.
בחלק השלישי של "עידן הקרח" מני הממותה וזוגתו אלי מצפים לתינוק. סיד העצלן, חברם הטוב, מתקנא בהם, מבקש להיות הורה בעצמו, ומאמץ שלוש ביצים שהוא מגלה מתחת לשכבת הקרח. אלא שלאחר זמן מה בוקעים שלושה דינוזאורים קטנים מהביצים, וכאן מתחילה ההרפתקה.
אימא דינוזאורית, טי-רקס ענקית המחפשת את עולליה, מגיחה ולוקחת אתה את הרכים הנולדים, עם סיד. מני ושאר החבורה יוצאים למסע ארוך בארץ הדינוזאורים כדי להצילו. נוף משטחי הקרח משתנה, והעלילה כולה מתרחשת בג'ונגלים עבותים מתחת לפני האדמה, סמוך להרי געש פעילים, מפלים שוצפים ושלל מני דינוזאורים פרה-היסטוריים מכל הגדלים והצורות.
"עידן הקרח 3" הוא סרט האנימציה של הקיץ לא רק משום שאפשר לצפות בו גם בגרסת התלת-ממד. הוא פשוט עשוי ומושקע בדיוק כמו שני הסרטים הקודמים בסדרה, שזכו להצלחה ענקית, ולהבדיל מסרטי אנימציה אחרים, יש בו גם תחכום וחן רב. הגרסה הרגילה אגב מרשימה לא פחות מזו התלתממדית. על כל פנים, לשתיהן כדאי להצטייד בחבית פופקורן ובכוס קולה, עם קרח כמובן.
"עידן הקרח 3", במאי : קרלוס סלדנאה, ארצות הברית 2009
לאחר שדחו את העלייה של הסרט לאקרנים כבר פעמיים בערך, יצא שחיכיתי לסרט השישי בסדרת "הארי פוטר" יותר משנה וחצי. בשל היותי מעריץ שרוף של סדרת הסרטים (כן, כן, קראתי את כל הספרים וראיתי את כל הסרטים), בכל הנוגע להרפתקאות של הקוסם הממושקף אני מחשיב את עצמי כבעל יכולת נפשית בדיוק כשל קהל היעד הממוצע של הסרט, משהו בין גיל שש ל-16. גילי המנטלי הצעיר עשה את הציפייה לקראת "הנסיך חצוי הדם" בלתי אפשרית מבחינתי. למרבה הצער, בתור נער צעיר עדיין לא למדתי שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

אין לי ולא היו לי דרישות רבות מסרטי "הארי פוטר". מעולם לא ציפיתי ליצירת מופת קולנועית. דניאל רדקלי) שמשחק את פוטר מעולם לא יהיה מועמד לאוסקר, ואני באמת מבין עד כמה קשה לקחת 700 עמודים כתובים וליצוק אותם לתוך שעתיים וחצי של סרט. אני גם מודע לעובדה שככל שסדרת הספרים התקדמה ג'יי-קיי רולינג הסופרת סיגלה לעצמה מנהג - לא קרה כמעט שום דבר בספר עד שני הפרקים האחרונים, והדבר יכול להיות בעייתי בעיבוד לקולנוע.
פה אמור להיכנס לתפקיד המושך בחוטים הבמאי, דייויד ייטס במקרה הזה, ולגרום לכל הנקודות הבעייתיות האלה לעבוד. להבדיל מהסרט הקודם בסדרה, שהוא תפקד בו מצוין, הסרט הנוכחי פשוט משעמם. במקום שהסרט ייראה כיצירה אחת שלמה, יש הרגשה שקיים בליל של סצנות מקוטעות, שלא ממש מתחברות זו לזו.
הניסיון להכניס כמה שיותר מתוך הספר המקורי לתוך
אם זה לא מספיק, לקראת סוף הספר הארי ודמבלדור הולכים לנסות ולחסל חלק מנשמתו של וולדמורט הרשע במה שהיה בספר אחת מסצנות הקסמים הכי מגניבות ומרהיבות. אין לכם מושג כמה חיכיתי לראות את הסצנה הזו לא רק בתוך מוחי הטינאייג'רי ועד כמה התאכזבתי.
גם הסוף המפתיע של הסרט - אחת הדמויות המרכזיות מוצאת את מותה - לא הצליח לרגש או להשאיר איזשהו חותם. ייטס כבר התחיל לביים את העיבוד הקולנועי של הספר האחרון, שפוצל לשני סרטים. אני יכול רק לקוות שהוא יעשה עבודה טובה כמו בסרט הקודם, ולא יהרוס לי את החוויה.
"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם", במאי : דייויד ייטס, אנגליה 2009