ביג בן: דנה ויס שוב מתחנפת
דנה ויס מוכיחה שהיא חנפנית בלתי נלאית, מה הנהירה להתחסן נגד השפעת אומרת עלינו, הילארי סוונק מעוררת זכרונות ילדות ומה נעשה עם משבצת הערב בטלוויזיה. מנחם בן עם תובנות השבוע
זה שכל העולם ואשתו עומדים בתורים לקבל את חיסוני שפעת החזירים ואצלנו נמנעים היא התפתחות חשובה מאין כמוה, המעידה כי לקולות בתקשורת שדיברו על הטמטום ההיסטרי ביחס לשפעת החזירים,
- השבוע בטור הספרותי "קו המשווה": שמעון אדף משתפך
ישראל מבחינה זו היא חלוצת המרד ברפואה הקונבנציונלית הממיתה והמחלה. וזה אולי מה שנאמר בנבואה האלוהית בישעיהו: "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך ייראה". מה פירוש? שהעולם יהיה שקוע בהבל ובתוהו, ואנחנו נשמור על פיכחוננו המואר. הלוואי תמיד. הלוואי בכל עניין.
דנה ויס שוב מוכיחה את עצמה כחנפנית בלתי נלאית, סוג של נערת גומי מוסרית שלא ממש יודעת להבדיל בין טוב לרע. הפעם זה היה ב"פגוש את העיתונות" עם חיים סבן, כשדנה, בעיניים נוצצות, ממש נשפכה מהערצה יהודית-פולנית לכסף של סבן, כאילו לא הייתה עיתונאית אלא גימנזיסטית לא מפותחת (בכלל, עיתונאים שמעריצים כסף הם עם מגונה מאוד).
היא לא התביישה להגיד לו שהוא "נשאר חתיך") וסבן בעל מראה האופנוען המזדקן אמר תודה קצת נבוכה, ואחר כך התחנחנה בכאילו חצי בדיחה ואמרה שאם הוא מחפש במאית בת 40 פלוס שתעשה עליו סרט, אז כן, דנה מוכנה ולא כי הוא חתיך, נכון? אין בושה בארץ הזאת.
בכתבה ב"סופשבוע" סופר לנו על השערורייה שפרצה סביב השחקנית זוכת האוסקרים הילארי סוונק, שסיפרה לתומה כי היא נוהגת להסתובב עירומה ליד בנו בן השש של בעלה, בטענה שהילד "אפילו לא מסתכל. הוא לא חושב על זה עדיין".
בתגובה טענו מבקרי תרבות ופסיכולוגים בארה"ב שהיא עלולה לגרום נזקים לילד בתקופת "החביון" שלו. ואני מבקש לתרום מניסיוני בעניין זה ולהוסיף המלצה: ובכן, כשהייתי בגיל הזה בערך (חמש-שש) נהגה אמו היפהפייה של חבר שלי לפתוח לי את הדלת בתחתונים, ששערות ערווה שחורות בצבצו מתוכם. היא הניחה כנראה "הילד לא מתעניין". אבל התעניינתי.
פעם אפילו פתחתי בטעות דלת שהיא התלבשה מאחוריה עירומה. אני זוכר ורוד מהמם. וכן, זה היה בהחלט אחד ממראות הריגוש של ילדותי. כלומר, הילד רואה, גם כשנראה כאילו הוא לא רואה. מצד שני, המלצתי שונה מהמלצת מבקרי התרבות האמריקניים: אני לא רואה בזה שום רע (כל עוד לא מדובר באם עצמה). אדרבא, שיימשכו לעירום הנשי. אחרת, חס וחלילה, הילדים עוד עלולים להתבלבל ולהימשך בטעות לבני מינם. אתם יודעים למה אני מתכוון, נכון?
סוף סוף רעננו את המסך בשעה הטלוויזיונית האיומה ההיא, שבע וחצי בערב ביום שישי, כשכל הערוצים 1, 2, 10 ו-3, נהגו להראות לנו רק אוכל, אוכל, אוכל. ללא מפלט (חיים כהן בערוץ 1, שגב בערוץ 2 ואהרוני בערוץ 10). וממש באותו זמן - השף העירום בערוץ 3. והנה, עכשיו, אחרי חודשי מאיסה ארוכים, שמו את "קצרים" המצוינת בערוץ 2 לפני אולפן שישי, והשעה הרעה הזאת התהפכה לטובה.
אבל עדיין: כמה אוכל גודש את הערוצים שלנו?! וכשכבר מביאים איזושהי טעימת ספרות חלקית (עם גיל חובב רב החן), אז גם היא עם אוכל. אולי תנסו פעם משהו אחר? אולי - סליחה על המילה - תוכנית ספרות נטו? עמנואל הלפרין, למשל. איפה הוא? אתם בטוחים שיהיה לזה פחות רייטינג מאשר לכל הבישולים?
וכמעט באותו עניין: אני באמת לא רוצה להתנשא על אף אחד, אבל כששמעתי מפי משה פרץ בתוכנית של אברי גלעד, כי לפני שפצח בקריירת הזמר המזרחי שלו הוא היה ספר במשך שש שנים וחצי, לא יכולתי שלא לחשוב על מה שקרה לנו כאן בשנים האחרונות: מעם הספר הפכנו לעם הספר, ממיקי בוגנים עד משה פרץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם