אורי פיינמן חוזר: איך יכולתי לשיר כשאני מרוסק לרסיסים?
אורי פיינמן, פעם זמר השנה של רשת ג', איבד את כל כספו והוכרז כפושט רגל. עכשיו, אחרי שהחזיר את החובות, הוא מוציא דיסק חדש ומאיים בקאמבק. אז נכון שהוא לא נכנס לפלייליסט, אבל לפחות אין חוג ריקודי עם בלי חמישה שירים שלו
מישהו אחר כבר היה משתגע מהתזכורות היומיומיות לכך שהוא מזמן לא הבחור שנבחר בתחילת שנות התשעים כזמר השנה של רשת ג', הוכתר על ידי התקשורת כ"חוליו הישראלי", והוציא תשעה אלבומים, חלקם הגיעו למעמד של אלבומי זהב ופלטינה. פיינמן מעדיף לחייך אף על פי ש"בפנים הלב נצבט לי ובהתחלה זה ממש היה הורג אותי". הוא מעדיף להתנחם בעובדה שעדיין זוכרים אותו. כשיש לו סבלנות הוא מסביר ש"החיים לפעמים לוקחים אותנו למקומות לא צפויים" ומקפיד לקנח ב"אבל בקרוב אני חוזר".
כמעט 12 שנים הוא נעדר מסצנת המוזיקה בישראל. בוקר אחד הוא פשוט נעלם. השמועות דיברו על הסתבכות כלכלית. אחר כך הגיעו הכותרות המביכות על קריסת "פיי-דן", חנות המחשבים שפתח בשיא תהילתו. בהמשך הודה כי צבר חובות ענק של מיליוני שקלים והוגדר כפושט רגל.
לפיינמן אין בעיה לחזור ולתאר את סיפור התרסקותו הכלכלית. בשיא תהילתו, כשנהנה ממעמד של זמר מצליח, נכסים וממון ("היתה לי דירה ענקית, דירות עתידיות לילדים שלי, שלוש מכוניות שקניתי בלי הלוואה ונסעתי לחו"ל במחלקת עסקים כל שלושה חודשים"), החליט להיכנס לעסקים מתוך הבנה שעולם הבידור חמקמק עם עתיד לא ברור. הוא נכנס כשותף לחברת מחשבים ותוך שלוש שנים הפסיד את כל הונו בגלל ניהול כושל, חוסר הבנה של התעשייה וגניבת ציוד מהעסק שממנה התקשה להתאושש. בסופו של דבר החברה נסגרה ופיינמן ושותפיו, עכשיו פושטי רגל, נותרו עם חובות של עשרה מיליון שקלים ובעלי חוב שרודפים אחריהם.
"לאן נעלמתי? התשובה פשוטה. עבדתי קשה מאוד על מנת להחזיר כל שקל שהייתי חייב. הייתי טרוד בלכסות את החובות ולא יכולתי לעמוד על הבמה ולשיר כי הייתי שבור לרסיסים", הוא מסביר.
היית יכול להקליט, להופיע ולהרוויח כסף שיכסה את החובות. למה גזרת על עצמך שתיקה?
"תבין, המילה 'טרוד' קטנה לעומת המצב הנפשי שהייתי בו. הייתי במשך שנים במלחמה קיומית יומיומית על איך להביא הביתה אוכל. לא יכולתי להתפנות לדברים אחרים. לא יכולתי לחשוב על מוזיקה. עברתי בשנים האלה כמה דברים שאפשר לעשות מהם סרט. קמתי בבוקר וכל מה שחשבתי עליו היה איך אני מביא כמה שקלים הביתה בשביל לתת לילדים שלי אוכל. חלק לא קטן מהאש שחטפתי נבע מהעובדה שאני 'אורי פיינמן'. הייתי הפנים של העסק ולבעלי החוב היה נוח לאתר אותי".
אז האסטרטגיה היתה להיעלם כדי להשקיט את השטח?
"זה היה מחוסר ברירה. איך יכולתי לעמוד על במה כשאני אמור להיראות במיטבי כשאני בצרות צרורות, מרוסק לרסיסים ונלחם על הקיום שלי? היו רגעים שהייתי בדיכאון עמוק ששיתק אותי. חייתי בתחושה שהכל שחור מסביבי, שאני חצי בן אדם. חוויתי ימים קשים מאוד ולא רציתי שהסובבים אותי יידעו כמה הבעיה קשה. לך תספר לבן שלך באיזה צרות אתה נמצא, או לאשתך או להורים שלך".
כמה קשה היה מצבך הכלכלי?
"הכי קשה שאפשר לדמיין. הגעתי למצב שבתחילת החודש הייתי צריך לחשוב איך אני עומד לשלם את שכר הדירה. תבין, אחרי שבגיל 30 כבר היה לי הכל ויכולתי לעשות הכל בלי לחשוב פעמיים, פתאום בגיל 40 הייתי מחוסר כל. הילד הג?דול היה מבקש ממני מאה שקלים לצבא ולא היה לי מאיפה לתת לו. הייתי ברצפה".
ולא חשבת להתקשר לחברות התקליטים שהרוויחו ממך במשך עשור ולבקש להקליט דיסק חדש שיחלץ אותך מהבוץ?
"אני לא טיפוס שמבקש עזרה. אפילו דמי אבטלה לא דרשתי בתקופה שהייתי יכול. חוץ מזה, המצב בעולם המוזיקה השתנה לגמרי. חברות תקליטים כמעט ולא משקיעות כספים בדיסקים אלא אם מדובר באמן שמוכר בטוח. אז מה הייתי עושה? לוקח הלוואה בשביל להקליט דיסק? לוקח על עצמי עוד חוב כספי? ומי היה מוכן לכתוב לי? כותבי השירים לא ששים לחלק שירים לאמנים שלא מצליחים.
"בקיצור הייתי
אבל זה לא רק הפחד, השיתוק והדיכאון שהשאירו אותו בבית. זה גם עולם המוזיקה שעבר שינויים בעשור האחרון. התעשייה הפיראטית פרחה, ההכנסות מההקלטות הצטמקו, הפלייליסט השתלט על הרדיו, והטעם המוזיקלי של הציבור השתנה. לפני כשלוש שנים, רגע לפני שחיסל את חובותיו בזכות עבודתו כבונה אתרי אינטרנט ("למדתי את העבודה מספרים. ישבתי, קראתי והפכתי להיות בונה אתרים מקצועי"), הופיעה נקודת אור בחשכה של חייו.
"כשעדיין הייתי במשבר הכלכלי, פנו אליי שני אנשים מקסימים בשם שלי ויהושע אבשלומוב שהם קרובי משפחה של גרושתי והציעו לי עזרה כלכלית. הם חזרו אמידים מכמה שנים בארצות הברית וכל הזמן שאלו 'מה עם המוזיקה? למה אתה לא מקליט?'. הסברתי להם את הסבך הכלכלי שאני נמצא בו ושאני לא יכול להרשות לעצמי לבלות באולפן הקלטות, בזמן שאני צריך לדאוג להביא כסף הביתה. באחת השיחות, יהושע אמר לי: 'תקשיב, אנחנו מאחוריך. אנחנו נשקיע בך. תיכנס להקליט חומרים חדשים'. זה בדיוק מה שהייתי צריך. שמישהו יאמין בי מחדש.
"בזכות הדחיפה הזאת, הרמתי טלפונים לחברים מעולם המוזיקה. פבלו רוזנברג, שלומי שבת, קובי אושרת ויוסי אזולאי נרתמו מיד לכתוב לי. ראיתי את האור בקצה המנהרה. יום אחד, כשנסעתי בנתיבי איילון, חלפתי על פני 'סיטי טאואר', שם יהושע התגורר כשחזר לארץ. התקשרתי אליו ואמרתי לו, 'אני נוסע מתחת לבית שלך וחשבתי עליך'. הוא סיפר לי שהוא לא כל כך מרגיש טוב. שלוש שעות אחר כך קיבלתי טלפון. 'יהושע מת מדום לב', אמרו לי בצד השני.
"הוא כל כך אהב אותי וכל כך האמין בי. זה פשוט שבר אותי. מעבר לעובדה שאהבתי את יהושע כאדם, לא יכולתי לבוא לאשתו שנותרה אלמנה ולומר לה 'יהושע הבטיח לי, קחי את זה על עצמך'. הרגשתי שאני חוזר לפלונטר. אלו היו ימים מאוד קשים. מצד שני, היו לי ביד סקיצות לשירים חדשים והרגשתי שהתהליך שהתחיל עם יהושע נתן לי כוח להמשיך".
רק שלא היה לך את הכסף הדרוש.
"אבל היתה לי תחושה שמשהו הולך להסתדר. יום אחד, ישבתי לשיחה עם חבר טוב שלי בשם ד"ר יצחק מאייר. הוא מנתח פלסטי שהכרתי כשהגיע אליי כלקוח על מנת שאבנה לו אתר אינטרנט לעסק. השמעתי לו את השירים שאני עושה והוא הסתכל עליי ושאל, 'אורי, מה קורה עם המוזיקה?'. סיפרתי לו את כל הסיפור עם יהושע והברז של ההשקעה שנסגר. הוא הקשיב ובסופו של דבר אמר לי, 'אורי, אני עומד מאחוריך! תמשיך להקליט, תסיים את הדיסק שהתחלת לעשות. כל מה שאתה צריך, תקבל ממני'. הייתי עם דמעות בעיניים. שאלתי אותו שוב ושוב, 'אתה רציני?'. לא הבנתי מה זה האמון הזה בי. אחרי הכל, זה לא שהוא אמרגן או מישהו בעולם המוזיקה. הוא יודע שהיום לא מרוויחים כסף ממכירת דיסקים. הוא איש נדיר".
"בפעם הראשונה שפגשתי את אורי פיינמן הוא הציג את עצמו פשוט בתור 'אורי'", נזכר ד"ר יצחק מאייר. "בהמשך, כשנודע לי השם המלא שלו, הבנתי מיהו ונזכרתי שאשתי אהבה מאוד את המוזיקה שלו. היא רוקדת ריקודי עם וחלק מהשירים שלו הפכו להיטים בגזרה הזאת. לילה אחד שוחחתי עם אשתי והיא אמרה לי, 'מזמן לא שמענו את אורי פיינמן'. חיפשתי את הדיסקים שלו בחנויות ולא מצאתי. עם הזמן התחברנו ויום אחד שאלתי אותו מה קורה עם המוזיקה ואז נחשפתי לסיפור הקריסה הכלכלית שלו. הוא סיפר לי על המצוקה שלו ושאלתי אם אני יכול לסייע לו".
מה למנתח פלסטי ולהשקעות בעולם המוזיקה?
"זה גם מה שהיועצים הפיננסיים שלי שאלו. ליתר דיוק, נזפו בי שאני לא מבין בעולם הזה. התשובה שנתתי לכולם היא, 'עומד לפניי בן אדם עם כישרון מוכח. מה אני כבר יכול להפסיד?'".
כמה עשרות אלפי דולר שהשקעת בדיסק.
"ובאותה מידה אני יכול להפסיד כסף בהשקעות בבנק או בבורסה. אני יודע שזה לא כסף שקונים איתו ארטיק, אבל פשוט לא יכולתי לא לסייע לבן אדם. אם התוכנית תצליח וההשקעה תחזיר את עצמה, נהדר. אם לא, אתה יודע מה? כפרה. אחרי הכל, מתי צריכים חברים? לא כשיש להם אלא כשאין להם. איך אמר דודו טופז באחד הראיונות שהיו איתו? 'כשהיה לי, כולם היו איתי. כשנכנסתי למצוקה הכי קשה, לא נשאר אף אחד. את דודו טופז פספסו. לא רציתי לפספס את אורי פיינמן".
בשבועות האחרונים פיינמן, שוויתר מראש על הכנסות מהאלבום ומההופעות הקרובות לטובת המשקיע הפרטי שלו ("אני עושה את זה בשביל הנשמה, לא בשביל הכסף"), עסוק במסע יחסי ציבור אינטנסיבי. הדיסק, "אומר הכל", הופק על ידי רן אביב וכולל עשרה שירים שכתבו פבלו רוזנברג, איתן גלס, חמוטל בן זאב, שלומי שבת, יוסי אזולאי ועוד.
כל השירים מדברים על אהבה: "את היית האהבה שלעולם אינה חוזרת", "מבלי מגע אהבתך, אבדה המשמעות", "היית יפה אבל שקופה ולא אמרת מילה" ו"בבוא הזמן אהיה מוכן להיות איתך כל החיים" - רשימה חלקית.
פיינמן רץ עכשיו מאולפן רדיו אחד לשני, מראיונות להופעה בערוץ המוזיקה. מכל מפגש שכזה הוא חוזר נרגש ומלא אנרגיה. נפעם לגלות איך הרדיו והטלוויזיה השתנו והפכו להיות אכזריים יותר ("הפלייליסט בגלגלצ מזכיר לי סלקטורים קשוחים במועדון לילה"), אבל שמח לגלות שעדיין זוכרים לו חסד נעורים ("השבוע הצטלמתי בערוץ הראשון וכל העובדים שמחו לראות אותי. זכרו אותי מהקדם אירוויזיונים שעשיתי").
המשך הכתבה במוסף "סופשבוע"
נא להמתין לטעינת התגובות
