בדרך לווגאס עוצרים לחשוב
הסרט "הנגאובר" (ובשמו העברי האומלל: "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") מצליח להמריא מעל סרטי הקיץ המטופשים, ולספק תובנות אמיתיות על הבורגנות האמריקנית
בדרך לחתונה עוצרים בווגאס צילום: יח''צ
"הנגאובר", סרטו החדש של טוד פיליפס (שקרוי בארץ בשם המטופש "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), משתדל לתרום תובנה אחת או שתיים לדיון המעמיק הזה, שמשום מה עדיין לא הפך לפופולרי דיו בקרב הפרופסורים בפקולטות למדעי החברה באשר הן.
מהלך מספר אחת: דאג (ג'סטין בארטה) עומד לעשות שטות גדולה ולהינשא. מהלך מספר שתיים: החבר'ה לוקחים עמם את דאג הנרגש לסיבוב פרידה בלאס וגאס. מהלך שלישי: בווגאס הכול מתפרק, כל הפוזות החברתיות ששומרות על הזכר האמריקני מפני שיבה אל גיל הינקות. מהלך רביעי: איפה החתן דאג? החבר'ה איבדו את התכשיט במהלך המסיבה הגדולה. מהלך חמישי: דאג נמצא, וכולם מתחילים להניח על עצמם מחדש את שכבות הטיח של הבורגנות. מהלך שישי: דאג והבחורים דוהרים על הכביש, בחזרה הביתה, אל טקס הנישואים. אוי ויי.
דאג החתן הוא הרכיב הפחות חשוב בהרפתקת הרווקים הפרועה ש"הנגאובר" מגולל במהלך מאה דקותיו. חשובים ממנו הם חבריו הקרובים - פיל היפיוף (ברדלי קופר), סטו החננה (אד הלמס) ואלן המגושם (זאק גליפיאנקיס), אחיה של הכלה וגיסו לעתיד של דאג. סביב התנהגותם המזכירה מסיבה בגנון טווה פיליפס, עם צמד התסריטאים שלו - ג'ון לוקאס וסקוט מור - את הסאגה המפותלת, שקושרת אינפנטיליות אל קיום טבעי בתוך רפש קפיטליסטי, שבו הכול נמדד בערימות של כסף. וגם בגודל השדיים של הבחורה המצויה תמיד בסביבה, כדי לסחור בגופה.
סמים, נשים והימורים. מה עוד צריך הבנאדם? העובדה שארבעת החבר'ה גיבורי הסיפור הזה דוחסים את כל המרכיבים ההכרחיים הללו ללילה אחד של הוללות, היא שבונה את הסיפור המפתיע של "הנגאובר" ומבטיחה לו שוליים רחבים של הומור וסאטירה. התחנות השונות שעוברים הברנשים האלה קשורות בקשר אמיץ אל שלושת האלמנטים הנ"ל, שעליהם כידוע בנויה לאס וגאס. \
הבוקר שאחרי בסוויטה ב"סיזר'ס פאלאס" של וגאס. אחד ישן על הרצפה, הוא חסר שן. שני רובץ בתוך הקיא של עצמו. שלישי על הספה ההרוסה, פצוע ועם תג ביקורת של מאושפז בבית חולים. מסביב בסלון המבורדק שווילונותיו קרועים מתרוצצות תרנגולות קולניות, ובחדר האמבטיה נח לו טיגריס חי ורעב. שלא לדבר על תינוק פועה המתנמנם בתוך ארון הבגדים. איך הגענו נמוך כל כך? שואלים עצמם פיל וסטו ואלן, ולאיפה נעלם דאג החתן?
צמד התסריטאים לוקאס ומור נהגו בתבונה כשבנו את הסיפור כסוג של שחזור בלשי לאחור. השלושה מתנערים ממצבם המביש, וכמו שרלוק הולמס וחבר עוזריו הנאמן הם יוצאים לחקור את התופעות המשונות שחוו במשך הלילה הפרוע, והספיקו למחוק לגמרי מזיכרונם. אפילו ארי פולמן, איש "ואלס עם באשיר", שעל פי עדותו היה נוכח בטבח סברה ושתילה אך השכיל למחוק זאת מהזיכרון, לא היה מתפקד טוב יותר משלושת השלוכים של וגאס.
מתברר שהתינוק שייך לסטריפטיזאית/זונה, שסטו החננה פגש באחד הקלאבים, ובחסות הסם המהמם אפילו נישא לה. הטיגריס שייך, לא להאמין, למייקל טייסון, אלוף האגרוף המסוכן לסביבתו. השן החסרה נמצאת לפתע בכיסו של אחד הבחורים, וחבורת הגנגסטרים ממוצא סיני, שתוקפת לפתע פתאום וככה סתם את הבחורים, אינה אלא עדה של נושים, שלהם הפסידו השלושה מטענים של דולרים במהלך הלילה הפרוע. ויש גם שוטרים אידיוטים, סוחר סמים שחור, כומר מתודלק, רופאים עצבניים, מרצדס הרוסה וגם טבעת יקרה שסבתא של סטו הבריחה מאושוויץ. הכול ישנו, אבל איפה דאג החתן?
בקיץ שעבר היה זה "הדייט שתקע אותי" המפתיע, שהצליח להתרומם מעל הרף הנמוך של קומדיות הקיץ, כדי לומר משהו מעניין על הדור הבא - כלומר, הדור הנוכחי של בוגרי הקולג' - של הבורגנות האמריקנית. הקיץ עושה "הנגאובר" את העבודה הזו בחן רב, ובלא מעט תעוזה.
פיליפס, במאי הסרט, שימש לפני שלוש שנים כאחד הכותבים של הסרט "בוראט", ואף אמור היה לביים את הסאטירה המגושמת ההיא בכיכוב סשה ברון-כהן, בטרם הסתכסך עם הטאלנט המשופם. לוקאס ומור, התסריטאים של "הנגאובר", חיברו יחד, לא להאמין, גם את "אקסיות לכל הרוחות" הגרוע, שמוקרן כעת בארץ.
בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס צילום: יח''צ
ב"הנגאובר" מתחבר הצוות הזה באופן מושלם, ומוציא מתחת ידיו תמהיל קומי גס, עוקצני ובעל ערך מוסף סאטירי. שלא כמו "ברונו", הקומדיה המשמימה, שנישלה את "הנגאובר" מראש טבלת הבלוקבסטרס באמריקה.
כמו בסרטים הקלושים של ברון?כהן, גם ההומור של "הנגאובר" נושק לא אחת אל הבדיחות האתניות?גזעניות, בסוג של מרד הוליוודי כנגד הציוויים המגבילים של עולמות הפוליטיקלי קורקט. מובן שמדובר בחצים קומיים הפוגעים תמיד במי שאינו בעל עור לבן, או במי שאינו גבר. כלומר, נשים. מול החבר'ה המתהוללים בווגאס ניצבת הדמות האידאלית של האישה התלת ראשית: התמה, הזונה והביצ'ית.
התמה היא אותה
כלה עטויה בסמרטוטים לבנים, הממתינה לחתן האבוד דאג; הזונה היא החשפנית שסטו החננה נישא לה במרוצת ליל ההוללות; הכלבה היא ארוסתו של אותו חננה, שאמנם נותרת בבית, אך מוסיפה לפקד על האסיר שלה בשלט רחק, מבעד לסלולר שהלה מצווה לאחוז בידיו כל הזמן.
הרעיון שהאישה הייתה ונותרה מין מדוזה - מפלצת קדמונית יפה/כעורה, שסבך שערותיה עשוי מנחשים ארסיים - ואילו הגבר שלה לעד יישאר כתינוק המגשש אחר איזו חזייה פנויה, הוא תמצות מזוקק של הרעל המניע קומדיה זו. ומה כמו סרט חתונה יכול לתאר טוב יותר את מערכת היחסים הזכרית/ נקבית בעידן החוגג את קריסת התא המשפחתי המסורתי?
נא להמתין לטעינת התגובות
