רומן רוסי

הספרות הרוסית לא נגמרה עם טולסטוי. בישראל חיים סופרים רוסים שזוכים בפרסים יוקרתיים, אבל לא זוכים בהכרה מקומית. תרבות.ru מנסה להוציא אותם לאור, ואם אפשר אז לחולל מהפכה תרבותית על הדרך

כרמית ספיר-ויץ | 13/9/2009 10:21

בזמן שההוצאות הישראליות לאור מתבוססות בבוץ המבצעים, מישהו כותב את הצד השני של הסיפור: הספרות הישראלית ברוסית. אין לה קשר לטבלאות רבי המכר, ובכל זאת היא מפרנסת את רוחם של למעלה ממיליון איש בארץ. לא מדובר ביצירות המופת הקשישות של דוסטויבסקי. בספרות הישראלית-רוסית קורים דברים הרבה יותר מעניינים. רחוב אלנבי בתל אביב ומוקדים שונים בערים הגדולות, בירושלים, חיפה, רמת גן ונתניה, מלאים בחנויות ספרים גדושות בכותרים עדכניים.

חלקם נכתבים לגמרי כאן. חלקם מוכר בחברה הישראלית, אפילו חבר באגודת הסופרים, אבל רובם הגדול ממשיך להישאר אלמוני ונותר סגור בתוך הקהילה דוברת השפה. רוב הסופרים שהגיעו בעלייה הגדולה בשנות התשעים ממשיכים לכתוב ברוסית, מלבד אלה שעלו בגיל צעיר או נולדו כאן, מתוכם מתורגם רק חלק קטן לעברית.

ניתן למנות בהם את "ואז השחיר הירח" מאת אנה איסאקובה ("אחוזת בית"), "סיפורה של סוניצ'קה" מאת מרינה צווטאייבה, שיצא באותה הוצאה בתרגומה של המשוררת סיון בסקין; ספר המסות "דמדומי אלים" של מאיה קנגסיה ("עליית הגג"); ועוד.

על הקרקע הזו, ועם הבנה ברורה שמדובר בכוח כלכלי של ממש, יצא לדרך תרבות.ru, שלב נוסף בפרויקט של סלקום שנועד לקדם ולחשוף יוצרים ישראלים דוברי רוסית. לאחר שלב האמנות, המוזיקה ושלב ה"הכי ישראלי", הגיע תור השלב הספרותי: יצירות של ישראלים דוברי רוסית זמינות באתר האינטרנט של החברה לדירוג פתוח של הגולשים ולבחינת צוות המונה שלושה שופטים מקצועיים.

בתום המסלול יעשו היצירות את דרכן אל ספר דו-לשוני שייצא לאור ויימכר בפריסה ארצית בסטימצקי. "מדובר בפעילות המגיעה מהלב ויש לה השפעה על כולנו כחברה ישראלית", אומר עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום. "פרויקט זה, על כל שלביו, מעניק לאמנים את האפשרות לצאת מגבולות השפה". השופטים מוכרים בכל בית שקורא ספרים רוסיים-ישראליים: דוד מרקיש המשמש מאז שנת 2000 נשיא איגוד היוצרים הרוסים של ישראל; המתרגם פטר קריקסונוב והמשוררת והמתרגמת גלי-דנה זינגר. הבשורה הטובה: ההיענות גדולה מאוד. הבשורה הרעה: לא בטוח שזה מה שיחולל את המהפכה.

פטר קריקסונוב צילום: פלאש 90

לא על המפה

בין הקשיים הכלכליים, החברתיים והפסיכולוגיים שחווה כל מהגר, רוב הזמן נדחק לשוליים ההיבט הטרגי בגורלם של מהגרים שהם סופרים, משוררים ומורים. "ניקח לדוגמה יוצאי גרמניה ואוסטריה מהתקופה הקודמת", אומרת זינגר, שתשפוט בתחרות. "הצברים נהנו מתרומתם האקדמית, וכולם מודים בכך, אבל למי היה אכפת מהספרות המעודנת שלהם, מליאו פרוץ או מאלזה לסקר-שילר? אפילו עכשיו, כששמה של לסקר-שילר מוכר ומקובל יותר בעקבות התרגומים, היא בכל זאת נמצאת

מחוץ למפה הספרותית".

במשך שלוש שנים ערכה זינגר יחד עם נקודא זינגר את כתב העת הספרותי הדו?לשוני "נקודתיים". כאשר אנשי תרבות עברית שקראו בגיליונות האלה יצירות של כותבי הרוסית הישראלים שתורגמו לעברית, הם הגיבו בעניין רב. מפאת מצוקת מימון חדל כתב העת להתפרסם, והוא חוזר עכשיו, אחרי הפסקה ארוכה, במהדורה אינטרנטית. אלא שהדרך מכתבי עת אלקטרוניים, מודפסים, מושקעים ככל האפשר, ועד גישה למו"לים ולחנויות הספרים - ארוכה.

איך לדעתך קרה מצב שבו פלח אוכלוסייה כל כך רחב לא מקבל ביטוי?
זינגר: "לרוסים בישראל עדיין אין כלים מתאימים, אין קשרים, אין יחסי ציבור. אלה שקובעים את המדיניות התרבותית מעדיפים שבסופרים העולים יטפל משרד הקליטה, ואחר כך נוח להם לדבר על התבדלות ועל גטו תרבותי. ביחס הזה אני מרגישה חוסר ביטחון עצמי מצד החברה הישראלית, ועם זאת, התנשאות שגובלת בשנאה עצמית.

"מצד אחד, החברה חוששת מתחרות עם תרבות חזקה, ומהצד השני קיים חשד שמי שבוחר לחיות וליצור כאן, בתוכה ומתוכה, הוא יוצר מסוג ב'. אבל זה לא נכון, משיכה לישראל בקרב אנשי תרבות ברוסיה תמיד הייתה חזקה מאוד ובמידה מסוימת נשארה כזאת, למרות כל הנזק שעשתה אותה המדיניות".

גלי דנה-זינגר צילום: פלאש 90

מחסום התרבות

פטר קריקסונוב, ששופט גם הוא בפרויקט, טוען שבכל הנוגע לסצינה הספרותית הרוסו-ישראלית המצב חלש למדי. "אין כל כך הרבה אפשרויות לפרסום, אפילו ברוסית", הוא אומר. "מה שיש נכון לעכשיו זה 'כתב העת הירושלמי' בעריכת איגור בלקי, כתב העת התל אביבי 'הראי'. אין הרבה אפשרויות לחדור אל הקהל דובר העברית בלבד, ומבחינה זו היוזמה של סלקום מאוד חשובה. מצב המו"לות בארץ ובעולם גרוע מאוד לאחרונה, אבל גם קודם המו"לים העדיפו לתרגם ספרות רוסית קלאסית. צריך לפתוח שער כדי שהקורא שאינו יודע רוסית יוכל להציץ פנימה".

למה כל זה קורה לתרבות הישראלית ברוסית?
"הבעיה היא שכותבים בשפה אחרת. חיים כאן וכותבים ברוסית. זה מטען תרבותי שלם שדורש הערות שוליים והסבר על הרקע, על אסוציאציות ספרותיות".

זה רק מחסום של השפה?
"לא רק. בקריאה יש משהו שדורש מיומנויות אחרות: ידע, ניסיון, משהו שגדלים איתו. אפשר להשוות את זה להבנה של מוזיקה קלאסית, היכולת להקשיב לה, להבין אותה".

הפרויקט, בכל מקרה, מפיח בכולם רוח של תקווה חדשה. "אני משתדלת להיות אופטימית", אומרת זינגר, "אבל חשוב שהתרגומים יהיו ברמה הגבוהה, ושהאנתולוגיה תקבל יחס תקשורתי, כראוי לספרות ולתרבות. לא פחות חשוב שהספר יגיע למדפים. גם אם הכל יצליח להפליא, אנתולוגיה אחת לא תעשה מהפכה תרבותית. זאת תהיה רק ההתחלה".