מאמי. אופרת רוק: נינט טייב מגיעה לצומת דרכים
היא פורטת על גיטרה חשמלית, אבל כולם זוכרים לה את פרסומת הקרחת. היא מתייעצת עם שלום חנוך, אבל הרכילאים רוצים לדעת מתי החתונה עם יהודה לוי. שש שנים אחרי היסטריית "כוכב נולד", נינט טייב מנסה לברוא את עצמה כמוזיקאית רצינית באלבום חדש. השאלה אם זה לא מאוחר מדי
"הנימה והסאונד היו שונים ממה שהתרגלתי לשמוע מנינט עד כה ועוררו בי רגשות מעורבים", מספר בראון. "את התחושות האלו חלקתי עם טמירה ירדני. מיד אחרי השיחה איתה החלטתי להקשיב לזה ברצף ולעומק וכדרכי נכנסתי לאוטו. כיביתי את הסלולרי ונסעתי ללא מטרה, מרוכז במוזיקה עד שלפתע מצאתי את עצמי בירושלים. בתום ההאזנה הזו אהבתי את זה. היתה שם אמת שהצלחתי להתחבר אליה".
לא רק בראון התקשה להתרגל למעבר של טייב לרוק. מבקרי המוזיקה שהקשיבו ל"אם אני אלך", הסינגל הראשון מהאלבום שייצא בחודש הבא, לא חסכו מילים כשבאו לתאר את הפרק החדש בקריירה של המאמי הלאומית. "אתה לא יכול להיות סלב על, לנהל זוגיות מתוקשרת, לדפוק קמפיינים ולנסוע ברכב מפואר ואז לקום בוקר אחד ולהגיד 'זהו, אני בדיסטורשן'", הביע שי להב, עורך "תרבות מעריב", אי אמון מוחלט. אחרים מחאו כפיים. "נינט טייב, היא ולא אחרת, מתווה את הדרך למהפכת הרוק השלישית, שתגיע", פסק אבישי מתיה ב"גלובס".
גם מעריציה המתמידים התקשו לגבש דעה. "נינט, מרוב רצון להיות מיוחדת, את מאבדת את האותנטיות שלך וחבל!", נכתב באחד הטוקבקים. "חזרי למקורות ולשורשים ותיווכחי שתשחקי אותה בענק!!!", פסק טוקבק אחר. "נהיית יצורה מותק", עקצה מישהי, "תחזרי להיות כמו פעם".
טייב, כך מספרים בסביבתה, מודעת למחלוקת סביבה. מודעת וחרדה. אחרי שהפכה לסלב המתוקשרת ביותר בישראל, לא ברור מי באמת ילך איתה. ביום חמישי שעבר, בתוכנית "הצילו! אני כוכב נולד" בערוץ 24, היא ניסתה להסביר למנחה מארינה מקסימיליאן בלומין שמדובר במסע ארוך ומחייב. היא לא היתה נינוחה. ראו בפניה כי הביקורות וסימני השאלה מערערים אותה.
טייב רואה באלבום שיקוף של הזהות החדשה שלה. חוליה נוספת במסע הארוך והמאומץ בזירת הרוק המקומי. עבורה זהו אלבום דרך, והרגע הנוכחי הוא צומת שנועד לסמן כיוון חדש. ההצלחה לא תיבחן במספר העותקים שיימכרו, אלא בכנות שאנשים יגלו בהצהרת הכוונות.
המאמץ לפענח את הקריירה של נינט עובר דרך ניסיונות
אז מי אחראי לפער שבין הדימוי העצמי לפרסונה? בין ההתכוונות האמנותית לטורי הרכילות? האם הוא תוצאה של ניהול לא נכון ששם דגש על בניית מותג נינט ומימושו הכלכלי, ופחות קשוב לחלומותיה? אולי פשוט אין לה איכויות של רוק סטאר.
נינט 2009 זוכה לברכת הדרך המלאה מהמקום ששימש לה בית בשש השנים האחרונות, טדי הפקות של טמירה ירדני, אבל יש חשש אמיתי שמסע הרוק שלה החל מאוחר מדי. נכון להיום, נינט לא נתפסת בקהילת זאפה-בארבי כיוצרת לגיטימית, אלא כזמרת מבצעת של שירי אמצע הדרך. הפוני הסתבך בפלונטר.
קשה לשים את האצבע על הרגע שבו החל השינוי, אבל יש שרואים במסע ההופעות לאחר צאת אלבום הבכורה, "יחפה" (2006), איתות ראשון. טייב התנתקה מאביב גפן, שהפיק מוזיקלית את האלבום, חברה לנגנים חדשים והופיעה בביצועי רוק לשירי האלבום. היא עזבה את היכלי התרבות והתמקדה במועדונים קטנים.
התחנה הבאה היתה במופע לציון יום השנה השמיני למותו של מאיר אריאל. מעריצי הטרובדור המנוח לא אהדו את הבמ חירה בה, אבל בהופעה חד פעמית היא סתמה כמה פיות. היא הוזמנה לימי הציון הנוספים, שבהם הידקה את קשריה עם שלום חנוך, לאחר שביצעה את שירו "ריסים".
"השיר הזה חיכה הרבה זמן", אמר חנוך על הבמה, "אבל אני לא יכול לשיר אותו. ואז מצאתי מישהי ששרה אותו הכי טוב".
"'ריסים' זה שיר שבוצע רק על ידי אריק אינשטיין", מספר משה לוי, שעובד עם חנוך כבר שלושה עשורים. "מאז ההופעה ההיא נוצר קו פתוח ולא מחייב בין שלום לנינט. הוא גם אירח אותה באחת ההופעות שלו בניצנים ולאחר מכן בהופעה במועדון זאפה, שם היא ביצעה כמה שירים שלו".
טייב מיפתה את סצנת הרוק המקומית וסימנה אמנים שעניינו אותה. היא הופיעה עם אמן הפולק גבע אלון בקפה ביאליק בתל אביב, השתוללה עם להקת הפאנק ביט 69, שרה דואט עם שילה פרבר בערב לזכרה של ענבל פרלמוטר, תקלטה בערב גייז במועדון אנדרגראונד בתל אביב, ביצעה קאבר מעולה ל"לא יכולתי לעשות כלום" בפרויקט "עבודה עברית", והקפידה להיות נוכחת בהופעות של אמנים מחו"ל שנחתו בארץ, למשל, רג'ינה ספקטור וכריס קורנל.
הקשר שלה עם הגיטריסט גארי לוקאס, משותפיו הקרובים של ג'ף באקלי, המוזיקאי האמריקאי שמת בטביעה לפני כעשור ועדיין נחשב אייקון של יצירה לא מתפשרת-עשה הרבה כותרות. "המנהלת שלה, רותם ואחניש", סיפר לוקאס ב-2008 ל"רייטינג", "יצרה איתי קשר בקיץ שעבר דרך מייספייס, סיפרה לי קצת על נינט ושלחה לי שירים שלה. כבר מהמשפט הראשון בהודעה שלה יכולתי להבין שנינט היא מעריצה גדולה של ג'ף, מה שהעלה לי רעיון להמשך. הרי כתבתי 12 שירים עם ג'ף עד מותו, וחמישה מהם לא שוחררו מעולם באופן רשמי, וחבל שהעולם לא ישמע אותם.
שלחתי כמה מהם והיא הגיבה מיד. כששמעתי שהיא תהיה באל-איי, הצעתי לה לעצור בניו יורק להקליט דמו. היא הגיעה והיתה כל כך מתוקה ונחמדה, ואז נכנסנו לחזרות וזה היה מדהים. באותו רגע הצעתי לה להופיע איתי למחרת בהופעה שלי בעיר. אני מרגיש עם נינט אותה תשוקה כמו עם ג'ף".
בכל אותה תקופה ניסו בטדי הפקות ובהלי קון לחשוב על ניסיונות שידוך להפקת האלבום השני. חנוך ולוי הוכנסו לסוד העניינים, אבל למרות הכוונות הטובות הצמד היה עסוק בהקלטת האלבום החדש של חנוך. ירדני פנתה גם ליעקב גלעד, והפגישה אותו עם טייב. הוא נחשף לחומרים מקוריים שכתבה בשנים האחרונות ואף הגיע להופעה שלה.
גלעד, מפיק שמזוהה עם יהודה פוליקר ועבד גם עם משינה, גלי עטרי ונורית גלרון, החליט לא לקחת את הפרויקט. "היתה לי פגישת היכרות, זו היתה היוזמה שלהן", הוא מספר. "לא נכנסנו לשום דבר שקשור לעבודה. כל התפתחות של אמן היא מבורכת. מעניין לעקוב אחריה. היא בהחלט אמן מסקרן".
דווקא כשנראה היה כי הפקת האלבום השני נקלעה למבוי סתום, סימנה טייב את הדרך. זה קרה בערב הגמר של "כוכב נולד 5". ירדני תפסה את הבת היקירה עם גיטרה ביד, שרה ופורטת. "של מי השיר הזה?", שאלה וטייב אמרה "שלי".
ההפתעה היתה גדולה. במסגרת תהליך ההתבגרות של טייב, שכלל גם ניתוק מהצל שלה בשנים האחרונות, האח אייל, והחבירה למנהלת האישית רותם ואחניש, דלדלה טייב את התלות היומיומית בירדני, שהתחילה לקבל עדכונים בדיעבד.
טייב היא שיצרה את הקשר עם רוקפור, שהוביל להפקת האלבום החדש. "המתופף שלנו איסר טננבאום יצר קשר עם נינט דרך המייספייס", מספר ברוך בן-יצחק, גיטריסט וסולן הלהקה.
"הוא אמר, 'היא זמרת מדהימה, אני רוצה להזמין אותה להופעה'. היא באה ובסוף ההופעה היא ניגשה אלינו ודיברנו. היא אמרה, 'אני חייבת ללמוד אצלך גיטרה". הבקשה הפתיעה את בן-יצחק, מוזיקאי וגיטריסט מוערך והמפיק המוזיקלי של קרני פוסטל, אפרת בן-צור והרכב האינדי אלקטרה. "לא ידעתי איך לשפוט אותה. בזמן 'כוכב נולד' לא היינו בארץ. בגיחות שלנו לארץ אמרו לנו, זאת זכתה, ההוא שר. לא הבנו על מה מדובר עד שהסבירו לנו שזה כמו 'אמריקן איידול'. זיהיתי אצלה אש בעיניים שקשה להתעלם ממנה. רעב כזה כמו שהיה אצלנו בהתחלה".
בן-יצחק נענה לבקשה וטייב הוזמנה לשיעורים שהתקיימו באולפן אנובה בדרום תל אביב, שם ערכו חברי הלהקה חזרות לאלבומם החדש בעברית. בשיעורים הראשונים התמקדו השניים בלימוד אקורדים.
"יום אחד עבדתי באולפן עם ברוך", מספר מארק לזר, הבסיסט. "מאוחר יותר נינט הגיעה עם הגיטרה. היא אמרה, 'בואו תשמעו שיר חדש שלי'. שאלנו מה את כותבת? והיא אמרה, 'יש לי שירים'. היא התחילה לנגן ופתאום זמזמה משהו. הרמנו את הראש מהגיטרה והסתכלנו אחד על השני. הרגשנו שיש פה משהו מיוחד, אחר. היינו בהלם. זיהינו אובר טונים בקול שלה. היא אמרה שחסר לה משהו בשיר. ישבנו למחרת והצענו לה כמה הצעות. היא אמרה על אחת מהן, 'זה בול מה שרציתי'. הרגשנו שהיא מפוקסת, מדברת בשפה שלנו".
ההחלטה לשתף אדם נוסף בתהליך הכתיבה לא היתה מובנת מאליה. "אני ומארק רגילים לכתוב כל השנים ביחד", אומר בן-יצחק. "זה סוג של אינטימיות מטורפת. אנחנו חושפים אחד בפני השני את החולשות שלנו, אומרים הכל. אף פעם לא כתבנו עם עוד בן אדם. כדי שנגיע לאינטימיות כזו עם בן אדם אחר, ביקשנו לשמוע עוד דברים שהיא כתבה. היא השמיעה לנו והרגשנו שיש כאן משהו צעיר, בלי גבולות. בשירים האלו יש אומץ מטורף".
מוקדם בתהליך העבודה קבעה החבורה כלל ברזל. "החוק הלא כתוב היה שהלחנים יבואו ממנה", חושף בן-יצחק, "ששום שיר לא יולחן על ידינו מההתחלה. וכל הטקסטים כמובן הם שלה. רצינו שהרעיון הבסיסי של השיר-הפתיחה, הפזמון - יגיע ממנה ומשם נמשיך עם הגיטרות. יש שירים כמעט מבושלים לגמרי שנינט הביאה. כל אחד הציג את הרעיונות שלו ואז היא קיבלה החלטה".
לאחר כמה חודשים הרגישו שכדאי לתרגם את העבודה המשותפת להקלטת אלבום. "בהתחלה לא דיברנו על תקליט", אומר לזר, "לא כיוונו אותנו לזה. זה היה ניסוי פתוח. ניסוי, אבל עם בסיס. השמענו את השירים ללהקה והם אמרו זה טוב. ביקשנו ממנה שתגיע לחזרה של רוקפור. ניגנו את אחד השירים שלה, וביקשנו ממנה לומר איך היא רואה אותו. הבנו שיש לנו שפה משותפת".
טייב הובילה את ההחלטה לבחור ברוקפור כמפיקים המוזיקליים של האלבום. "יום אחד נינט אמרה, 'צריך להיות מסודרים ורציניים, בוא נפתח יומן'", נזכר בן-יצחק. "זה התמסד. המנהלת של נינט ניהלה את הלו"זים והסבירה מה היא חושבת. נפגשנו גם עם טמירה ירדני. היתרון הכי גדול של נינט זה שיש לה את הגב של חברת התקליטים, ואנחנו כמעט לא התעסקנו בזה".
כבר במפגש הראשון עם נינט הפקות - המנגנון המסחרי הכי משומן בסצנה המקומית - שחררו חברי רוקפור את האני מאמין שלהם. "אמרנו לטמירה ולצוות: 'ידוע לכם שהאלבום יכול לא למכור'", מספר בן-יצחק. "הם אמרו, 'לקחנו את זה בחשבון מהיום הראשון שהתחלנו לעבוד אתכם, מהרגע שראינו את הטקסטים של נינט'. זה קנה אותנו. זה רוקנרול. גם במהלך העבודה על האלבום החרדות התרכזו אצלנו ולא אצל נינט. כשאמרנו לה, 'בא לנו להתחרע על השיר', היא אמרה, 'תרימו את הגיטרות'".
זו היתה עבודה אינטנסיבית. "היא לא נחה לרגע", מדגיש לזר. "רוב הלחנים נכתבו על ידי שלושתנו, אבל היא קלטה יותר מאיתנו את המחויבות הזאת. כשרציתי לבטל חזרה כי הייתי צריך לשמור על הילדה שלי, היא אמרה 'אבוא אליך לבית'. כשהיה קשה להגיע, היא אספה אותנו באוטו. היה משהו נדיר בינינו, חיבור אנושי. נינט היא בת 25 בתעודת הזהות, אבל מאוד בוגרת. אנחנו חבורה של ארבעה בנים שעובדים ביחד כל הזמן, ופתאום בחורה נכנסת. זה לא קל. התייעצנו איתה גם בעניינים אישיים שלנו".
בן-יצחק: "הבגרות שלה מתבטאת גם בדיאלוג שלה עם רותם, המנהלת שלה. שתי בנות 25, מתפקדות, חותכות דברים, חדות מאוד, שמות את האגו בצד".
במהלך העבודה חשפה טייב את הקשיים שמסב לה השד שרודף אחריה, הדימוי הציבורי שלה. "הסיפורים של נינט הזכירו לנו אותנו בתחילת הדרך וזה מה שתרם לחיבור בינינו", אומר בן-יצחק.
"בתקליט הראשון שלנו, 'פרפרים ברשת', מצאתי את עצמי על הבמה ולא כל כך אוהב את מה שאני עושה. מאוחר יותר אמיר צורף עזב ומארק הצטרף. החלטנו לעשות הפוך מכל מה שעשינו. אפילו באופן קיצוני. ישבנו, כתבנו, זרקנו לזבל. חזרות, החלפת תפקידים. הטראומה של התקליט ההוא הדהדה בעשיית התקליט החדש".
הם באמת מאמינים שנינט טייב החדשה תכבוש את הקהל. "היא הופיעה איתנו בערב של אנובה במועדון הברזילי. קהל תל אביב, ציני, שלא אמור לאהוב אותה. לקנות את הקהל הזה זה מאוד קשה. ברגע שעלתה לבמה אמרתי למארק: 'תראה, 99.99 אחוז מהקהל פשוט בוהה בה, לא מאמין'. יש לה סוג של כריזמה. אוהב או לא אוהב - זה לא משנה. היא מצליחה למגנט את הקהל".
גם בהליקון מאמינים בטייב החדשה. "נינט, שהיא מבצעת בחסד", אומר בראון, "נשמעה במיטבה והכנות וההזדהות שלה עם השירים נשמעו מכל תו. שאר חברי הצוות בהליקון שהאזינו לשירים חשו כמוני וכולנו ראינו לנכון ללכת עם נינט בדרך שבחרה וכחברת המוזיקה שלה לעשות כל מאמץ ולתת לה את כל החופש האמנותי. אין ספק שהשירים נועזים ומאתגרים אבל אנחנו מאמינים שהנבדלות של המוזיקה הזו בנוף המוזיקלי הקיים והעובדה שזה מבית היוצר של נינט, יגרמו למאזין להקשיב לזה ביתר עניין ולהיפתח לאלבום הכן הזה".
הביוגרפיה המוקדמת של טייב עובדה על ידי תעשיית הבידור והתקשורת לקלישאה המנצחת של סיפור סינדרלה. בכתבות התדמית הראשונות הוצגה טייב באופן פטרוני: נערה מעיירה מרוחקת שחיה בחדר אחד עם אחותה סופי. בת לעובדת פולגת ולאב מסגר. מתפרנסת ממלצרות באולם אירועים ומוכרת בחנות בגדים. כולה דבש, מתיקות ותמימות. פרח במדבר.
הסיפור קצת יותר מורכב. הקרבה היחסית של קריית גת למרכז ייצרה תמיד תמהיל מעניין. קריית גת היא עיר פועלים דרומית, אינטימית, שמתנהלת בקצב שלה, אבל בהחלט מושפעת ממה שקורה בתל אביב. עשור קודם היתה זו שדרות שייצגה - עם טיפקס, כנסיית השכל ושפתיים-את חדירת הפריפריה למרכז.
"בשנת 83' קיבלתי את ניהול היכל התרבות בקריית גת", מספר אסף תארי, מנהל להקת הזמר 'צעירי דור ההמשך', שעבד עם טייב כשהיתה בתיכון. "האולם פרח, היו מחזורים של מנויי תאטרון. שלוש הצגות רצופות של חנוך לוין, פעם בחודש תאטרון יידיש, כל הכרטיסים נחטפים".
ויש גם תרבות אחרת. הזמרת הטרנסג'נדרית ניקה סיפרה כי היתה חלק מחבורה של חמש בנות, שבגיל 20 עזבו את קריית גת ויצאו לחפש את מקומן (וזהותן) בתל אביב.
טייב לא צרכה הצגות יידיש וגם לא לבשה נוצות ורודות, אבל היא היתה פתוחה להשפעות. "יש הווי של מוזיקה בקריית גת", מספרת שרון וזאנה, חברתה למקהלת הזמר העירונית. "כולנו גדלנו על מוזיקה, לא ויתרנו על אף הופעה. עמדנו בשורות הראשונות, רקדנו, שרנו. הופענו ביחד בפסטיבל ערד. אביב גפן היה הפייבוריט שלה. הוא כל הזמן היה בווקמן שלה".
"מכיתה ט' התחלתי לעבוד עם נינט בצורה מאסיבית", מתאר תארי את התפתחותה המוזיקלית של טייב. "זה היה הבית השני שלה. היתה לה משיכה לרוק, אבל הקול והאישיות שלה התאימו לשירים מרגשים ומרטיטי לב. אני משכתי אותה לשירי יום השואה והזיכרון. זה התאים בול. היא לא דיברה איתי על להקות מחו"ל, אלא על יוצרים כמו ריקי גל. יסודות ישראליים נטו. לא שמעתי ממנה על לד זפלין או הדורז. היא רצתה לבצע משהו כוחני, אגרסיבי, אבל אני חשבתי שהיא צריכה ללכת לכיוון של אסתר עופרים וחוה אלברשטיין".
בצבא טייב גילתה את אהבתה הגדולה - להקת היהודים, אז הרכב רוק סמי כבד שפילס את דרכו במחתרת, הרחק מהתקשורת והרדיו, ובכל זאת הצליח לצבור קהל מעריצים רחב. "היא תמיד היתה רוקיסטית", אומרת אורטל לוק, חברתה הטובה בצבא (טייב שירתה בחיל ההנדסה בפיקוד דרום).
"מיינסטרים, אבל עם רוק. בתוכניות הראשונות של 'כוכב נולד' ברחנו מהבסיס בשבת. אני עבדתי במועדון הפורום בבאר שבע, והיהודים התארחו שם. נינט, שהעריצה אותם, אירחה אותם במשרדים וסיפרה להם על התוכנית".
מי שהיה הכי קרוב לטייב בשנים ההן הוא מפקדה בצבא, רס"ן צור גניש. הוא זוכר חיילת רצינית, מלאה בביטחון עצמי, שלא חששה להתעמת עם מפקדיה.
"יש לה דרישות. היא לא תוותר, אי אפשר לעבוד עליה. אנשים חושבים שהיא קלה, אבל היא לא פראיירית בכלל. כטוראית היא העלתה רעיונות בפני מפקד הבסיס, קצין בדרגת אלוף משנה. היא ידעה להשתמש במתיקות שלה. חיוכים היא יודעת. אני מכיר אותה. אם היא רוצה לשחק, היא יודעת. אמרתי די די תורידי את התחפושת. מצד שני, היא מאוד רגישה. דאגה לחיילים מעוטי יכולת. כשאילן רמון נהרג, היא פינתה חדר בבסיס והקימה פינת הנצחה עם פרחים ושירים שכתבה. כל יום היא היתה מדרבנת חיילים להגיע לשם".
היא שיתפה אותו בכל דבר. "היו לה חיים קשים. משפחה מסורתית מאוד סגורה. כשיצאה עם אחד החברים שלה, היא התקשרה אליי וסיפרה, 'ההורים שלי אמרו לי ככה וככה'. היו מקרים שהיא לא חזרה הביתה. ידעתי איפה היא באמת. ההורים שלה צלצלו אליי וחיפיתי עליה".
החבר שהיה לה אז, נדב לוגסי, שבר בראיון למגזין "מותק" את תדמית הסופגנייה המתוקה, והציג אותה ככדור בוער של תשוקה, קנאה והקרבה עצמית. הוא תיאר אותה כבחורה אובססיבית, חדורת מטרה ולא ותרנית (בהקשרו, כמובן). טלנובלה בע"מ. תוך שהוא נותן משמעות חדשה למושג צהוב ניסה לוגסי לפענח את סודה.
"נינט היא בחורה שמתאהבים בה בלי לשים לב", הסביר . "אתה מדבר איתה, אפילו סתם שיחה, והיא מחייכת אליך. אתה ממשיך לדבר, היא מסתכלת עליך בעיניים מחייכות עוד פעם ותוך כדי שיחה אתה כבר מאוהב".
גניש , שהיה מעורב בקשר בין בני הזוג, מסמן מה היה אז היעד הגדול של טייב. "נינט אמרה לי כל הזמן,'אני אהיה אמא לשישה ילדים. אקים בית יהודי בישראל, אהיה אמא טובה'. זו היה הסיסמה שלה. אמא לשישה ילדים. זה מה שהוביל אותה. גם כשהיה לה את החבר הזה וגם שהיה לה חבר קצין ביחידה שלנו. כשאמרו שהיא יוצאת עם הזמר או השחקן הזה, אמרתי לבת שלי: זה לא ילך. בשורה התחתונה היא תגיע לבית יהודי עם הרבה ילדים".
בחודשים האחרונים לשירותה הצבאי החליטה טייב לגשת לאודישנים של "כוכב נולד", אז תוכנית המשך ל"לא נפסיק לשיר" בהנחיית צביקה הדר. עוד תחרות מוזיקלית מהסוג בהן נהגה להשתתף - כמו התוכנית של דידי הררי או "המלך הבא" בערוץ בריזה.
"כשבא 'כוכב נולד' והיא התחילה ללכת לכל הצילומים והחזרות", מספר גניש, "ראיתי שזה מוגזם. אמרתי'די די. בואי לחדר שלי ותשירי. אני רוצה לראות אם את שווה את כל השחרורים'. אחרי הבית הראשון אמרתי לה: את תזכי. בחרנו איתה ביחד את השירים לתוכנית".
בין השירים בלט "קח אותי" של היהודים. בהפקת התוכנית לא ידעו איך לעכל את הבחירה, אבל טייב התעקשה. במקביל המשיכה לקחת שיעורי פיתוח קול.
"היא הגיעה לאולפן כדי להתאמן לצורך אירוע בבסיס שלה", נזכר תארי מהמקהלה בקריית גת, "ועבדנו על 'מקיץ אל החלום' שיועד לתוכנית. היא לא הכירה את השיר. עבדתי איתה עליו שעתיים. הקלטתי אותה לפני העבודה ואחריה. עד היום אני מחזיק את הקלטות. היה קל ללמד אותה, בחורה עם כישרון מוזיקלי אדיר.
למחרת שידור התוכנית היא הגיעה לאולפן ושאלה 'נו איך הייתי?'. אמרתי, 'נינט, היה ממש בסדר, יופי של הופעה'. היא התעצבנה. שאלה מה לא היה בסדר. הפריע לה שלא מתחתי ביקורת. משם זה הלך והידרדר. מספרי טלפון משתנים, אין תשובות. כמה חודשים לפני כן אפילו דיברנו שאפיק לה תקליט ואספתי ארבעה שירים. יש אנשים שצריכים להתנתק מהעבר. ככה היה לי עם אורי פיינמן. הבנתי שזה מגיע לי. עובדה שזה קרה יותר מפעם אחת. אני מאמין בגלגול נשמות. כנראה שבגלגול הקודם לא הייתי מי יודע מה".
למחרת הזכייה הצפויה ב"כוכב נולד" פרסם "הארץ" תמונה גדולה של טייב בעמוד הראשון. מופע הסיום בניצנים והזמרת שבמרכזו הפכו לאירוע לאומי. היסטריה חוצות גבולות, רקעים ומעמדות. "כוכב נולד" הפכה מתחרות מוזיקה משודרת לפרומו לתוכנית המציאות הגדולה בתולדות ישראל, החיים של נינט. כל תסרוקת חדשה, כובע מופרך, קילוגרם שנפל - קיבלו אזכור. עם ישראל הזמין עונה אחר עונה.
המציאות החדשה קטעה את המסלול שבנתה טייב לפני הצילומים. אמנם, בשבועות הראשונים לאחר הזכייה היא שמרה על קשר עם חבריה מהצבא, ואף שרה באירוע משפחתי של החברה הטובה אורטל לוק בקיסריה, אבל כמויות המעריצים שרדפו אחריה חייבו ליצור מחיצה בינה לעולם.
"חודש לאחר הזכייה היה לי יום הולדת", מספרת לוק. "אנשים חיכו מחוץ לבית שלי. הם הדביקו לה על האוטו דברים. זה מאוד הלחיץ אותה". האח אייל, עד אז עובד באינטל, לקח פיקוד, הפך לנהג קבוע ואחר כך למנהל אישי. טייב עזבה את קריית גת ועברה להתגורר עם חברתה הטובה מהיסודי, מיה בצלאל, ואחיה במרכז.
בשלב זה ניצבה טייב בצומת הראשון של הקריירה שלה. בתעשייה חיכו בציפייה לראות מה יהיה הפרויקט עליו תסתער כדי לממש (כלכלית) את האהדה חסרת התקדים לה זכתה. אלבום להיטים בנוסח "כוכב נולד", פסטיגלים, פרסומות - הכל היה פתוח. האפשרויות הרבות גרמו למבוכה. בטדי ובזכיינית ערוץ 2 קשת לא העריכו ש"כוכב נולד" תזכה להצלחה כה גדולה. לא היו תוכניות מגירה מה לעשות עם הכישרונות הצעירים שייפלטו ממנה. נינט קבעה תקדים.
גם היא עצמה התבלבלה. בפגישות הראשונות עם ירדני היא שאלה אותה אם בכלל יש לה זכות הכרעה בכיוון הקריירה שלה. בטדי הבטיחו לה שהיא שותפה מלאה בתהליך וטייב ביקשה לדחות את העבודה על האלבום. הרגישה לא בשלה להקליט אלבום עצמאי, להצהיר על חזון מוזיקלי מובהק.
זו היתה החלטה אמיצה. עם ישראל, על עשרות אלפי האס-אם-אסים שלו, דרש נינט עכשיו. הוא הסתפק בסינגל ראשון, "כמו ששיר נוגע", שכתבו רמי קליינשטין ויענקל' ה רוטבליט, שלא ממש דגדג לאף אחד. גם הקטעים שהקליטה עבור כמה עמותות רק טשטשו את הדרך. תחושת הבטן של טייב היתה נכונה. זה לא זמן לאלבום סולו.
אז מה עם חלומות הרוק? מדוע לא התעקשה לפתח את המסלול שעניין אותה מלכתחילה? אולי משום שזה חייב אותה לצאת לדרך הדורשת חריש עמוק של מועדונים, חשיפה להופעות בארץ ובחו"ל, הרחבת הטווח המוזיקלי, מסע פנימי חסר פשרות ועבודה משותפת עם רוקיסטים אחרים.
טייב לא קיבלה את ההדרכה שהיתה זקוקה לה-אבל גם לא ביקשה. במשך ארבע שנים בהליקון ובטדי לא היו ממש מודעים לכיוון שמעניין אותה. איך זה התפקשש? רגע לאחר "כוכב נולד", מבוהלת
מההצלחה חסרת התקדים, מאיבוד האנונימיות, מהיראה הטבעית כלפי התעשייה המשופשפת-טייב התקשתה לנסח בפני עצמה את רצונותיה, בוודאי בפני האחרים.
ירדני, שהבינה שאין טעם לעבוד כרגע על אלבום, הביטה לכיוונים שונים. היא ניצלה את התחרות הגדולה בין יס להוט ובחנה הצעות כספיות מפתות לחוזים ארוכי טווח. בסופו של דבר היא קיבלה מיס צ'ק (בתעשייה העריכו את החוזה במיליון שקל) שסידר לטייב את החיים לשנים הבאות.
קשה היה לעמוד בפיתוי. לאחר שיואב צפיר התרשם מכישורי המשחק הטבעיים של טייב, הגו בחברת הלוויין את הרעיון להשקת טלנובלה, "השיר שלנו", שתתבסס על דמותה של טייב ובכיכובה. זו היתה אמורה להיות התשובה של יס לטלנובלה המצליחה של הכבלים "טלנובלה בע"מ", אותה הובילו אייקוני בידור כמו יעל בר-זוהר.
עבור טייב זה היה מגע ראשון עם התעשייה לאחר החממה של "כוכב נולד". זה לא היה מפגש קצוות, אבל עדיין היו פערים בין החיילת המשוחררת לבוגרים הטריים של בתי הספר למשחק ששיחקו מולה. השחקנים הרי קראו את הכתבות על טייב, בהן חשפה את עולמה הרוחני - מודל הערצה: סאלין דיון; טלוויזיה: "דוסון קריק" ו"חברים"; אישיות נערצת: שאול מופז; מקום: בחו"ל אף פעם לא הייתי; בילויים: פורום באר שבע ומטרו בקיבוץ חצור.
"היה לה צמא ללמוד", מספרת אחת השחקניות על הסט. "כמו ילדה שהגיעה ללונה פארק. היתה בולעת בשקיקה את הסיפורים של השחקנים. בניגוד לשחקנים אחרים שמהנהנים בראש גם אם לא מבינים על מה מדובר, היא לא התביישה לשאול על מושגים שלא הבינה בהם.
בהפסקות היתה קוראת במילון עברי-עברי לצמצם פערים. היא היתה מאוד פתוחה, סיפרה לנו על החבר הקודם, המשפחה שלה, אחיה שחזר בתשובה. היו רגעים שהיא היתה קצת אובר נחמדה, מאמי. שחקנים ושחקניות ניסו להיות חברים שלה בכוח. אמרו בראיונות, 'אנחנו ונינט כל יומיים בטלפון'. עבדנו מאוד קשה, משש בבוקר עד שש בערב. מגיעים הביתה ולומדים טקסטים".
ההצלחה היתה אדירה ומיד סומנה עונה שנייה. בפגרה יצאו בוגרי הסדרה לסיבוב הופעות עם המופע "השיר נולד". לא בדיוק המקום לפתח טעם מוזיקלי אישי. לעונה השנייה חזרה נינט מבושלת יותר.
"היא כבר נפטרה מהטרנינגים של העונה הראשונה והגיעה עם בגדים מאוד מוקפדים. לא חולצות שמדגישות את החזה. היא גם רזתה מאוד. מחוץ לאולפן היתה היסטריה. הגיעו גדודי מעריצים, מאה ילדים כל יום מהבוקר ועד הערב".
במהלך העבודה התפתח הרומן המסוקר בין נינט לרן דנקר. אם כי ראוי לצטט את הדיאלוג שהתנהל כמה שבועות לפני ההכרזה הרשמית מעל דפי "לאישה".
טייב: "לרן, הפרטנר שלי בסדרה, יש בגרות וביטחון עם מבוכה. הוא מקסים". "אבל יש לו חברה", חשדה המראיינת. "בטח", ענתה טייב. "אני לא מתכוונת למשהו. חס וחלילה. אני רק נותנת דוגמה".
כשיצאו מהארון, השניים הפכו לברבי ולקן של המדינה. רמת החשיפה היתה עצומה. מדורי רכילות, פפראצי, שעות מסך. אולי בגלל ההסכם עם יס נאלצה טייב להתראיין בתדירות גבוהה יחסית ולשדר מצגת סכרינית מתבקשת. לכי תשכנעי אחרי זה את המדינה שאת מוזיקאית רוק מלוכלכת.
בספטמבר 2006 יצא סוף סוף האלבום הבכורה "יחפה". זו היתה עבודה בת שנה עם אביב גפן, שכתב את רוב הלחנים. בתחילת הדרך היה שותף להפקה עופר מאירי, אבל הוא פרש בשלב מוקדם.
אולי עבור טייב זו היתה סגירת מעגל, שכן גפן היה אליל נעוריה, אבל התברר שהמפגש ביניהם דווקא הרחיק אותה מהגשמת חלמותיה המוזיקליים. אלבום של בלדות מונוטניות, שזכו לעיבודים מרוחקים שהעלימו את קולה האדיר. התקליט נמכר ב-40 אלף עותקים, מספר שהיה נחשב כהצלחה עבור כל אמן אחר אבל נתפס כאכזבה לאור הציפייה המוקדמת מהמותג.
למה הבחירה נפלה בגפן? בתחילה ירדני פנתה לתום פטרובר מהיהודים בבקשה להפיק את האלבום, אבל הוא דחה את ההצעה כי להקתו היתה עסוקה בעבודה על אלבום חדש. גם הדיבורים עם יהודית רביץ (אותה ייצגה ירדני בעבר, כמו גם את היהודים) ועידן רייכל לא תורגמו למשהו ממשי.
בראיון משותף הבהיר גפן מה הוא חושב על הפרויקט. "ניסינו להימנע באלבום מלהציג אותה כיוצרת, שזה לא ייראה פאתטי". " מה זאת אומרת", קפצה טייב. "שלא תופיעי עם גיטרה ותנגני", ענה גפן, "שתהיה רק טעימה שלה כיוצרת, טעימה". הממתק, אגב-השיר "היא יודעת" שכתבה עם עילי בוטנר-נחשב לאחד הקטעים המוצלחים באלבום.
"בדיעבד", אמר בעבר בראון, "אני מניח שאת הדיסק היינו עושים אחרת או הרבה אחרת. מיהרנו בעיקר כתוצאה מהלחץ התקשורתי". גם בחברה משופשפת כמו הליקון המצפן לא פעל.
מלבד הוצאת האלבום הבכורה, הוקדשו השנים האחרונות לביסוס המותג. בשנים 2008-2004 "תעשיית נינט" הגיעה לשיא. מולטי טאלנט שעושה הכל. עם ישראל בחר בה כמאמי הלאומית והתקשורת ניסתה לפצח, שוב ושוב, את סוד הקסם. תוצר תוכנית הראליטי הראשונה.
בחורה שלא מעוררת מחלוקות אבל בכל זאת כיכבה בסיפור הרכילותי של השנה-הפרידה המתוקשרת מדנקר והחבירה ב-2006 ליהודה לוי, עד לפני רגע החתן המיועד של אפרת בוימולד, ידידתה מ"השיר שלנו." נערה עם שם אותנטי ועור חלק. תמצית הישראליות: לא נורא חכמה, לא נורא טיפשה. מתכוונת לטוב. הישראלית הנכונה לזמנה.
אט אט, במיוחד על רקע הידוק הקשר עם לוי, התחילה טייב למאוס בחבילת הקליכ שאות שהונחה על גבה. פה היא עשתה פירכ סינג בגבה, שם הוציאה אצבעות משולשות לפפראצי, באירוע אחר דפקה שמלה סקסית ועקבים מזילי ריר.
אבל אין לטעות: היא עדיין היתה בשר מבשרה של התעשייה, ולא היססה לקחת פרויקטים מכניסים כמו קמפיין הקרחת 400) אלף דולר,( או להיות חתומה על מהלכ כים אמיתיים שינפצו את התדמית. העמדה הזו - רגל פה רגל שם - פיתחה כלפיה כיסי אנטגוניזם. זה היה הרגע להיבלע באולפן.
מעבר למאות השעות עם רוקפור והמסעות בגלקסייה של הרוק, בשנתיים האחרונות טייב המשיכה לשמור על שגרת חייה. אימונים עם מאמנת אישית במכון הכושר של מלון הילטון (בשבועות האחרונים נעדרה, אולי בגלל האלבום המתקרב,( שיעורים פרטיים באנגלית, פיתוח קול והסתובבויות בתל אביב עם הסטייליסט הצמוד גדי אלימלך, שהפך לחברה הקרוב, ואף התלווה אליה להופעות בחו"ל.
לאחרונה סיפרה שמעצבי האופנה האהובים עליה כיום הם אלבר אלבז וג'ון גליאנו. טייב ממעטת להגיע לאירועי סלב, מלבד ערבי התרמות והפקות של יס. היא מחבבת מסעדות פשוטות וכשרות ורשתות קפה. היא מתנדבת בבית החולים לילדים שניידר. בין לבין הספיקה להצטלם לסדרה התיעודית "פעם בחיים - ירושלים," אותה יצרה לי ירדני עבור חברת הלוויין. המשימה: טייב ובן ארצי נשלחו לג'מייקה לכתוב ולהקליט שיר ראסטות.
קריית גת נשארה קצת מאחור. אמנם במשך שנים היא הקפידה לבוא מדי פעם לשבתות אצל הוריה, ביקור שכלל וויקנד ארוך בגלל הדרישה של אמה לכבד את השבת, אבל החברים מהתיכון בקושי רואים אותה.
"אנחנו לא בקשר רציף איתה," מתגעגעת החברה וזאנה. "אני, אסף תאיר, מנהל המקהלה אבי כוכב - ניסינו ליצור איתה קשר, אבל לא הצלחנו. כשהיא מגיעה לכאן היא לא עושה סבב טלפונים. אנחנו יודעים שהיא כאן רק דרך הילדים שמספרים שהגיעה. אנחנו מבינים אותה. אלה חוקי המשחק. מבחינתנו היא עלתה ליגה."
קריית גת או תל אביב, הקמיקזות של התעשייה סירבו להרפות. טייב ממציאה את עצמה מחדש, אנחנו נתעד את התהליך. "היא קונה בזארה ובקניון רמת אביב," מביא צלם הפפראצי של "רייטינג" ברק פכטר מבזק רכילות.
"היום היא כבר לא מסתובבת כמעט עם אחיה, שפתח לאחרונה בר. אף צלם לא צילם אותה בים או בבריכה. כשהיא יורדת במכנסונים קצרצרים מהבית שלה ושל יהודה באזורי חן בצפון תל אביב - היא תנסה להתרחק, ככה גם כשהיא רצה על החוף. פעמיים היא ויהודה סגרו וביטלו חתונה באולם 'אגדתא,' שם עובדת אחותה. באתי ליהודה ואמרתי: 'אם אתה מתחתן, אני רוצה לדעת ראשון.' הוא אמר: 'ברק, אני לא מתחתן."'
המעקב הצמוד חשף גם טייב אחרת. פרועה, לא דופקת חשבון. "היא עושה המון עבירות תנועה," מלשין פכטר. "נוסעת עם האאודי שלה על נתיב תחבורה ציבורית, רמזורים אדומים, חונה על אדום-לבן, דוחות על ימין ושמאל. פעם אחרי מסיבה נסעתי בעקבותיה על 140 קמ"ש."
איך הרגישה טייב בתוך כל תוכנית המציאות הזו. ארבעה חודשים לאחר "כוכב נולד" הגיעה ההתפרקות הראשונה. בטקס הזיכרון ליצחק רבין שרה טייב את "מקיץ אל החלום." היא לא התעלתה לגבהים שרצתה להגיע אליהם וירדה מהבמה בבכי גדול.
המשבר היה טבעי וכמעט מתבקש. בתוך כל ההמולה הגדולה אף אחד לא התעניין איך טייב מכילה את ההצלחה והחשיפה הגדולה שאליה נחתה בלי שום הכנה מוקדמת. טייב התחילה להיפגש עם פסיכולוגית במשך כמה שבועות, ובהמשך טופלה על ידי הפסיכולוגית ד"ר איריס רייצס (שהנחתה את תוכנית הטיפול הקבוצתי "מרתון" בערוץ .(2
"פעם אחת ראיתי אותה בוכה לאחר שכל הצלמים לא הפסיקו לצלם אותה," מספר פכטר. "ביום אחר היא אמרה לי 'הפסיכולוגית שלי אמרה לי לא להתייחס אליכם."'
העבודה וחפירת הנפש התחילו לעשות את שלהם. "פעם לקחתי את החיים בסבבה, בקלות," סיפרה באחד הראיונות. "עכשיו אני לוקחת את הדברים בכבדות כזו. תמיד טענתי שכשאתה יודע יותר על החיים אתה חשוף יותר ופגיע יותר. לפעמים עדיף פשוט לא לדעת."
בסוף השנה יעלה לאקרנים "קירות," סרט הפשע של דני לרנר ")ימים קפואים,(" בו טייב משחקת בתפקיד הראשי לצד אולגה קורלנקו (נערת ג'יימס בונד החדשה.( היא מגלמת קופאית בסופרמרקט בדרום תל אביב המפתחת קשר עם עובדת זרה, שמתגלה בהמשך כמחסלת.
"לא היתה לי בראש אף שחקנית," מספר לרנר. "בחנו 60 שחקניות מקצועיות ואנונימיות. באיזשהו שלב ענת קלאוזנר המלהקת הציעה את נינט. עיקמתי את האף. לא היכרתי אותה, ולא ראיתי אותה ב'שיר שלנו."'
קלאוזנר: "באמצע יום של אודישנים בא לי הרעיון להביא את נינט. הציפיות לא היו גבוהות, ירייה באפלה. לא היתה שום אינדיקציה מוקדמת. אינטואיציה. פנינו לטמירה ונינט מאוד רצתה להיבחן לתפקיד. באודישן הראשון היא היתה מהפנטת. עשתה את התפקיד מעולה. משהו נקי ופשוט, אבל עם הרבה עוצמה. הזמנו אותה לעוד אודישן."
"גם באודישן עם אולגה היה מצוין," ממשיך לרנר. "הן הסתדרו ביניהן. בשלב הסופי נותרו שלוש שחקניות ונינט היתה אחת מהן. שאלנו את אולגה מי היא חושבת והיא הצביעה על מספר שלוש. נינט. הופתענו כמה שהן נראות דומה, זה שירת את הרעיון של הסרט."
לרנר עבד עם טייב במשך כמה שבועות לפני הצילומים. "בגלל שהיא שחקנית לא מקצועית עבדתי איתה המון. כל שורה בתסריט. היא הביאה המון רעיונות משלה. לקראת הצילומים היא עשתה תחקיר בסופרכ מרקט על התפקיד שלה. זו הטכניקה שלי, לעשות את החזרות לפני הסרט. השחקנים הם אלו שמביאים לך רעיונות חדשים."
הוא בטוח שנולדה כוכבת קולנוע. "היא הולכת להפתיע את כולם. כל מי שיראה את התפקיד שלה יתאהב. יופי של דמות, הרבה יותר משדמיינתי בזמן הכתיבה. לא הייתי צריך ללמד אותה משחק. זה פשוט היה שם וצריך היה להוציא את זה משם."
מי שלא הופתע מהליהוק הוא מפקדה בצבא, גניש. "היא אמרה אז, 'השאיפה שלי להיות שחקנית תאטרון ושחקנית קולנוע גדולה. בדרך תהיה גם שירה.' היא היתה עושה לנו הצגות בבסיס, ומשאירה אותנו המומים. זה שהיא לא נפתחה בבת אחת עם כל הכשרונות שלה - זה לא נורא."
בחודש הבא אמור לצאת האלבום החדש. הסינגל הראשון, "אם אני אלך" (מילים: טייב, לחן: טייב, לזר, בן-יצחק,( נחשב בגלגלצ לאירוע חגיגי והוכנס בלי דיון מוקדם לפלייליסט. הוא נכשל במצעדים, וטייב הואשמה בהתאמצות יתר. לרבים היתה זאת עוד הוכחה שהזמרת עדיין לא מפוקסת על עצמה, שהיא נמצאת באמצע תהליך של חיפוש דרך.
הסינגל השני, "מדברים," כבר אמור היה להוכיח שנערת הרוק אינה רק תדמית. הפעם הוא לא זכה ליחס מיוחד של עורכי גלגלצ ונשלח לוועדת הפלייליסט. להיט בטוח, אבל עם מילים בוסריות. התמקדות כנה בעצמי, אבל בלי תחושה של עומק ותובנה ייחודית.
לפני כחודש הופיעה טייב עם רוקפור באירוע של חברת מוצרי השיער "וולה פרופשונל." לגופה שמלה של פראדה ולשפתיה אודם דם. "נינט נבחרה בגלל שהיא מאוד אהובה והיא אייקון של שיער," אומר יחצן האירוע זאביק דרור.
"היא מהווה השראה לכל תחום השיכ ער בישראל." גישה כזו בדיוק מחזקת את התדמית שטייב רוצה להשליך לפח. כל אמן בארץ חוטא באירועים מסחריים, אבל קהל הרוק עדיין רואה בה חשודה מיידית. על טייב מוטלת חובת הוכחה כפולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
