נגיעה אחת רכה: סוזן וגה בהופעה

עם כל הלהיטים שהישראלים אוהבים, סוזן וגה הוכיחה שהפשטות שאפיינה אותה בימי "לוקה" ההם, סוחפת גם היום, שנים אחרי שהתאהבנו בה בפעם הראשונה. ביקורת הופעה

נועה רובין | 20/7/2009 8:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המבחן הגדול של סוזן וגה מול הקהל הישראלי, שלמד אותה במשך שנים, וצרב במוחו ובליבו להיטים נוגעים כמו "לוקה" ו"Caramel" ו"Tom's Diner", הייתה ההופעה שהתווספה לה בשעה 18:30, שעת ערב בה הלהיטים עוד לא נשמעים גדולים כמו שצריך. 

פשטות בשעת בין ערביים. סוזן וגה בהיכל התרבות
פשטות בשעת בין ערביים. סוזן וגה בהיכל התרבות צילום: דימה וזינוביץ'
וגה לקחה את רשימת השירים שהקהל הישראלי רוצה לשמוע וערבלה אותם לשעה וחצי של ריגושים קטנים, אינטימיים, מתוקים אך מרירים, כמו שרק סוזן וגה יודעת. היא פותחת עם "Marlene on the wall" המתבקש וגונבת לקהל את הלב. האולם הצנוע של היכל התרבות מלא בצעירים וותיקים ששמעו אותה בלייב או דרך מערכת הסטריאו, וקיוו שהקול הנקי בטעם הקרמל עדיין צלול כמו פעם - עם בואה של "מרלנה", הם נותרו מהופנטים מול הדמות בכובע המבויש.

וגה הביישנית בתחילה, מופתעת מהאהבה של הקהל ומשרבבת לפני ביצוע מופלא ל"small blue thing" איזו בדיחה על ה"שלום" וה"אוי ווי" שהיא יודעת לומר בעברית. היא מבצעת את "Caramel", עוד פנינת עבר שישראל אוהבת, ומעניקה בעדינות ביצוע איטי שאנסונרי וכמעט חושני לשיר הזה מהאלבום המצוין "Nine Objects of Desire".

אחר כך היא מגישה את "פרנק ואווה" מתוך האלבום האחרון שלה, "Beauty and Crime", ומספרת על פרנק סינטרה ואווה גרדנר שאהבתם היא ההשראה לשיר הזה. את סיפור האהבה הענק הזה, היא מתלוצצת, ריכזה לשיר של שלוש דקות.

זה הקסם של וגה, זה היה הקסם שלה תמיד, הפשטות של המילים שמורכבות יחד לסיפור קצר מספיק כדי לא להמאיס, אבל ארוך בדיוק במידה הנכונה - כדי שיגרום לנו להתאהב בה, להרגיש את המוזיקה שלה מבפנים.

"New York is a Woman", גם הוא מהאלבום האחרון, מרטיט באנרגיות שלו, מפתיע פתאום בין השירים המושרים בשבריריות האופיינית לה. ניו יורק, אומרת וגה, שהעיר הזו היא ההשראה הגדולה שלה, היא לא ליידי, היא חוזרת הביתה לפנות בוקר ונרדמת עם האיפור כשהאור עולה. עוד סיפור נזרק לאוויר בפשטות.

לא רוצים להפסיד כלום

בסנדלי אצבע וקצת זיעה ג'ינג'ית על הפנים, היא ממשיכה עם "Tombstone" המורבידי, שהעיבוד שלו הוא העליז ביותר בהופעה, ו"Left of the Center" בביצוע פשוט וכובש. אחד הלהיטים הגדולים שלה, "Blood Makes Noise" זוכה לעיבוד ג'וי דיוויז'ן סטייל שמקשה להפנות את המבט. אחריו היא מגישה את "The man who played

god" בעיבוד משובח של ספארקל הורס.

לקראת סיום מגיעים הלהיטים הגדולים, "The Queen and the Soldier" מאלבום הבכורה של וגה, הרחק ב-1985, אותו היא מגדירה כ"שיר ישן ארוך ועצוב". "Luka" המובן מאליו בביצוע חלש יחסית אל מול הלהיטים האחרים ומיד אחריו - ביצוע גרובי ומהפנט ל"Tom's Diner".
ריגושים קטנים. סוזן וגה בהיכל התרבות
ריגושים קטנים. סוזן וגה בהיכל התרבות צילום: דימה וזינוביץ'
שמונה וחצי והקהל לא רוצה ללכת. וגה, שמצפה לה עוד הופעה שלמה (ומישהו בקהל כבר הזהיר אותה שלא תעניק יותר הדרנים בהופעה המאוחרת, כי "אנחנו לא מוכנים להפסיד שום דבר ממנה") מקנחת בשיא הרגש עם "Calypso" ועם "Pornographer's dream".

סוזן וגה של אמש עברה את המבחן של 18:30 במתיקות, בלי לתת לנו להרגיש שאנחנו צופים בהופעת רטרוספקטיבה שאורגנה לה ברגע האחרון. הפשטות שלה, בשעת בין ערביים לא אופיינית, בהופעת ישיבה ועם שני מלווים בלבד, הוכיחה את עצמה כמה שמשאיר את הקהל כל כך אוהד לוגה, שנים אחרי שפגש אותה בפעם הראשונה.

***

סוזן וגה הופיעה בהיכל התרבות בתל אביב, 19 ביולי (18:30).

* לצפייה בגלריה מההופעה

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים